הפחד להזדקן

כשהבוקר בא והיום שוב מתחיל-

אנשים כמוני כבר לא מתרגשים.

את גרבינו גורבים לאט ובכניעות מעליבה-

אלו לעולם לא יהיו להם תחתונים של עוד אישה.

כשאני חולף על פניה מתעוררת בי בחילה,

הקיא עולה לגרון- וזה הטעם של היום.

את הכריך עם הנקניק הכניסה אל התיק-

אל העבודה אני יוצא- שם לא מבחין בי איש.

מסביב הצעירים עטים אל בית הספר,

רגליהם העייפות- לועגות עליי בסתר-

כשהם רצים ומשאירים אחריהם שובל של בוץ-

כמו מזכירים שרגליי כבר עוד שנייה בקבר.  

מדי פעם, פה ושם, אני רואה נערה יפה-

מה שדמיוני מכיל אין טעם להזכיר.

ישבנה, בחולפה, מזכיר את השקיעה,

וכי בזריחה של מחר, יהיה זה נער לצידה.