ריקוד ...אל הפסגה [לא סופי]

קרירות הבוקר הורגשה  בכל גופה  בעת שצעדה בקלילות ברחוב הראשי לעבר הסטודיו הנחשב ביותר בבניין רב הקומות במרכז העיר . שבו  היא אמורה  להיבחן בשביל  להתקבל ללהקה הקלילים הנבחרת  שכבר הופיעה בכל העולם.

לבושה בחצאית  לבנה מתחתיה טייץ שחור צמוד ובגד גוף  שיערה אסוף ומתוח כנדרש מרקדנית מיומנת. אודם ורדרד משוח על שפתייה ועיניה מודגשות בקו שחור.

התרגשות קלה חלחלה בה שנכנסה אל אולם ההסבה בקומה החמישית שהיה מרשים ומהודר. על הקירות שצבועים היו בסגול וורוד שתאמו לספות הישיבה  היו תלויות תמונות של רקדניות ולהקות מפורסמות מרחבי עולם , וכן תעודות הוקרה וצילומים  מאישיים מכובדים.  

במרכז החדר מסובה לשולחן גדול ישבה אישה נאה כבת שישים בשיער שחור אסוף ,שהתעסקה עם המחשב ומידי פעם  גם ענתה לטלפון, מוסיקת רקע נשמעה בין קולות הלחשושים של הבנות שהמתינו  בבואה .

אין ספק שהתחרות תהיה קשה הבנות נראו בעלות ביטחון ונראו טוב .היא לקחה ממנה את המסמכים הנדרשים והורתה לה לשבת  עד שיקראו בשמה להיכנס לחדר השני מימן שבו  יושבת הוועדה השופטת .

 בתוך תוכה  ידעה שכרקדנית מקצועית היא תצטרך לוותר על חיי משפחה ולעיתים גם על זוגיות מקצוע שוחק עם הרבה מפלות  בדרך אל הפסגה.

 אמה שהייתה רקדנית מפורסמת בעברה ובדרך לפסגה עברה משבר נפשי לא פשוט , ורק לאחר שנים של טיפוליים פסיכולוגיים יצאה ממנו .אבל  היא בשל התמדתה ובזכות  הכישרון והעקביות לא וויתרה על הריקוד.