לחולל בכרמים/ט"ו באב תשס"ו

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים...

בחג זה היו בנות ישראל לובשות בגדי לבן פשוטים ושאולים, והולכות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן. הבנות היו משתבחות כל אחת במעלות שלה. חלק השתבחו בייחוס המשפחתי, חלק ביופין וחלק היו מבקשות "קחו מקחכן לשם שמים".