עיקר וטפל

עיקר וטפל

עַמוּסָה שְדֵרַת חַיֵינוּ,

שְזוּרָה כְּפְּסִיפַס רַב אֶירוּעִים,

בְּצְמַתָיו תְהַלֵךְ נַפְשֵנוּ,

קַשוּבָה לִרְגַשוֹת מוּכָּרִים.

אַך דוֹמֶה כִּי לְעִיתִים,

כָּה שוֹקֶדֶת בָּנוּ הַשִגְרָה,

עַד כִּי תַשִיגֵנוּ הַלוּמִים,

בְּמְצִיאוּת חוֹתֶכֶת, כָּה שוֹנָה.

טַחוּ עֵיְנֵיְנוּ מְלִראוֹת אֶת הַחבר,

זַקִיףְ הַחַיְישָנִים נַדָם עַל מִשְמָרְתוֹ,

אֶל מוּל מְצוּקָתוֹ שֶל הַאָחֶר,

נוֹתַרְנוּ אִיש בְּעוֹלָמוֹ.

אֶת אוֹתָם רִגְעֵי הַאוֹשֶר,

הַנִיצְפִּים בְּעֵת הַנְתִינָה,

לא יַחְלִיפוּ נְתִיבִים שֶל עוֹשֶר,

עֵת תוּבַס הַמוּעַקָה.

לוּ רַק נַבְחִין בֵּין הַטָפֶל וְהַעִיקָר,

יִישַמְעוּ צְלִילֵי הַדְמַמָה,

שֶל זֶה אַשֶר נַתוּן בַּמֵיצַר,

מְשַוֵועַ לְיָד מוּשֶטֶת לְרְוַוחָה.