חברות בעיניו היא ערך, ברצלונה היא ה-קבוצה, והוא משתוקק למכונת זמן שתוכל להחזירו אל אירועים היסטוריים חשובים. הכירו את פזי שחם.
1-מה בין "אדם חושב", ל"אדם כותב". או: הפילוסופיה והכתיבה.
הניסיון להגדיר מה בין אדם חושב לאדם כותב יכול להפיק המון רעיונות ומגוון רחב של דעות.
טכנית, החשיבה יכולה לצאת אל הפועל בצורות שונות כשאחת מהן היא הכתיבה שהיא למעשה
כלי ביטוי לחשיבה כמו גם הציור, תכנון מעגל חשמלי, המצאה של פטנט כלשהוא ועוד דוגמאות
לרוב. המיוחד בכתיבה ככלי ביטוי הוא שלעיתים קרובות, למרות "חולשתה" למראית עין ביחס
לאופני ביטוי אחרים, שהרי התוצר שלה הוא "רק" מילים, היא בעצם יכולה להיות עוצמתית,
מטלטלת מאד, ועשויה לגרום לריגוש רב או התפרצות יצרים אצל הכותב ואצל הקורא שכן
למעשה, כוחה של המילה הכתובה רב מכל צורת ביטוי אחרת.
אני מניח שההגדרה הזו תואמת את עיסוקי שנים רבות כמהנדס- הנטייה להגדיר דברים באופן
די יבש משהו (בסגנון ויקיפדיה) אבל אל תטעו בי – מי שקרא את שירי נוכח לדעת שהם
אינם נעדרי רגש... הם באים מכל מקורות הרגש המוכרים: שמחה, עצב, הערצה, מחאה וכו'.
האסוציאציה הראשונה שעולה במוחנו כשאנו חושבים על כתיבה היא באופן טבעי משהו אומנותי
כגון שיר, סיפור תסריט וכו' אולם יש לכתיבה גם צדדים רבים אחרים. למשל – מי שקרא פעם כמה
פסקי דין יכול היה להתרשם מה כוח הכתיבה גם מהזוית ההיא - ישנם כאלה שהם ממש מעשה
אומנות שאינם משאירים שום ספק אצל הקורא באשר להכרעת הדין ולעומתם יש כאלה חיוורים
וחסרים למדי. אותו הדבר ביחס למסמך טכני המתאר את עקרון פעולתו של מוצר מסוים. הוא יכול
להיות בהיר וקולח, כזה שיביא את הקורא המבין להבנה מהירה, ויכול להיות חסר ובלתי מובן.
לסיכום: כתיבה בכל תחום היא במידה כזו או אחרת אומנות והיא תוצר המשקף את יכולתו של
הכותב להביא מן המחשבה אל הכתיבה את המיטב שהוא רוצה לתאר.
2-האם שונה אמנות הכתיבה, מאמנות כלשהי אחרת. נמק.
אומנות הכתיבה היא ייחודית בדיוק כפי שאומנויות אחרות ייחודיות בפני עצמן. אומרים שתמונה
אחת שווה אלף מילים וזה נכון. הכתיבה נמצאת מראש בעמדה נחותה כלפי שאר האומנויות שכן
במרביתן ניתן לתת ביטוי חזותי או אחר למחשבה בעוד שכתיבה תזדקק לתיאור מפורט, רב מלל שלה. אבל זה גם סוד קסמה – היכולת לתאר רגשות, מראות, קולות ריחות, נופים ועוד ועוד בצורה
מוחשית ממש כמו התיאורים האחרים. על כן לדעתי היא קשה יותר ומורכבת מאומנויות אחרות.
באומנויות אחרות, בדרך כלל ניתן ביטוי לצד מסוים או להבלטה מסוימת שהאומן רצה להראות.
בכתיבה, אפשר בכמה משפטים , בסיפור או בשיר לתת "תמונה" שלמה המקיפה פרטים רבים
כך שבסופו של דבר היא יכולה להכיל יותר, תלוי בכותב וביצירה כמובן. אני מתאר לי שרבים ראו סרטים המבוססים על ספר כלשהוא. תמיד יש לספר כלומר לכתיבה יתרון – אף פעם לא נתקלתי
בסרט שעולה על הספר עליו הוא מבוסס כך שרב כוחה של הכתיבה מכל האומנויות.
3-כיצד אתה הגעת אל הכתיבה.
התחלתי רק לפני כשנתיים, אם כי לפני שנים, כשנה לאחר השחרור מהסדיר, כתבתי שיר לזכרו של מפקד הפלוגה שלי שנפל ברמת הגולן. הוזמנתי לאזכרה לזכרו והרגשתי פתאום שנחה עלי ההשראה לכתוב משהו. השיר הזה אגב נכלל בספר שלי ובהזדמנות ראויה (למשל יום הזיכרון) אעלה אותו.
לפני כשנתיים, התחלתי להרגיש רצון עז לכתוב. אני חושב שמה שדרבן אותי היו הטיולים השונים.
שם, פגשתי נוף אנושי וגשמי מגוון, התוודעתי לאנשים שונים בצורה עמוקה יותר מאשר בכל מקום אחר. בדרך כלל זה כך – האנשים שהופכים להיות חבריך הטובים הם אלה איתם אתה חווה חוויות מיוחדות וטיולי מיטיבי הלכת בהם אנו חורשים את נתיבי הארץ מהווים קרקע נוחה להכרות קרובה
ולחוויות משותפות. אני אמנם מטייל כבר כ 13 שנה אבל כנראה ש "ההבשלה" באה בשנתיים האחרונות. רבים משירי מבוססים על דמויות ו / או מקרים אמיתיים שאני מכיר אישית מקרב המטיילים. במשך הזמן נחה עלי ההשראה לכתיבה גם בנושאים אחרים ומגוונים. בספרי יש שירים העוסקים בדרמות אנושיות, באהבה ואכזבה, בחברות, בטבע, זיכרונות כואבים, היסטוריה ועוד, מגוון בעל שונות רבה. היום נראה לי כבר די משונה שלא כתבתי שנים ואני מידי פעם מהרהר מדוע.
4-מהי הכתיבה עבורך, והאם באמצעותה ניתן לדעתך לשנות עמדות, דעות, או את ההוויה בכלל.
הכתיבה עבורי היא כנראה כמו בכל תחום יצירה, בראש ובראשונה הנאה ליוצר. תחביב נטו, בדיוק כמו תחביב אחר אלא כאן יש משהו ייחודי , משהו שאתה יוצר במו ידיך ואחר כך מתרגש לקרוא אותו, משתף אחרים ואם גם הם מתרגשים וזה מוצא חן בעיניהם הסיפוק גדול עוד יותר. זה לא דומה לשום דבר אחר שאני עושה , בהחלט משהו ייחודי. יש כאן גם הזדמנות עבורי (ואני מתאר לי שעבור כל כותב) לומר את דעתו בנושאים שונים, ובמקרים רבים העובדה שזה מובע באמצעות שיר
עושה את זה לחזק בהרבה.
כתיבה משנה עמדות ודעות אך התשובה מורכבת. בדרך כלל אנשים די נעולים. הווייתם ודעותיהם מתגבשות מגיל צעיר בבית ובסביבה שהם גדלים בה. היו מקרים בהיסטוריה שכתיבה גרמה לשינוי
ואפילו למהפכות אך ביחס לכמויות הכתיבה האדירות בעיקר במאות האחרונות, ההשפעה מתרחשת במתינות ובמשורה. יחד עם זאת, רבים מצטטים פסוקים משירים או סיפורת או מאמרים שהתפרסמו וזה משקף חדירה נרחבת של הכתיבה למוח האדם, גם אם לשם ציטוט בלבד ולא להתנהגות של ממש בהתאם לציטוט. יש כמובן גם את ההשפעה השלילית, דהיינו אירועים עצובים שהתרחשו עקב כתיבה מסיתה שבמקרה הזה כן השפיעה וגרמה נזק (בדרך כלל במכוון שהרי זו מטרת הכותב המסית).
5-איך הגעת ל"דרך המילים."
ל"דרך המילים" הגעתי די במקרה. לפני למעלה משנה, בעקבות לחץ שהלך ונעשה כבד מצד חלק מחברי הטיילים, העליתי שיר לשני אתרים. לצורך כך גם נרשמתי לאתר "דרך המילים". לאחר חודשים רבים קיבלתי מייל בנוגע להוצאת ספר, והתבקשתי במידה וארצה בכך להציע שיר או סיפור
זה קרה אחרי שכבר שכחתי בכלל מכל העניין. מאז בעצם התודעתי לאתר ומצאתי בו מקום ראוי להעלות שיר מידי פעם ולקרוא גם יצירות של אחרים. המסיבה בביתו של דוד סמוכה באוגוסט הייתה הזדמנות נוספת להכרת חלק מהאנשים גם באופן אישי. אני רוצה לציין שאני נהנה להיות חלק ממגוון הכותבים כאן, נהנה לקרוא את מה שהאחרים כותבים ומרוצה מכך שגם לי יש איזו במה לביטוי.
6-ספר על עצמך, קורותיך.
"רק על עצמי לספר ידעתי" ...
ובכן הביוגרפיה האישית שלי די שגרתית- אין לי "שלדים" כלשהם בארון...
נולדתי וגדלתי בתל אביב, בה גרתי עד הגיוס לצה"ל. למדתי בבית הספר היסודי "לדוגמא" ע"ש ה. סולד בצפון העיר (בית הספר עדיין קיים אך שמו הוסב לבית ספר גורדון כבר לפני שנים). אחר כך למדתי בבית הספר "שבח" - תיכון מקצועי. זו הייתה מדינה קצת אחרת...
התנדבתי ליחידה קרבית ולאחר השרות הצבאי למדתי בטכניון בחיפה בפקולטה להנדסת חשמל.
בסוף לימודי הכרתי את אשתי ולא מזמן חגגנו 33 שנות נישואין. יש לנו 3 בנות בוגרות ונכדה (מדהימה) בת שש וחצי, שאך זה מקרוב החלה ללמוד בכיתה א' וההתרגשות גדולה.
כ 13 שנים התגוררנו בעמק הירדן ואני מיד לאחר תום לימודי עסקתי מספר שנים בהוראה של כלל מקצועות האלקטרוניקה והמחשבים, שימשתי גם כמרכז הנתיב הטכנולוגי בבית ספר מקיף בצפון הארץ שבו עבדתי ומתוכן כמה שנים אפילו הייתי מחנך כיתה, אתגר לא פשוט בכלל.
בסופו של דבר החלטתי למצות את הידע שרכשתי בתחום התעשייה ועזבתי את ההוראה לטובת ההייטק וזה תחום עיסוקי ביותר מ 20 השנים האחרונות. אנחנו חזרנו למרכז (ממש לא רציתי לחזור לתל אביב) וכיום אנחנו גרים בבית פרטי בכרכור. ב 13 השנים האחרונות תחום עיסוקי בהייטק הוא בתקשורת - כיום אני עובד בחברת Broadcom העולמית בתחום פיתוח תשתיות לטובת התקשורת הסלולארית.
תמיד אהבתי לטייל אך החל משנת 2000 הפכתי את זה לשגרה כשמאז אני מטייל בחוגים למיטיבי לכת של החברה (ב 6 השנים האחרונות ב"חוג של גלעד") וגם במסגרת חברות אחרות בירדן למשל
או בכרתים בה אני עומד לצאת לטרק של 5 ימים בקרוב. בנוסף אני מארגן באופן אישי טיולים ו / או סיורים מודרכים במקומות שונים.
משתדל לשמור על כושר גופני (ריצת לילה כ 5 פעמים בשבוע...) , מנוי על תיאטרון בית לסין (ביום ששי הקרוב אצפה ב"מלאכת החיים" ). ישן כ 5 שעות ביממה (בקושי) והמושג "משעמם לי" לא קיים
בלקסיקון שלי. סדר יומי גדוש ואם נותר מעט זמן אי שם יש עדיין מספר ספרים על המדף הממתינים
לקריאה ועוד לא הגעתי אליהם. חובב היסטוריה ורומנים היסטוריים, ממעט לראות טלוויזיה (אין הרבה מה לראות ולא בעדיפות) חוץ ממשחקים של קבוצת הכדורגל של "ברצלונה" אהובתי השנייה, שאף משחק שלה במהלך העונה אני משתדל שלא להחמיץ (רק טיול שטח יכול לגרום לי לא לצפות במשחק שלה...) אז בדרך כלל בימי ראשון בערב אי אפשר לדבר איתי...
7-מהי אנושיות בעיניך.
אנושיות היא המון דברים קטנים וגדולים שאנו נתקלים בהם כמעט בכל צעד ובכל רגע מחיינו.
אפשר לכתוב על כך ולתת אין ספור דוגמאות אבל המושג ברור ולכן אציין רק כמה. אנושיות היא עזרה לזולת במגוון תחומים , גילוי חמלה כשצריך, סיוע לנזקקים ולחלשים, התנדבות בתחומים שונים, טיפוח ושמירה על בעלי חיים, טיפוח נופים ואי פגיעה בטבע, אי אפליית הגר והזר ואי אפליית בני עדות שונות, ועוד הרבה. כוותיק בתעשייה העובד שנים בתפקידים ניהוליים אני חושב
שמעבר לכישורים המקצועיים למלא תפקיד ניהולי מסוים, מיד אחריו צריך להציב את המשפט: "הייה בן אדם". משפט זה טומן בחובו את כל קוד ההתנהגות הנדרש ממנהל ליחסי אנוש טובים שגם הם מקופלים במושג אנושיות.
8-מהו ה"חולי" הגדול ביותר אצל בני אדם.
אני מזהה יותר מאחד. בשורה הראשונה עומדים תאוות הבצע ומשחקי אגו ויוהרה. ללא אלה היו המון בעיות נפתרות. מיד לאחריהם – חוסר היצמדות לאמת (גם כשזה לא נוח) , אובדן הצניעות הענווה חוסר ההגינות והיושרה, והשטחיות שהמון לוקים בה. כתבתי על כך שיר והעליתי אותו באחד הדיונים שהיו בבמת הדיון, כתגובה למשהו שכתבה גלי אבל הוא לא היה חשוף לאחרים לכן
בהזדמנות אעלה אותו. כל שאר החוליים הם פועל יוצא של אלה שהזכרתי לדעתי.
9-אהבת הארץ והכרת הארץ דרך הרגליים-חלק בלתי נפרד ממך. ספר על תחביב הטיולים שלך ומהו עבורך.
אהבת הארץ והכרתה דרך הרגליים הם חלק חשוב ביותר בתרבות הפנאי שלי כיום. אין כמו הטבע לנשמה והמוטיב הזה מופיע בצורות כאלה ואחרות גם במה שאני כותב. הנופים מדהימים, המקומות אליהם אני מגיע פשוט מהממים. לחלק לא מבוטל מהם אי אפשר להגיע בשום כלי רכב. בטיולים האלה לומדים המון, על ההיסטוריה הצמחייה, הגיאולוגיה של השטח , התרבות ועוד מגוון נושאים. הטיולים גם מגבשים קבוצה והופכים את משתתפיה לחברים העוברים חוויות ייחודיות משותפות והגיבוש הזה תורם למרקם יחסים נהדר בחלק מהמקרים. עם כל הכבוד לג'יפאים ולרוכבי האופניים, אין כמו הכרה באמצעות הרגליים בלבד. זה גם תורם לשיפור הכושר הגופני וכך מושגת עוד מטרה טובה. במשך השנים חזר ,והתעורר" המורה שבי שדוחף אותי מידי פעם לארגן ולהדריך טיול בעצמי לקבוצת חברים ואני תמיד עושה את זה בשמחה אמיתית. יש בארץ מקומות מופלאים שרבים כלל אינם יודעים עליהם כמעט כלום והידע הזה מרתק, לעיתים תכופות מסתתר מאחוריו סיפור היסטורי מעניין או תופעת טבע ייחודית. כך גם בעולם הרחב.
בחלק מהטיולים הנמשכים כמה ימים אנחנו ישנים בשטח באוהלים ומכינים ארוחות , מה שתורם עוד נופך להווי החברתי. אני מצלם כל טיול ויש לי מבחר אלבומים שבכל רגע ניתן לראות את תכולתם ולהיזכר בחוויות מטיול ספציפי, ממראות הנוף הייחודי לטיול, ובאנשים כמובן.
בהקשר הזה אני רוצה לציין שאני מטייל לא רק בארץ אלא גם בירדן שכנתנו שיש בה נופים מדהימים
ושפע של מים (בניגוד למה שאנשים חושבים) ומקומות נוספים כמו בכרתים ובקיץ הבא אני מקווה בגיאורגיה. אלה כולם טיולים רגליים. עם אשתי אני מטייל בעיקר בחו"ל באתרים היסטוריים או
תיירותיים יותר כשאנו בחופשה.
10-בין אדם לחברו-כתוב על כך.
המשפט האסוציאטיבי הראשון שעולה בי כשעולה האמרה: "בין אדם לחברו" הוא מה שאמרו חז"ל:
"אל תעשה לחברך מה ששנוא אליך". המסורת היהודית מחמירה בעניין המעשים בין אדם לחברו, יותר מן "המעשים שבין אדם למקום" ולא בכדי. לו היה האדם נותן דעתו על שני אבני יסוד אלה ביחסים שבינו לבין חברו ונוהג בשיקול דעת, כנראה שהרבה מאד מן הרע בעולם היה נחסך.
הנושא הזה קשור במידה מסוימת גם לחברות בכלל. אם החברות בין שני אנשים טובה היא, כל שיתקיים ביניהם יהיה מקובל על שניהם, הם יכבדו האחד את השני, ידאגו האחד לשני בכל נימי נפשם. אבל כאן יש בכל זאת משהו יותר מורחב. המשפט בין אדם לחברו אינו מכוון דווקא לחבריך הטובים ביותר אלא באופן כללי לכלל האנשים שאתה מכיר ויש לך איתם קשר כזה או אחר משהו בנוסח: היה אנושי, נהג כבוד במי שמולך, אם יש לך ביקורת השמע אותה ביניכם ולא בפומבי, נהג באורך רוח וסלחנות. כשחושבים על זה, חכמינו שחיו דורות רבים לפנינו קלעו כל כך נכון בהגיגיהם ובעצות שנתנו וזה במיוחד נכון היום בחברה המודרנית שבה עניניים שבין אדם לחברו ירדו במקרים רבים והתדרדרו מבחינה ערכית לשפל.
11-קבלת השונה והחריג-מה דעתך על כך.
אני סבור שאנו, בכלל בעולם ובישראל בפרט לוקים בחסר גדול בעניין קבל השונה והחריג. לא צריך לחפש את המכנה המשותף לכל התנועות הרדיקליות בעולם – יש לנו מספיק משלנו כאן בארץ בעם שאמור היה לשמש "אור לגויים" והנה חלקנו נוהגים בצורה מבישה.
לא חסרות דוגמאות. בעיית הזרים למשל. אני בהחלט מבין את הבעייתיות ואת הצורך לעצור את גידול האוכלוסייה הזרה – גם כך הנושא הזה שהוזנח שנים, גדל למימדים מדאיגים. יחד עם זאת, במי שכבר כאן, ובודאי מי שנולד וגדל כאן יש לנהוג בכבוד , כבן אדם לא פחות מזה. קוד התנהגות זה כבר נשכח אצל חלקנו מזמן. הזיכרון קצר מאד והכעס שהיה צריך להיות מופנה כלפי המחדל מנותב ישירות כלפי האנשים עצמם כי זה קל – יש מטרה שאפשר להתביית עליה. זו בעיה מורכבת, תיקצר היריעה כאן מלהכיל את ניתוח העניין והפתרונות אבל השורה התחתונה מבחינת קבלת השונה שחלק מאיתנו לוקה בכך באופן בסיסי. זה בכלל לא היה כלול בסולם הערכים עליהם התחנך.
אפילו בני עמנו הנתפסים אצל חלק מאיתנו כ "שונים" בגלל צבע עורם למשל "זוכים" ליחס של התנכרות, דחייה מטעמי גזענות והשפלה ועל כך כתבתי והעליתי שיר לא מזמן. זו פשוט שערוריה.
אני גם מזהה מידי פעם יחס מחפיר אפילו לנכים ומוגבלים אם פיזית ואם שכלית בכך שמוסדות מתנערים מלקלוט אותם, אנשים מתנערים מטיפול בהם ואפילו ועדי שכונות מתארגנים על מנת שחס וחלילה לא ייבנה מבנה המיועד לשכן פעילות של חריגים. זו בעיני בושה גדולה שאין עליה מחילה.
אני כל הזמן מדגיש את המילה "חלקנו" משום שאני ממש לא אוהב הכללות משום סוג. חלק אחר של האוכלוסייה בהחלט ער רגיש ומתנהג כיאה ביחס לחריג והשונה אבל דומני שהוא דומם מידי ואינו מוקיע מספיק את ההתעמרות בחריגים או השונים.
12-מתן בסתר.
בנושא זה ממש יש לי שיר כזה הנקרא "מתן בסתר" והעליתי אותו בעבר לאתר. זו אחת מהמידות האצילות שיכול להתברך בהם אדם. אגב לטעמי לא מדובר רק בתמיכה כספית כפי שמישהו סבור ברגע הראשון. יש דרכים נוספות עקיפות לסייע לאנשים במצוקה שיכולים להיכלל בקטגוריה הזו.
כשגורמים בצנעה לכך שיוקל לאדם נזקק מול מסגרות שונות , מה שנקרא עבודה מאחורי הקלעים, מבלי להביא לידיעתו מה ואיך נעשה, זה גם מתן בסתר גם אם באופן מיידי וישיר לא מדובר על תמורה כספית לנזקק. רק אצילי נפש של ממש מסוגלים לכך שכן מעבר לתמיכה כזו או אחרת יש כאן גם ענין השמירה על הסודיות הרבה פעמים על מנת שלא לפגוע בנזקק. ברצון הזה מוותר גם המסייע על פרסום הענין והרי לו בהחלט יש במה להתגאות אבל הוא גיבור כפי שהוגדר על ידי חכמינו: "הכובש את ייצרו". זה ממש מופלא בעיני וזה מראה על נכונות אמיתית וכנה לעזור כי הרי אין שום תועלת אפילו לא תדמיתית לנותן בסתר. יחודיים ומיוחדים האנשים האלה בעיני ומסמנים שעם כל הרע שיש בחברה העולמית כיום יש גם טוב ומופלא.
13-חברות מהי בעיניך.
זה נושא טעון ביותר , עבורי הוא אחד החשובים שאינני מוכן להתפשר עליו אפילו במעט. אולי בגלל זה חברים טובים באמת שיש לי הם, בבחינת "יחידה מובחרת"... וניתן לסופרם על אצבעות יד אחת.
לעיתים קרובות, חבר טוב הוא באותה רמה כמו מישהו מהמשפחה שלך ובמקרים מסוימים אפילו עדיף. לכן אני אתייחס כאן לא לחברות רגילה אלא לשאלה מה הוא בעיני חבר טוב באמת.
מהות הקשר שבין חברים טובים הוא כזה שכל אחד מהם יהיה מוכן לעשות הכול למען השני (למעט אולי מספר מצומצם של חריגים הגיוניים) ומדובר בכל שעות היממה כל השנה ללא קשר אם נוח או מתאים להם או לא.
חבר טוב הוא כזה שאתה חולק איתו את הדברים הקרובים ביותר, נאמן לו ומצפה לאותה נאמנות בחזרה. אחד שאתה נפגש איתו הרבה ויש לכם תחומי עניין משותפים היוצרים מפגשים אלה גם אם תחומים אלה מוגבלים לשיחות בלבד. כשהוא צריך את תמיכתך בעניין מסוים אתה נמצא שם עבורו באופן טבעי בלי שאלות מיותרות. משום כך, כשחבר כזה מאכזב אותך, מפח הנפש עצום וקשה.
14-כיצד משמרים זוגיות לאורך שנים, לדעתך כאחד המשמר ומטפח את הזוגיות שלו.
נושא מורכב שאפשר לכתוב עליו הרצאה ובאמת יש כל מיני סדנאות בנושא. אני בדעה שזוגיות טובה נשענת על שני יסודות שאם אחד מהם נסדק או חלילה נשבר, היא עשויה להתמוטט. שני היסודות הם: אהבה וחברות. האהבה חייבת להיות שרירה וקיימת לאורך הזמן שכן היא הבסיס לעומק הקשר בין בני זוג וכפועל יוצאגם הסקס: הוא חייב להישמר לאורך שנים ולא כמשהו טכני כלאחר יד אלא כמשהו שמשקיעים בו.
חברות פרושה פתיחות, הכול גלוי בין בני הזוג והיכולת לדבר בחופשיות על הכול. אם היא קיימת, אין בעיה ללבן בפתיחות נושאים טעונים או לעבור ביחד תקופה לא קלה.
מעבר לשני אלה יש כמובן את העזרה ההדדית השיתוף בכל המטלות, ההתחשבות באחר והיכולת החשובה להיות מסוגל לוותר, ללא משחקי אגו. אלה כללים בסיסיים אולם יש עוד הרבה מעבר לכך.
אחד האלמנטים החשובים – לצד הביחד שלנו לתת לכל אחד מרחב משל עצמו. הרי במרוצת השנים
מגלים רבים שלא תמיד מה שמעניין צד אחד, מעניין גם את השנייה ולהפך. זה בדיוק המקום לתת לכל אחד להתפתח לכיוון שהוא מעוניין בו לצאת לפעילויות כאלה. הכול צריך להיעשות במינון מסוים שהוא שביל הזהב בין הביחד לפעילות של כל אחד לחוד. כדוגמה לאשתי ולי, יש פעילויות נפרדות. אני בטיולי מיטיבי לכת , היא בתחום הטיפול האלטרנטיבי, כל אחד מאיתנו בתחומו פעיל לבד אבל יש גם לנו גם הרבה מן הבילוי והפעילויות המשותפות כך שהשילוב בין השניים הוא שילוב מנצח. בקטע של הביחד, חשוב לשבור את השגרה מידי פעם ויש הרבה דברים גדולים כקטנים שניתן לעשות ותשומת לב שניתן להעניק החל מהפרחים בכל יום ששי, יציאה לבילוי (אנחנו מנויים קבוע על הצגות תיאטרון) , שהות של סוף שבוע במקום אחר, נסיעה לחו"ל , אירוח חברים ועוד מגוון שלם של דברים שאם לא עושים אותם, השגרה מתגברת עלינו במקום שזה יהיה הפוך. וכמובן – המילה הטובה, המחמאה... הרי הדברים הקטנים בסופו של דבר נוגעים בנשמה.
15-האהבה מהי.
אמרת אהבה הבעת עולם שלם... הררי מילים שירים וספרים נכתבו ונכתבים (גם כאן באתר כל יום)
על האהבה ואני, מי אני ומילותיי הדלות לתיאורה... ובכל זאת אנסה ממש בתמצית, כהגדרה:
אהבה היא משיכה רגשית וגופנית בין שניים. היא יכולה להיות גם אפלטונית אבל אז היא חסרה מאד
לעומת זאת משיכה גופנית בלבד אינה אהבה. כששני האלמנטים קיימים, כל שאר " תוצרי הלוואי" מתקיימים ממילא כגון הרצון לחיות ביחד, לעזור האחד לשני, לשהות האחד במחיצת השני , לבלות יחד וכו'. בכוחה של אהבה לגשר כמעט על כל סוג של פער שקיים בין שני אוהבים, האהבה מסוגלת להביא לאושר, לנחם בעיתות צרה, לרגש, להביא לפרץ קנאה ולהפיק כוחות ואנרגיות מחודשים המאפשרים המשכיות על אף תלאות וצרות למיניהן.
וכל השאר כתוב בשירי היוצרים ב"דרך המילים"...
16-הכמיהה לאושר, כתוב על כך בכל אופן שיראה לך.
אם נקבל את ההגדרה היבשה שהאושר הוא רגש שמקורו בהנאה וסיפוק אז כביכול המשפט כמיהה לאושר הוא מובן מאליו כי מי לא רוצה להיות מאושר? זה לכאורה מכנה משותף רחב להמונים.
אלא שהעניין הוא מה האדם חושב שיביא אותו להרגיש מאושר וכאן יש כבר נקודות מבט שונות בהחלט וכשחושבים על זה מבינים שהכמיהה לאושר אצל כל אחד עשויה להתבטא אחרת. רבים מאיתנו מאושרים כשהם אוהבים ונאהבים, כשהם חווים חוויה המרגשת אותם בעת שמחה משפחתית או אצל חברים, כשהם נמצאים בפעילות שהן אוהבים כגון טיולים ועוד דוגמאות לרוב. אלא שבתוך אלה, מצויות גם כמיהות שבעינינו נראות מאד שליליות. אצל מחבל מתאבד למשל (שלא נדע) הכמיהה לאושר היא הרגע שבו ילחץ על המתג וייקח איתו בסערה עוד כמה נשמות ובכלל, הרי ממתינות לו אי אלו בתולות בגן העדן... וזו רק דוגמה לשורה ארוכה של כמיהות לאושר שבדרכן גורמות סבל רב לאחרים ואושר רב לאנשים או קבוצות שמרבית האוכלוסייה תרצה רק להתרחק מהם. כך ששתי המילים האלה טומנות בחובן משמעויות שונות עבור אנשים שונים. אנחנו, האנשים הקרויים נורמטיביים חושבים ופועלים כמובן בכמיהה לאושר ה"בנאלי", החיובי ועבורנו זו הרדיפה המתמדת היום יומית אחר רגעים שירגשו אותנו ויגרמו לנו אושר. "דרך המילים" למשל, הוא מיצוי הדרך הזו בצורה די מיידית: בכל יום אפשר לקרוא כאן כמה יצירות מרגשות, והכותב שמקבל את המשוב החיובי מרגיש מאושר, הוא יצר משהו יפה שריגש אחרים והם החמיאו לו.
17-מהו המוטו המלווה את חייך.
חַיֵיה וְתֵן לִחְיוֹת. כל זמן שאדם עושה משהו שאינו מזיק לעצמו, לאחרים או לסביבה, שיחיה כאוות נפשו ויניח גם לאחרים לחיות את חייהם בלי להתערב.
משהו נוסף: "החפז לאיטך" – משפט שהיה שגור בפיו של אוגוסטוס, גדול הקיסרים הרומיים לדעתי.
משפט קצר אך ענק, מופלא ומעורר מחשבה.
18-שירך: "בין חצות לאור," נגע מאוד לליבי. כיצד נולד שיר זה, ומה האמירה שניסית להביא בו.
ובכן, כפי שציינתי קודם, אני ישן ברוטו כ 5 שעות ביממה... אינני זקוק לשעון מעורר על מנת לקום כל יום (ב 5 בבוקר) – השעון הביולוגי שלי עושה את עבודת היקיצה בנאמנות. אבל יש גם לילות רבים בהם אני מתעורר זמן רב לפנות בוקר ולא נרדם שנית. אלה השעות הכי טובות להרהורים, מחשבות והשראה. הכול שקט ורגוע, אפשר ממש "לחתוך" את השקט. מאידך יש גם לילות שאיני נרדם בקלות
ושוב זה זמן איכות לחשיבה... בקיצור , הזמן הזה בין חצות לאור הוא זמן ההשראה הגדולה. שירים רבים משירי נרקמים לי בראש בעת הזו ולמחרת אני אפילו זוכר את מרבית הטקסט שחשבתי עליו בלילה. אז החלטתי לכתוב על הזמן הזה ותיארתי בו כמטפורה את ה"סדרן" שעושה סדר במשימות של מחר ואת "טפטוף" שורה נוספת ל "חדר העריכה" כלומר הולדת שורה נוספת בשיר כלשהו. בסופו של דבר באותו לילה ספציפי נרדמתי כשזיכרון חיוכה של נכדתי האהובה מול עיני.
19-עד כמה האופן בו נראים חיינו תלויים בראייה ו/או בעשייה שלנו.
במידה רבה. אם יש בנו שמחת חיים, אופטימיות, רצון למצות את החיים וליהנות מהם עד כמה שניתן אז החיים יחייכו אלינו בקטעים נרחבים. בהתנהגותנו ומעשינו, בבחירות היומיות והיותר כבדות שאנו עושים אנו מעצבים את חיינו במידה רבה. כמובן שיש גם גורמים שלא תלויים בנו שיש להם השפעה ישירה או עקיפה על חיינו אבל אלה קיימים במידה דומה אצל מרבית האנשים. הם יכולים להיות מאד משמעותיים, לגרום חלילה לאסון במקרים מסוימים ולגרום לשינוי ניכר של אורח החיים אבל גם במצבים קשים, איכות חיינו עדיין תלויה בנו וברצוננו לעשות או לא לעשות דברים מסוימים. לכן מאד חשוב לזכור כי אנו כאן לזמן קצוב, ואת הזמן הזה צריך לנצל הכי טוב שאפשר.
20-באילו צבעים היית צובע את החיים.
לא בטוח שאני מבין מה זה לצבוע את החיים, אני מניח שהשאלה היא באיזה צבעים נראים לי החיים.
לגבי הם שילוב של גווני הטבע, ירוק חום כחול ואחד שמצוי אולי על פרחים מסוימים – צבע האורנג' (התפוז) שגם הוא נראה לי כצבע הכרחי (לטעמי כמובן). לא סתם מברכים לפעמים במשפט: שיהיה לך יום כתום...
21-מהו החלום הגדול ביותר שלך, שהיית רוצה להגשים.
על החלום הגדול ביותר שלי כתבתי שיר שבקרוב אעלה אותו אבל הוא בעצם פנטזיה... תארי לך שהייתה לי "מכונת זמן" כמו בסדרת הטלוויזיה של פעם, והייתי יכול לחזור לעבר וכמובן לחזור להווה כשארצה בלחיצת כפתור... נקל לשער את ההלם של אדם מרומא העתיקה למשל שהיה פוגש אותי לבוש כמו היום ומצויד במחשב אישי... את מתארת לעצמך סיטואציה כזו – כמו שהחבר'ה היותר צעירים אומרים: ואוו... זה יכול היה להיות מה זה מגניב... ובכן זו הפנטזיה שלי... לחזות בזמן אמת בחנוכת העיר קיסריה, להיות עד לרצח יוליוס קיסר, לראות את מריה מגדלנה כורעת ליד ישו כשהורד מהצלב, להיות נוכח כשבוטיצ'לי הציג את "לידת ונוס" ו "אביב העמים" , לראות את הנרי השמיני חורץ את דינה של אן בולין , להיות עם קולומבוס כשנתקל בפעם הראשונה בילידים ביבשת אמריקה
ועוד כמה וכמה אירועים שהשפיעו על ההיסטוריה האנושית...
אבל זו פנטזיה שאי אפשר להגשים ואת התכוונת למשהו מעשי. נראה לי שבשלב מסוים ארצה לפרוש מעבודתי לטובת הדרכת טיולים באופן קבוע. עוד לא החלטתי בנושא אבל זה נע בראשי מעת לעת.
חמשת היצירות האהובות ביותר על פזי שחם
הבחירה לא קלה שכן אני קשור לכולן. ובכל זאת יש כאלה שנכתבו בהתרגשות גדולה ואלה יקרות
לליבי כיוון שמבוססות על החיים, ביניהן כאלה שעדיין לא הועלו על ידי (ובתוכנית להעלות...) אשתדל
לבחור את המרגשות ביותר עבורי.
נכתב בהתרגשות גדולה שכן אני מכיר ומוקיר את הנפש המצויה מאחוריה ואת הטרגדיה הנוראית שחוותה. למרות זאת, החליטה להתנער מהייאוש ולמצות את החיים. האמת שאני מכיר אפילו יותר ממקרה אחד כזה ואני יכול רק להסיר את הכובע בהערצה לחוסן והאיכויות של הרוח והנפש השייכות לדמויות האלה.
נכתב כגעגוע לאשתי היקרה כשטיילתי בירדן טיול שטח 4 ימים. אמנם נהניתי מאד אבל חשבתי שחבל שאינה רואה יחד איתי את הנופים והמקומות המדהימים האלה. היא אינה יכולה ללכת בטיולים האלה עקב בעיה בברך. אלה טיולים קשים מידי עבורה.
מעין הסתכלות כללית על נפש האדם, מה קורה לה במחזוריות החיים... שמחה ועצב שזורים באורחות חיינו.
צפון רמת הגולן
לגבי שירים מסוימים, יש חשיבות מתי (הכוונה בסמוך לאלה תאריכים או מועדים) מעלים אותם. השיר הזה שנכתב כבר לפני שנתיים, יועלה לקראת יום הכיפורים הקרוב.
נכתב בדם וכל מילה מיותרת .
קיסריה העתיקה - אחד המקומות האהובים עלי שגם העברתי בו מספר סיורים מודרכים. כשאני מגיע למקום אני "רואה" בדמיוני את העיר שהורדוס הקים שוקקת חיים, את הנמל ההרודיאני בפעולה, את מרוצי המרכבות בהיפו סטדיום את בית המרחץ בפעולה, את "ארמון השונית" שוקק חיים...התמונות לא חדלות מלרוץ כמו בסרט נע... כתיבת השיר חתמה פרק לימוד מאלף ומרתק על העיר ועל תקופת בית שני בכלל.
