עת לנדוד

כְּחוּלָת כָּנָףְ צוֹדְדָה מַבָּטָה,

לְדָרְכָּה נִיתְזָה בְּמָשָק חֲרִישִי,

עַלִים נָפוֹצוּ, צָנְחוּ בְּשָלְוָה,

עֲנָףְ הִתְנוֹעֵעַ בְּרִיחוּףְ אֲבִּירִי.

חָלְפוּ יְמֵי הַשָרָב,

חַרִיצִים נִפְעָרוּ בְּאֲדָמָה כְּמֵהָה,

דְרוּכִים נְחָלֵי הַאָכְזָב,

לְרָעָם מִשָמָיִם בְּצִיפִּיָה דְרוּכָה.

נָמוֹג חוֹם הַשְקִיעָה,

מִפְּנֵי הַצִינָה הַמְחָלְחֶלֶת,

הַשָחָר מוֹלִיךְ הַזְרִיחָה,

בְּרוּחַ קְרִירָה מְצָנֶנֶת.

קוֹלוֹת מוֹבִילִים מִמְרוֹמִים,

מָגְבִּיהֵי עוּףְ בְּמִסְדָר אֲצִילִי,

עֵת לִנְדוֹד לִמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים,

בְּטֶרֶם יוּשָת אָפוֹר סָגְרִירִי.

זֶה הַזְמָן , זוֹ הַשָעָה,

אֶל הַטֶבַע עִם תָרְמִיל גָב,

לִכְבּוֹש מְחָדָש מִשְעוֹל וְגִבְעָה,

לַחוּש כָּל אָתָר וּמֶרְחָב.