מעבר לחומה

אתה לא יודע עד כמה קשות

היו אותן פסיעות מעטות

שובל שמלתי משתרך מאחורי וכאילו מבקש

שאעצור

זו הייתה שבירה מסוג אחר

לבי התפרק לחתיכת קטנות

וזה הכאיב

אישוניך דבקות באישוניי ואיני רואה

זוהר

רק שיגעון מזדחל לתוכי דרכך

 חושבת אילו יכולתי לשנות כיוון

 הייתי במקום אחר

 תוהה

מה חשבתי לעצמי שם

בתמימות שנות העשרים

בית כמו ציור , ילדים מסורקים ואוטו

שיקח אותנו לאושר ב 200 קמ"ש

לאונרד ברקע

"אין מרפא לאהבה"

וראו

יש ...

שנאה , מתמשכת באין סוף

לו יכולתי להביט בך ולצרוח אותה החוצה

לו יכולתי בכלל להביט בך ...