1-מדוע בחרת בניק – הצדפה, מה משדרת לך צדפה:
כשהתחלתי לכתוב תחילה באתר בשנת 2000 התביישתי מעט היות ואני לא קוראת לעצמי משוררת או כותבת גדולה ולא ידעתי אם בכלל אני יכולה להעלות תכנים ואם יש מקום לכתיבה שלי באתר בו יש יוצרים מוכשרים מאוד וסופרת נפלאה כמוך גלי, אז החלטתי להיקרא הצדפה היות והיא חבויה מסתורית ,עדינה , יש בה משהו שונה ורק אם חוצים אותה לשניים רואים מה חבוי בה, גם אני כזו לפעמים....
2-ספרי על האמהות החדשה יחסית בחייך:
וואהו האמהות, עולם מופלא ונפלא שנכנסתי אליו בשמחה ובציפייה רבה , עולם מלא באהבה ונתינה ,עולם בו החיים כרגע שונים והזמן לעצמי ולנו {לי ולבעלי מועט} אך יחד עם זאת לחוות את היותי אמא זוהי המתנה הגדולה ביותר בבריאה ביקום, זוהי מתנה קסומה . אני כותבת ופעילה בבלוגים ובאתרים שונים הקשורים לעולם האימהות .
עבורי להיות אמא זה....
להיות אמא זה להביט בילדה שלי ולהתרגש כל בוקר מחדש
להיות אמא זה לחשוב צעד אחד קדימה {תמיד שיהיה בקבוק, מוצץ, חיתול, מגבונים, חטיף,פרי, קוקיה לשיער,טישיו ,ספר לקטנה, צעצוע ,וזה רק בתיק של הקטנה...}
להיות אמא זה לחבק וללטף חיבוק דובי
להיות אמא זה לתת נשיקות
להיות אמא זה לפנק בהפתעה מתוקה
להיות אמא זה לקום עם הזריחה ולהתעורר גם בלילה שכולם ישנים
להיות אמא זה לכסות בשמיכה
להיות אמא זה לדעת להגיד לא, לא רק כן
להיות אמא זה להיות סבלנית
להיות אמא זה להיות סלחנית
להיות אמא זה לנגב את הדמעות
להיות אמא זה לתת מחמאות
להיות אמא זה לתת יד
להיות אמא זה לאהוב לעד
להיות אמא זוהי זכות גדולה.
3-הלידה הייתה עבורך חוויה מיוחדת, אפילו השתתפת בכתבה בנושא. כתבי על כך.
הלידה, וואהו חוויה שלא אשכח בחיי עד יום מותי.
ואכן אחרי לידת בתי שיר הייתי חייבת לכתוב , רצו לי מיליוני מילים בראש והייתי חייבת לספר את סיפור לידתה , הרגשתי סופר women, הרגשתי אלופה כאילו היו בי כוחות על , כוחות מיוחדים לברוא חיים לעולם, ללדת לידה טבעית ,מכיון שהאפידורל השפיע עלי לא טוב והפסיקו לי אותו לאחר 5 או 7 דקות {נו מה חשבתי לעצמי , כמו כל חומר או כדור שמשפיע עלי לא טוב גם האפידורול....} אמי אורה המקסימה שאבה גם היא כוחות מיוחדים והפכה לנמרה חייכנית ועזרה לי מאוד בלידה וגם בעלי איילי היה איתי בכל ציר וכאב. בתחילה כתבתי בפורום של תפוז את סיפור הלידה ואז פנו אלי מהעיתון הורים וילדים ושאלו האם אני מוכנה שסיפור הלידה יתפרסם בעיתון, ואני הסמקתי ועניתי בחיוב גדול.
והסיפור שלי התפרסם בעיתון הורים וילדים :
http://www.allmag.co.il/page/20300
התפרסם באתר מאקו:
http://www.mako.co.il/ninemonth-birth/stories/Article-9b1f616f3a37031006.htm
באתר מאקו ראו את סיפור הלידה שלי שהתפרסם בעיתון הורים וילדים ושאלו האם אפשר גם לפרסם את הסיפור עם מעט שינויים בטקסט, ואכן שוב הסמקתי ועניתי בחיוב.
ובאתר 2bmommy :
http://www.2bmommy.com/?p=23156
זהו אתר שלעיתים אני כותבת בו ועונה בפורומים לנשים בהריון בסיכון, יותר נכון מעודדת אותן וקוראת באתר מאמרים שונים ופשוט שיתפתי את סיפור הלידה שלי באתר.
ולהלן סיפור הלידה {גם את האתר שיתפתי בסיפור הלידה שלי} : הייתי בבית, דיברתי עם אחותי בטלפון, מתלוננת באוזניה שאני לא יכולה לסחוב עוד: הבטן גדולה, הצרבות, הכאבים. בעודי מתלוננת, הרגשתי שהמכנסיים שלי נרטבים. התקשרתי לאייל בעלי והוא אמר שהוא מגיע. בשלב הזה עדיין לא הבנתי כי זה עתיד להיות היום שלא אשכח בחיי.
ב-14:00 הגענו לבית החולים והרופא אמר שיש לי פתיחה של שלוש אצבעות. בבדיקה הבאה כבר הייתה פתיחה של ארבע אצבעות. ב-19:00 נכנסנו לחדר הלידה ואימי אורה הצטרפה אלינו. הצוות המשיך עם הבדיקות, והצירים הפכו יותר ויותר כואבים. אחת המיילדות נתנה לי אתרוג, שרואים בו סגולה ללידה קלה. ישבתי על כדור פיזיו ואייל עזר לי להפיג את הכאב בנגיעות שלמדנו בקורס ההכנה ללידה.העבירו אותנו לחדר אחר, ואז הגיעה המלאכית שלי, המיילדת הפרטית שהזמנו, ויקטוריה. אמרתי שאני רוצה אפידורל וויקטוריה קראה למרדים. חמש דקות לאחר קבלת זריקת האפידורל התחלתי להרגיש שהרגליים נרדמות לי וגם פלג הגוף העליון. לפתע הרגשתי שההרדמה מגיעה לי לחזה ומשם עוברת לגרון ואני נחנקת, לא יכולה לנשום. הוחלט להפסיק לי את האפידורל, ואני כל כך פחדתי ללדת ללא אפידורל.הצירים נמשכו כל הלילה וויקטוריה עזרה לי עם שינוי התנוחות ועם טפטוף הפיטוצין. הצירים התחזקו מאוד, ואז הגיע רגע הכאב הבלתי נסבל: 40 דקות של צירי לחץ מטורפים. המיילדת צועקת: "ללחוץ, ללחוץ, כמו שעושים קקי, לדחוף חזק!". היא לוקחת את רגל ימין שלי וצועקת ושוב צועקת: "הראש בחוץ, תמשיכי לדחוף". ואז מגיע ציר חזק, כמו צונאמי ענק ששוטף אותי, ואני שואלת את עצמי מאין יבוא עזרי, הכוחות שלי הולכים ונגמרים.
הכאב המטורף הזה לא דומה לאף כאב שהרגשתי אי פעם. אני שוב לוחצת הכי חזק שאני יכולה, ויקטוריה מכניסה את הידיים לתוכי, ופתאום מוציאה את האוצרית הקטנה שלנו. אני מרגישה תחושת הקלה, רגיעה, התרוקנות. איזה פלא - נעלמה לי הבטן, כל המים נשפכו כנהר סוער, והקטנטנה שלי הגיחה לאוויר העולם. עם עיניים פקוחות בצבע כחול, כאילו שואלת: לאן הגעתי?
המיילדת הניחה עליי את הגוזלית והיא החלה לינוק. תחושה נפלאה. אני לא מאמינה שבאמת ילדתי. חשבתי שלא אוכל לעשות את זה, אבל מתברר שיש כוחות נסתרים בכל אישה ושהצלחתי ללדת באופן טבעי. ברגע האמת מצאתי את כל הכוחות לדחוף וגופי התמקד בבואה של הנסיכה שתיכף תגיע לעולם. את הכאב של צירי הלחץ החזקים לא אשכח לעולם, אבל אלה כאבים שהביאו חיים לעולם, את שיר שלי. הקישור מוביל להודעה שפירסמתי באתר המופלא והאהוב עלי ביותר – דרך המילים
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=73417
4-וקצת לאחור – מה היה ההיריון עבורך, מחשבות שחלפו בך.
ה ר י ו ן :
עבורי ההריון היתה חוויה לא קלה, אך אין ספק שהיה שווה לסבול כל רגע, היות וקיבלתי את שירוש שלנו המתוקה והחמה.
וכן גם את ההריון אני לא אשכח בחיים.... ההריון שלי היה קשה - רוב ההריון הייתי צריכה לשכב במיטה , בשמירת הריון, היו לי כל מיני תופעות מוזרות שיש בספרים אודות ההריון ותמיד אמרתי לעצמי : "אביבית את הפרק על תופעות קשות ובעיות בהריון את לא קוראת" אך הכל הגיע !
חוויתי הכללללל ! הקאות, בחילות, צרבות, דימומים, כאבים ומנוי חופשי חודשי לתל השומר. במהלך ההריון הייתי כותבת המון ומציירת מנדלות ובכלל ציורים וקוראת המון ספרים ובאתר הנפלא הקסום הזה, הכתיבה עזרה לי להתמודד עם כל מיני מצבים קשים שעברתי, וכן יצרתי בלוגים שונים.
http://avivitzb.blogspot.co.il/2011_01_01_archive.html
ולהלן השיר אני והבנג'י ,כך הרגשתי כאילו זרקו אותי מצוק גבוה ועכשיו אני מחכה ליפול.....להגיע לאדמה.
אני והבנג'י
אי אפשר לברוח כמו קפיצת בנג’י,
קפצתי לתוך מסע ההריון ועכשיו
צריך לקוות שהחבל לא יקרע
ואני בתחילה של הקפיצה……
קפיצת חיי.
זהו פוסט שרשמתי בתחילת ההריון...
לא חשבתי שהמסע שלי להיות אמא, לגדל יצור קטן ברחמי בגופי יהיה כה קשה. חממת החיים הזו בתוכי קשה ומסורבלת כל גופי מרגיש כאילו אני נפרמת כל פעם קצת כל פעם סריג , חלק אחר מגופי מקבל זעזוע, אני אכן רוצה את הילוד הזעיר הקטן ואיך אני קוראת לו כבר בן וללא ידעתי מה מינו, אך יש לי תחושת בטן שזהו בן , בן יורש למשפחת בינשטוק זהבי ,אך באמת מעמקי ליבי אין זה משנה מה יהיה העיקר שיהיו בריאים אם כך{בת} או אם כך{בן} . מנסה לחשוב שעוד מעט יעברו ההקאות והבחילות הנוראיות הללו שתוקפים את בטני וכל כולה מתהפכת ושפתיי חיוורות וגרוני נחנק לו בקצב הפליטות של גרוני. כולם אומרים 3 חודשיים ראשונים וזה עובר ההתחלה קשה {לא אצל כולם, אבל אני מאלה שכן} ואז אני צריכה להרגיש טוב יותר טוב ואולי אף להנות מההריון הזה, להנות מההריון עוד סוגיה שאני לא מכירה , כל הנשים הללו שחושבות שזוהי חוויה אגדתית , חווית הבריאה, החוויה של האנושות, אני מצטערת מאוד בפני כולן אני אינני חשה כך , גופי לא שלי , בכל רגע נתון יש כאב בכל מקום, למטה למעלה , אני הולכת לאט כמו צב והטעם הטעם הזה בפה שלא מרפה לא משחרר, טעם רע ומגעיל כלום לא עוזר, נעזרת בכוחותי שבי האופטימיות הקוסמית שלי , מנסה לתאר לי את קו הסיום , את האושר שיגיח פתאום לעולם , את התינוק הקטן לעולם וליבי יהיה בעננים של אושר וליבי יפריח בלונים ופרחים ויהיה כייף. ממתינה לרגע הזה, לאושר המופלא. וכרגע שורדת , מנסה לשרוד את התחושות הלא טובות את הזמן הזה, מייחלת לי ולגופי להתעורר לבוקר חדש , לבוקר נפלא, כל בוקר לפני הקימה אני מדברת אל עצמי היום אני ירגיש טוב , היום יהיה יום טוב, ואז אני מבינה שאין לי על מי לעבוד, והיצור הזה בתוכי מחליט על חיי , על תחושותי, ואז שוב אני מקיאה עוד לפני שציחצחתי שיניים, ודמעותי זולגות נשפכות אפשר למלא את מפלס הכנרת איתם, לא חשבתי שתקופת ההריון שלי תהיה התקופה הקשה של חיי , לפחות נשארו לי עוד 6 וחצי חודשיים. אך תמיד בסוף כל בכי או קושי ניסיתי לחשוב חיובי לחייך ולהבין שעוד מעט עוד קצת הכל יגמר והנסיכה תגיח לעולם .
5-קורותיך – ספרי על עצמך.
מי אני ומה שמי ? כל מיני אני מסתובב סביבי ואני ביניהם... נולדתי בתאריך 11/11/1981 {מזל עקרב} בראשון לציון לאמא אורה {ספרנית מתוקה} ולאבא שוקי{אומן בנשמה ותוכניתן} יש לי אחות גדולה אחת קסומה ונפלאה שמה נירית זהבי פלדינגר , היא חברה טובה שלי ומכירה ויודעת עלי הכל אני אוהבת את משפחתה מאוד מאוד.
ולצידי כבר 12 שנה יש לי בעל נפלא שהוא חברי הטוב לחיים אייל בינשטוק וילדה בשם שיר בת שנה ו8 חודשיים , יש לי חם וחמה מקסימים וטובים מרים וחיים בינשטוק, ואני מודה להם כל יום על כך שהביאו לעולם את אייל בנם.
בילדותי הייתי ילדה פעילה בתנועת נוער – מכבי צעיר, מד"צית ואחראית קייטנת עיינות. התנדבתי בכל מיני מקומות ורקדתי סטפס ומחול אירובי. להתחיל לספר איפה למדתי מי ומה לא מעניין ! רק אומר שלמדתי בתיכון רביבים ולפתע נדהמתי לגלות שמורתי לספרות נירית בן דור , מורה מצחיקה וקסומה, כותבת באתר הנפלא הזה ואף ראיתי אותה בחלק מן המפגשים ושמחתי מאוד. אני אוהבת את הארץ, את האדמה ואת המדינה הזאת על אף כל הקושי שבה, אני ציונית בנשמה. מי אני בלוג שלי: http://blogerim.co.il/zdafa/post-6852.html
6-סבתך והגעגוע אליה, מופיעים רבות בשיריך. תני קווים לדמותה ולחשיבותה בחייך.
סבתי לילי נוימן ז"ל , היתה סבתא 'זפטה' , סבתא מיוחדת - היו לה כל הזמן אנרגיות אף פעם לא היתה עייפה ואהבה לבשל מאכלים טעימים ומיוחדים, אהבה לפנק ולתת , אהבה לפרגן ואהבה אותנו, היתה סבתא מדהימה ואני אהבתי אותה מאוד מאוד והיא חסרה לי הרבה בחיים , לצערי היא לא זכתה לראות אותי בהריון ולא את בתי. סבתא שלי היתה איתי כל הילדות - היא גרה אצלנו חלק ניכר מחיי, ותמיד היתה באה איתי לחוג הסטפס בו רקדתי ולכל ההופעות ומתרגשת כאילו אני רקדנית השנה בשבילה הייתי הרקדנית הכי טובה גם כשפספסתי, תמיד דאגה שאני אהיה בשורה הראשונה וכולם הכירו אותה בבית הספר כמו המורות לריקוד. ישנן מספר תכונות ומעשים שבהם אני דומה לה : סבתא שלי היתה חרוצה ומהירה עם כוח נפשי עצום גם כשהתרחשו אירועים קשים וטרגדיות במשפחה היא הצליחה להתרומם ולחייך. אני בהחלט זכיתי בסבתא נפלאה וטובה ולעד אני יזכור אותה.
7-בין תחביביך את מונה את האמנות. מהי האמנות עבורך.
האמנות בשבילי זו דרך חיים, בכל דבר אני אוהבת לשלב את האמנות וגם בפרטים הקטנים מאז ומתמיד הורי תמיד קנו לי ולאחותי צבעים, חוברות צביעה וציוד לאמנות ותמיד ציירנו. אבי מוכשר מאוד והוא מצייר ומגלף בעץ להנאתו , אחותי מטפלת באמנות ואמנית נפלאה, סבי {אביה של אמי} גם הוא להנאתו אהב לפסל ואהב אמנות. אז כנראה שהאמנות פשוט בדמי, כשאני מציירת אני זורמת עם הצבע פשוט נהנית, לא חושבת יותר מידי אין לי חוקים באמנות... אני אוהבת שלל סגנונות , מופשט, ראליסטי, צבעוני ומנדלות.
8-הכתיבה – מהי בשבילך.
הכתיבה בשבילי היא אוויר לנשמה ! תמיד יש לי יומן בתיק בכל זמן ובכל גיל , ותמיד אני כותבת , הכתיבה בשבילי עוזרת להתגבר על כל מיני קשיים בחיים וחויות טובות וחוויות קשות. החלום שלי הרחוק הוא להוציא ספר שירים ולכתוב לכתוב לכתוב, אני יכולה לכתוב בכל מקום, ולרוב השירים מגיעים אלי במקומות ואירועים מוזרים במיוחד. כתיבה היא רגע של קסם כשאני מגלה שהמחשבה שבי יוצרת פרח של חמניה ענקי עם אלפי עלי כותרת ובתוכם פרחים קטנים צהובים זוהרים ששולחים את קרני האור שלהם לכל עבר. הרגע שלאחר הכתיבה כאילו בראתי עכשיו שיר ויש עוצמה רבה בכתיבה. כתיבה היא שלל דמיונות שיוצרים מילים. כתיבה היא לפתוח את הראש ולתת למחשבות להתפרס על הנייר ולחסום כל פתח לביקורות וסינונים. כתיבה היא חופשיות לעשות ככל שתרצה. כתיבה היא המקום להיות מי שתרצה, איפה שתרצה ומתי שתרצה.
9-השכול במשפחתך. כיצד מתמודדים עם קושי שכזה. לזכר דודך משה זהבי ז"ל. השכול במשפחתי : לצערי יש במשפחתנו הרבה גיבורים שנשארו צעירים ואני נולדתי לתוך זה. יש לנו הרבה אזכרות בכל שנה. אבי הוא אח שכול – אבי שכל את אחיו משה זהבי ז"ל {בן 26} במלחמת יום הכיפורים ,משה נהרג בשעת כיבוש מתחם "אורחה" (סרפאום) שבגדה המערבית של תעלת סואץ - נפגע הזחל"ם, שבעזרתו ניסה לחלץ פצועים, אשר נמצאו בשטח החשוף לאש אויב והוא נהרג. כל חיי אני מנסה לדלות מידע ולהנציח את הדוד המקסים והחייכן והחכם הזה שמספר עליו אבי , על כן גם אני שומרת את שם משפחתי כי הרבה אנשים קראו למשה זהבי אז לפחות ששם משפחתנו יישאר. בשנת 1987 פקד את משפחתנו אסון נוסף : בן דודתי {בן אחותה של אמי}, אורן כמיל ז"ל {בן 19} נהרג בלבנון בקרב באזור כפר שבאע, במורדות המערביים של החרמון, בהיתקלות עם חוליית מחבלים. כשאורן נהרג הייתי בכיתה א' ואני זוכרת בדיוק כאשר התקשרו לאמי וסיפרו לה בטלפון את האסון ומה שקרה אחרי... אני זוכרת את הגובה שלו {2 מטר} עיניים ירוקות, חתיך אמיתי ובעיקר מספרים עליו שהיה ילד שובב, חברותי, אהוב וחייל מצטיין ,אחיו של אורן כמיל ז"ל יריב כמיל ז"ל התאבד בשנת 2005 והותיר אחריו, הורים {שביניהם דודתי האהובה מרים , אישה חזקה עם כוחות עצומים} אחות אח אישה ושתי בנות .
אני אכן כותבת הרבה על השכול כי זה בתוכנו , וניתן אף לומר שהשיר הראשון היה על דודי משה ז"ל , שם השיר:תמונה, והוא כתוב בספר ההנצחה עליו, ומשם המשכתי ליצור וליצור , בעולמנו כאן אין מנוס מהשכול, והכתיבה עוזרת לי להתגבר ולשים את החלק הזה בליבי במקום שמור וזכור לנצח.
אתר שבו יש שירים הקשורים רק לשכול: http://www.2all.co.il/web/Sites5/memory1/PAGE1.asp
10-הטבע והאדם – היכן נקודת החיבור ביניהם.
אני מאוד אוהבת את הטבע , את ריח הגשם, ציוץ ציפורים את הירוק של הטבע והצמיחה ,איזה יופי זה המראה לנבט חדש או פרח קטנטנן שעומד לבקוע, מראה מקסים. לטבע בעיניי יש עוצמות מטורפות ואני שואבת ממנו כוח, הרבה פעמים בא לי פשוט לשבת בתוך יער מלא עצים לצייר ולכתוב , אני חושבת שהיום קשה למצוא פינות ירוקות בערים בימינו , אך אני שמחה לראות שכעת אני גרה בנס ציונה {מזה חודש אחד } ואכן יש עוד פינות דשא ירוקות וגדולות ואפילו פרדס באמצע העיר ויער קטן באמצע שכונה , חשוב לשמור על הטבע , הטבע בשבילנו האנשים הוא אוויר לנשימה הוא המרגוע של הנפש. ועכשיו עוברים בי שירים שונים בראשי: "ושוב נדמה שזה אותו צרצר שר מתחת שיח הצבר." "לו הייתי אי ירוק בים.." " יש ארמה של חבר'ה על הדשא..."
11-"אבקת קסמים," כתבי על השיר הקסום הזה. אבקת קסמים שיר שנכתב בתחילה בשנת 2008 לחברה טובה שלי שלא מוצאת את בחיר ליבה , כל פעם משהו אחר מתרחש והופ היא נפרדת ושוב נשארת לבדה ,ואני מנסה לעזור , להכיר, לשדך ולפעמים פשוט תפילה לי אליה ורוצה אני לשלוח לה אבקת קסמים כזו בבקבוק קטנטן שיעזור לה למצוא את אהבת חייה ולשפר את חייה והלוואי שהיתה לי אבקה כזו למסור לה.
השיר השני שנכתב עם כמעט אותם מילים אך הפעם הוקדשו לחברנו המופלא יהודה ארדיטי ז"ל מהאתר , שיר שכתבתי ובאמת התפללתי ושלחתי אלפי אנרגיות חיוביות שהייתי רוצה שיעזרו לרפא אותו שלחתי לו שיר עם אבקת קסמים ובתוכה כוח הריפוי וקיוותי שיעודד את רוחו , את האיש המקסים והחבר היקר מהאתר, תמיד חיכיתי לתגובותיו ולפעמים גם כתבנו במייל תגובות על שירים, הוא היה מפרגן ואמיתי באומרו כל תגובה - תכונה שמאד אהבתי כל הזמן כתבתי לו שרוחו לא תשבר והסרטן לא ינצח ושיאמין בזה אך הסרטן היה חזק ממנו... {גלי תודה שאהבת את השיר , לא חשבתי שהוא כזה מופלא...}
12-"אגו," בעקבות שיר שלך בשם זה, האם האגו לדעתך מנהל אותנו יותר מדי בחיים.
אגו הוא היפוכה של המודעות. קשה לפתח מודעות כיון שהאגו מפריע לנו.... אני חושבת שלגבי חיי והאני שלי היות ויש אירועים שחוויתי אז אני מתאוששת מהר ומתגברת מהר ומחזירה לעצמי את האגו גם כשפוגעים או כשאני נכשלת בביצוע דבר מה, הראיה שלי השתנתה מאז היותי אמא ואני לא נותנת לאגו לנהל לי את החיים.אין ספק כי האגו הוא המניע הנצחי שלנו לחפש תועלת אישית, והגנה על כבודנו ומעמדנו וצדקתנו אך האגו יכול להוביל למקומות לא טובים ועל כן צריך תמיד לזכור את התכונות השליליות שלנו ולא לתת לאגו להשתלט על חיינו ולהפוך לאגואיסטים.{תכונה שאני מאוד לא אוהבת}
13-מהי רוח האהבה עליה את כותבת רבות.
אהבה, כל חיי אני משתדלת לפעול מאהבה ולתת אהבה כזאת אני חמה ואוהבת , אני חושבת שבכל בוקר שיש בי חיוך וחיבוק בחיים ואני אוהבת לחיות ואוהבת את החיים ואוהבת את בעלי, ביתי ומשפחתי, החיים קלים יפים וטובים יותר , אני משתדלת לחיות על פי אהבה על פי רוח החיוביות ולהסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה , אוהבת לכתוב אהבה אוהבת להרגיש אהבה .... All you need is Love אני באמת חושבת שכשיש אהבה הכל קל יותר ונראה אחרת, וכשיוצרים מתוך אהבה היצירה טובה יותר ואני מתכוונת לכל דבר, לבשל, לצייר, לרקוד, לכתוב כשהכל נעשה מאהבה, הכל נראה אחרת.
14-זוגיות-כיצד את תופסת אותה.
זוגיות בעיניי היא קודם כל חברות, כשיש חברות עמוקה והבנה אחד את השני והכרות טובה הכל מסתדר הכל מובן כל אחד יודע מי הוא האדם השני ואיך הוא חושב ואז יותר קל לחיות יחד , זוגיות טובה לדעתי מורכבת מאהבה מניצוץ שיש בבטן מנתינה פרגון אכפתיות סובלנות וסבלנות ויתור, כבוד והערכה , הערכה היא סוד האהבה והזוגיות כשמעריכים את האדם שאיתו חיים אז האהבה פורחת ומרקיעה לשחקים, זוגיות בשבילי זה טיולים, קולנוע, קפה יחד, בוקר שבת בכייף , לחוות אירועים יחד ולהיות קשובים האחד לשני ולשתף כל הזמן ברגשות שבלב בחיי היום היום, בזוגיות כמו בחיים כמו באוכל צריך תמיד להשקיע תמיד להוסיף עוד פלפל עוד טעם לא להזניח. זוגיות בריאה היא מתכון לחיים טובים. זוגיות עבורי היא כל עונות השנה... ועכשיו מנתגן בראשי שירו של מאיר אריאל לא יכול להוריד ממך את העיניים....ועוד שלל שירי אהבה עבריים הכתובים נפלא.
15-המוזה-איך את מקרבת אותה אליך.
אני קוראת למוזה שלי דרך הציור דרך מנגינות דרך שירים דרך תמונות ויומנים דרך החיים והחדשות וסתם דרך ישיבה במרפסת ומבט אל השמש .. המוזה מגיעה אלי בכל מני פינות ומקומות מוזרים.....
16-"אולי חשבת שהמוות רוכב על סוס בשמים," משפט עוצמתי מתוך שירך "אוקסימורון" מה מקורו של שיר זה.
מקורו של השיר , שוב אני נוגעת בשכול {סליחה אם אני מעציבה אתכם} מוקדש לבן דודתי יריב כמיל ז"ל שהתאבד , והאסון אשר פקד את משפחתנו , צפו ועלו בי מיליוני מילים והייתי חייבת לכתוב ולכתוב וכל הזמן הרגשתי שהמילים שמתחברות לי קשורות לביטוי אוקסימורון – שמשמעותו של הביטוי הוא: ביטוי מחובר של שני מרכיבים, הסותרים זה את זה. זעקה אילמת- זעקה היא בדרך כלל קולנית, וכשהיא אילמת הקול נחנק ואינו נשמע. זעקה אילמת- העוצמה שלה חזקה יותר מזעקה נשמעת, מפני שמדובר בכאב שאין לו ביטוי אנושי. עוד אוקסימורונים: החושך הזוהר, צינת האש, ומתוק האור בעיניים. כך זה היה נראה יריב זעק מבפנים וכלפי חוץ המצב לא היה נראה כה גרוע ולא היה ידוע אך הכל געש בו בפנים בתוך ליבו ונפשו ...האינטרפרטציה שלי למשפט הכואב הזה: "אולי חשבת שהמוות רוכב על סוס בשמים" היא אולי חשב שהמוות לא נורא אולי הוא סוסה כזו יפה .... כמו במיתולוגיה היוונית והוא לא יצליח להתאבד והוא שוב רק מנסה , אך הפעם הצליח.
17-הרוחניות והגשמיות – כיצד הם מתיישבים בחייך.
אני בהחלט מאמינה במחשבה שיוצרת מציאות, ובכך שהמחשבות שלנו משפיעות על הנפש שלנו, בעולם הרוחני מודדים רק את הכוונות שלנו ועל כן העולם הרוחני לא מנותק ממני ואני לא נגדו. אני באמת מאמינה שכאשר חיים מתוך אהבה ונתינה לעולם ,לאנשים ,לבריאה , האדם הופף לטוב יותר והעולם מחזיר לו....
18-הווה, עבר, ועתיד – איפה את מצויה יותר.
טוב לגבי השאלה הזו אני מתלבטת כיצד לענות, כי מי שאני ואיך שאני קשור בהחלט לעבר שלי , אך בהחלט אני מצויה בהווה, וחושבת על העתיד כי חייבים תמיד לחשוב הלאה ...
19-"איזה עם אנחנו," הוא עוד אחד משיריך העוצמתיים. איזה עם אנחנו באמת?
אני באמת מאמינה בדמוקרטיה ובזכותו של כל אדם להאמין במה שיבחר, כל עוד אינו פוגע מתוך אמונה זו באחרים. אני מכבדת את כל סוגי המינים והאנשים וחושבת שהאדם הוא כמו עץ השדה ואינו נעלה ממנו או עליו. קל לי להתחבר לבני אדם ולהתחיל חברויות כזאת אני לא שופטת או מבקרת. אנחנו מדינה כזו שיש בה ערב רב של אנשים, דתות,משוררים, סופרים ועוד, מדינה מיוחדת במינה .
20-כיצד את רואה את עתידך הקרוב והרחוק.
וואהו שאלת השאלות , תמיד ששאלו אותי מה תרצי להיות כשתיהיה גדולה , היו לי הרבה תשובות כי אני כל מיני אני, אך כרגע אני בהתאקלמות ממעבר הדירה בכפר סבא למעבר לדירתנו החדשה בנס ציונה ובחיפושי עבודה בתחום ההטמעה וההדרכה של מערכות מידע ובתחום בדיקות תוכנה ידניות, מאחלת לעצמי לפתוח תערוכה של ציורים , חלום חיי ולהגשים הרבה חלומות שלי, מקווה שנביא לעולם עוד ילד/ה ושהעתיד שלנו יכיל את כל גווני הקשת ויתמלא תמיד באהבה ובבריאות.
21-בחרי 5 מיצירותיך האהובות עליך ביותר ונמקי מדוע בחרת דווקא בהן.
אני חייבת לומר שהיה לי מאוד קשה לבחור....כי אני אוהבת ומחוברת להרבה יצירות שלי המזכירות לי תקופות ורגעים בחיי, אך בכל זאת להלן 5 היצירות האהובות עלי במיוחד :
1. השיר: חלום
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=9288
ולמה אני אוהבת אותו: כי הוא ממש מסביר כיצד אני מרגישה כשאני כותבת יוצרת ומציירת , ממש כך וגם אהבתי את צירוף המילים שחיברתי מכבסת את נפשי.
2. השיר: לב קופץ
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=29856
ולמה אני אוהבת את השיר הזה? כי כזאת אני צוהלת ושמחה , ממתתינה לאהובי בקפיצות חיבוקים ונשיקות , ומרגישה לפעמים כמו סוכריות קופצות ...
3. בקצה הנוף
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=33155
ולמה בחרתי בשיר זה? אוהבת את הטבע, את הפרטים הקטנים, את גווניו של הירוק, והשיר מסמל עבורי את אהבתי לנוף.
4. השיר: הגדרת האהבה
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=33055
5. השיר : רציתי לקחת מונית
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=55047
ולמה בחרתי בשיר זה: זוהי הוויתי, חיי , זוהי משפחתי , וזה מה שאני וחלק בלתי נפרד ממני...
