יצר והגיון

                                                              יצר והגיון

כְּשֶהַיֶצֶר פּוֹגֵש הִגָיוֹן,

מִתְיָיֶסֶרֶת נֶפֶש חַפֵצָה,

תַעֲתוּעֵי הַזָיָה מְרָסְנִים רַצוֹן,

בְּחִיפּוּש צוֹנְנִין לְשַכֵּךְ לַהָטָה.

אַףְ אִם נִתְחָבֵּט וְנְהֶסֶה,

הַעֵינָיִים יאמְרוּ אֶת דְבָרָן,

לַשַוְא יְבָקְשְוּ מַחָסֶה,

לְהַצְנִיעַ רִישְפֵי מַבָּטָן.

וְשוּב נִכְבָּש הַסָעָר,

מִתְנָפֵּץְ אֶל קִיר הַאַכְזָבָה,

עוֹנֶג מְדוּמֶה יוּסָב בְּצַעָר,

יְרַפֵּה מִרְצוֹ בְּדוּמִיָה.

עַד שְיוּצָת כְּבָרָק הַרֶגֶש,

עַד שְיִתְנָגֵן צְלִיל הַאֲהָבָה,

שְיָנִיס אֶת שוֹטְרֵי הַחֶרֶש,

שְיָתִיר אַסוּרֵי הַתְשוּקָה.