בית משוקולד – שיבולת ברזני
ראיינה: גלי צבי־ויס, דרך המילים
http://www.galiwords.com/
1. כיצד נולד הרעיון לכתיבת הספר?
למען האמת, הרעיון לא נולד ישירות ממני אלא בעקבות עידוד בלתי פוסק מצד קוראי שיריי, בהם סופרים ומשוררים ששאלו אותי ללא הרף: נו, מתי כבר תוציאי ספר?
עד שלפני כחצי שנה אזרתי אומץ, אספתי מבחר משירי הילדים, ניגשתי בחיל ורעדה להוצאת ספרים, ולאחר תהליך ממושך שההשוואה הראשונה שעולה במוחי היא היריון (לא קל), נולד הספר "בית משוקולד".
2. הכרת נפש הילד – את כאימא וכסבתא
קל להכיר את נפש הילד ולהזדהות אִתה עמוקות אם אתה עצמך נשארת ילד בנשמה. לשמחתי, נראה לי שאני נמנית עם אלו שהשנים החולפות לא מחקו כהוא זה את חוויות הילדות מהם. לדוגמה (לא ממש פדגוגית), אני רוקדת אִתם כשלימודים מתבטלים בגלל שביתה, שלג וכיוצא באלו.
3. שוקולד – מה הוא בעבורך? מהו בעבור הילדים?
שוקולד הוא צבע האדמה החמה, הטובה, מעניקת החיים. השוקולד מנחם, ממתיק את הנפש, מפנק.
מהו שוקולד בעבור הילדים? הנה משהו אישי:
כשהייתי ילדה קטנה והמצב הכלכלי בבית לא היה משופע במותרות קיבלתי פינוק קטן וקבוע:
כשהייתי חולה אמי הייתה מביאה לי חפיסת שוקולד קטנה ומבקשת ממני להחביא אותה מתחת לכרית ולאכול ממנה בסתר שאף אחד לא יראה. המסתי בפי קובייה אחר קובייה לאט־לאט, והשילוב המסעיר של המתיקות והסוד הכמוס שלי ושל אמי מילאו את לבי אושר גדול ומתוק.
4. עד כמה מתוקים חיי הילד, אם בכלל?
חיי הילד מתוקים ואמורים להיות כאלה תמיד אצל כולם. ראו כיצד הם משחקים, מדלגים, רצים, צוחקים – זה המצב האידיאלי. אבל מובן שיש יוצאים מן הכלל בגלל יחס פוגעני מהסביבה – ההורים, הצקות של ילדים אחרים וכדומה.
5. שתפי אותנו בסיפור מעניין שישקף את הליך הכתיבה.
מאחורי כל מילה ושורה מסתתר גמדון פצפון שקורץ לי ואומר: היי, אל תשכחי שאת כותבת לילדים, תמחקי את המילה "רבצן" מה זה בכלל? ו"קְלס"? האם הילדות בימינו עדיין משחקות קלס? ו"דן האספן", מי אוסף בימינו? ומהיכן הוא השיג שיניים של פנתר? והילד שיורה חץ בחייזר, והשני שנלחם באריה בג'ונגל או רוכב על ג'ירף ואוסף כוכבים אין־ספור (וגם מביא אחד לאימא מהבן הגיבור, ואו!) ובניית בית משוקולד?! את לא חושבת שהגזמת? בחייך, שיבולת...
וכך הגמדון החמודון מלווה אותי בכתיבתי כשהוא מקפץ וצוחק, משתולל ומייעץ, ואני ממש לא יודעת מה הייתי עושה בלי הגמדון הלֵּץ.
בהערת אגב אעיר, ששירי "לוּ היה לי ג'רף" (עמ' 8 בספר) הולחן בידי המוזיקאי יוני גבריאל, ויעלה בקרוב למרשתת.
6. כמה זמן נמשכה כתיבת הספר?
הספר "בית משוקולד" מכיל מבחר שירים שכתבתי במשך שנים רבות, ההתלבטות בבחירת השירים שייכנסו לספר הייתה קשה כי באופן טבעי אני אוהבת את כולם, אבל מחוסר ברֵרה בחרתי כמה מהם וכמעט הרגשתי צורך להתנצל בפני אלה שנותרו מאחור.
7. לאילו גילים מיועד הספר? מי קהל היעד שלך?
לשאלה הזאת יש לי רק תשובה אחת החלטית:
הספר נועד לילדים ולילדים ברוחם.
אני קראתי ספרים לילדיי ולנכדיי כמעט מרגע לידתם, אין גיל מוקדם מדיי או מאוחר מדיי.
8. איך תכווני את הספר להורים ולילדים?
כתבתי את הספר לילדים, אך ברור לי שלָּרוב ההורים מחליטים מה טוב בעבור ילדיהם. אני ממליצה בחום לקחת את הילדים לחנויות הספרים ולתת להם לבחור את הספרים בעצמם, אני סומכת עליהם.
9. כשאת קוראת בפני נכדייך ספר ילדים, מה את חשה שצריך להיות בו?
לתחושתי, בשנים האחרונות שמים דגש מיוחד על האיורים ופחות על הטקסט. ספר ילדים סטנדרטי מכיל שורה או שניים של טקסט בכל עמוד וזה אפילו לא מזכיר את הספרים עמוסי השירים והסיפורים שהיו בעבר.
גם הספר שלי מאויר וצבעוני, אבל בכל עמוד מופיע שיר שלם ולעתים שני שירים.
10. איך נכנסים למחשבתו ולתחושותיו של הילד ונוגעים בקורא הפוטנציאלי?
כפי שציינתי לעיל, הכותב לילדים אמור להיות בעל נפש רגישה והבנה עמוקה של רגשות הילד. באופן אישי אני מוחמאת מאוד כשהורה מתקשר אליי ומספר שכשקרא את שיריי לילדיו הם התגלגלו מצחוק. יותר מזה אני לא צריכה.
11. למה דווקא "בית משוקולד"?
המילה "בית" נותנת תחושה טובה של ביתיות וביטחון, ותכונות השוקולד אינן שונות בהרבה, אז מצאתי שהצירוף של בית ושוקולד – שהוא גם שמו של אחד משירי הספר – מנצח.
12. במה שונה הספר הזה מספרי ילדים אחרים? במה חדשנותו?
חדשנותו של הספר נובעת מכך שהוא מכיל שירים שלמים שנכתבו בידיעה שהילדים נבונים, מבינים הומור ותחכום ואין צורך לכתוב להם בשפה תינוקית ומתיילדת.
13. בחרי שני שירים המשקפים את ייחודו של הספר, וכתבי עליהם בהרחבה.
בשיר "טוֹפִי מָתוֹק" באים לידי ביטוי היחסים המיוחדים הנרקמים בין הסבתא לנכד, הסודיות, הקריצות, ההומור, הידיעה הברורה שהסוד יישמר. זו חגיגה בלתי נגמרת בין סבתא לנכדיה
טוֹפִי מָתוֹק
כְּשֶׁסַּבְתָּא וַאֲנִי
יוֹצְאִים לְטַיֵּל,
הִיא הוֹלֶכֶת לְאַט
וַאֲנִי – מַהֵר.
מַגִּיעִים לַגִּנָּה
בִּקְצֵה הַשְּׁכוּנָה,
נָחִים עַל סַפְסָל יָרֹק
וְזוֹלְלִים טוֹפִי מָתוֹק.
"זֶה לֹא טוֹב לַשִּׁנַּיִם."
אָמְרָה סַבְתָּא,
וְנָתְנָה לִי
עוֹד שְׁנַיִם.
"אֲבָל תִּזְכֹּר
לֹא לְגַלּוֹת לַהוֹרִים,
הֵם יַפְסִיקוּ לָנוּ
אֶת הַטִּיּוּלִים."
"בְּסֵדֶר, סַבְתָּא,
אֲנִי מַבְטִיחַ,
בַּפַּעַם הַבָּאָה
נֹאכַל אֲבַטִּיחַ."
בשירהָאוֹצָר אנו עוקבים אחר חיפושיו של הילד אחר אוצר נעלם, ומי יודע, אולי הוא יצא לחפשו רק כדי ללכת לאיבוד כדי שיחפשו... אותו.
הָאוֹצָר
חִפַּשְׂתִּי אוֹצָר בְּפִנַּת הֶחָצֵר
וּבַכְּלוּב שֶׁל הַתֻּכִּי מוֹמִי;
בְּלוּל תַּרְנְגוֹלוֹת
בֵּין בֵּיצִים מוּטָלוֹת,
וּמִתַּחַת לַמִּטָּה שֶׁל רוֹמִי;
בְּאַרְגַז הַחוֹל, בְּפִנַּת הַבֻּבּוֹת
וּבַמְּגֵרָה שֶׁל שִׁירָה אֲחוֹתִי –
וּמֵרֹב חִפּוּשִׂים הָלַכְתִּי לְאִבּוּד
וְעַכְשָׁו מְחַפְּשִׂים הֵם...
אוֹתִי.
14-ספרי על עצמך, קורותיך.
נולדתי בירושלים, דור שני מצד אמי, בת רביעית מתוך עשרה אחים, משפחה מזרחית חמה ושורשית. לא טבענו בשפע כלכלי, אבל הבית היה מלא ספרים מכל הסוגים, ומגיל שלוש, לאחר שאבי ז"ל לימד אותי לקרוא, שקעתי בתוכם כמוצאת שלל רב. קראתי ספרים של אחיי הגדולים ממני, ספרי קודש של אבי ז"ל ומה לא. ההתפעמות מהאוצרות החבויים בין הדפים מלווה אותי עד היום.
זכיתי ללמוד בבית הספר היסודי אצל מורה ומחנך נדיר, אדם משכמו ומעלה, המשורר יהודה עמיחי ז"ל. הערצתי אותו והקשבתי לדבריו עצורת נשימה, וכשקרא את החיבורים שלי בפני הכיתה הייתי הגאה באדם וחשבתי לעצמי: אם המשורר הדגול יהודה עמיחי, מורי ורבי, מוצא לנכון לקרוא את סיפוריי בפני הכיתה, יכול להיות שזה יהיה הייעוד שלי בחיים: לכתוב.
(עוד על קורותיי אפשר לקרוא בזרקור מס' 5 באתר "דרך המילים").
15. היכן אפשר לקנות את ספרך "בית משוקולד"?
אפשר להשיג את הספר בחנויות ספרים מובחרות או דרך האיטרנט בקישור:
אינדיבוק:
http://indiebook.co.il/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%93/
בית משוקולד:
עריכה, ניקוד והגהה: יאיר בן־חור
איורים: אלית אבני־שרון
אוריון הוצאת ספרים
נספח:
תודה מיוחדת לשני אנשים יקרים המלווים אותי לאורך כל הדרך:
הסופרת היקרה, מנהלת אתר הכתיבה המצוין "דרך המילים", גלי צבי ויס – על העידוד והתמיכה התמידית שנסכו בי ביטחון ודרבנו אותי להמשיך הלאה.
העורך המסור יאיר בן־חור – אין לו בעיה לשלוח לי מייל בהול באמצע הלילה לאמֹר: שיבולת, מחקי (או הוסיפי) פסיק במילה השלישית של הבית השני, והוא לא ישקוט ולא ינוח עד שיוודא שהמשימה בוצעה לשביעות רצונו.
