מסכות

החיים בתוך בועה, זה הדבר העגול היחיד שאני מכירה כי הכל אצלי פינתי, כואב וחד. 
הבועה שלי ,היא הדבר העגול היחיד שאני מצליחה לחיות בתוכה. 

היום אני יודעת שמלבד הבועה שלי יש לי גם את המסכות. הן חייכניות, חיוניות וחינניות 
איתן אפשר לעבוד על כולכם.

יש את זאת, החלשה שנכנסת לתוך השמיכה כשרע לה. היא לא עונה לטלפונים
ומתעלמת כשדופקים בדלת. כל מה שהיא רוצה זה שקט.


יש את זאת שמתלבשת יפה ומתאפרת, מקפידה על מראה טוב. היא אוהבת את השמש, 
אוהבת את אור היום, שונאת שכולאים אותה בין הקירות.רק כשהיא בחוץ היא מרגישה שהיא חיה. היא בורחת,

 היא שוכחת ,היא צורחת. 

יש את זאת שלא מדברת ולא מסתכלת לאף אחד בעיניים, יש לה משקפיים גדולים וכהים ואיפור שמרוח לה

על כל הפנים מבכי.

לפעמים היא חובשת כובע מצחייה שמסתיר את כל הפנים, שידעו כולם שיש לה מה להסתיר.
היא מתכנסת בתוך עצמה, מסתתרת ונשאבת לעולם המסתורי ששוכן בליבה. שם היא איננה. שם היא שקופה. 

יש את זאת שמסתדרת לבד ולא צריכה אף אחד.
זאת שרואה את כולם מלמעלה ולא מסוגלת לבקש עזרה כשצריכה.

מדחיקה את עצמה לפינה ועוטה על עצמה מסכה חזקה. לא נותנת לאף אחד להכיר את חולשותיה.

רוצה שיזכרו אותה חזקה. מחייכת חיוך עוצמתי מבלבל ושותקת.


כשמסתכלים עלי בטח חושבים שאני לא יציבה, אבודה. לא  שזה רחוק מהמציאות שלי 
כי יש בי את כולן וכך אני מצליחה להתמודד, כך אני מצליחה לנשום.(בערך).

כך אני מנסה לנשום את האוויר שאתם נושמים.
ואין דרך לנשום בלי מסננים .המסננים שלי הם המסכות שאתם רואים עלי .