היא הייתה דבר חולף. אולי חלפה לה עם הרוח בעתות הקרות של החורף. הרי היא הייתה סתווית שכזו, באה והלכה, כמו נשרה מענפיהם הדקים של העצים השבריריים שלא יכלו לשאת אדם שכמותה.
היא הייתה עסיסית ומלאה בעיקר בתשוקה. שפתיים אדומות ובשרניות על פנים לבנות ועיניים בהירות שכוסו סביבן שחור כבד ומעושן.
היא אהבה לעשן. היא סיפרה שרק העונה הזו היא התחילה. היא האמינה שהעשן נזרק כמו ענני דרמה מעליה, כאילו שדווקא לה, היה חסר העשן בכדי להרכיב דרמה טראגית. היא הרי הייתה כזו בעצמה, מעצם קיומה, מעצם היותה- היא הייתה עננת דרמה שעפה בעיקר בזמני שלכת.
בקיץ תמיד הייתה מסתגרת, היא האמינה שהשמש והחיוכים ברחובות הם קלים מדי בשבילה, היא העדיפה להסתגר במחשבות. באביב היא נהייתה חולה בכל שנה, ריחות הפריחה היו מנוגדים לריחות ליבה.
היא המשיכה בשלה.
בסתיו היא פרחה, בחורף בצבצה, ואז שוב, כריטואל עתיק ונושן- הסתגרה בחדרה.


היא הייתה דבר חולף. 
בחורה שכמותה לא ראו באותה התקופה. היו נשים שניסו, הסתכלו, התפעלו מיופייה החד- פעמי, מההבנה העמוקה של הדברים הכי פשוטים. ממציאת הקושי בשמחה, אולי מחוסר המזל, אולי מחוסר האהבה.


היא הייתה דבר שחלף בין העונות שנראו בעינייה הקשות ביותר בשנה. היא תמיד הייתה בוכה.
הייתה משוטטת בין בארים חשוכים עם כוסית רביעית של ג'וני ווקר בידה, ובידה השנייה את כל החולשות שרק האלכוהול הסקוטי המתיישן יכל אי- פעם להוציא מתוך תוכה, והשליכה אותן, לפחות לילה הזה, מתוך תוכה- אל צידה.
ככה היא אמרה בכל לילה. ניסתה להדחיק רגשות ישנים וטראגדיות לא גמורות.
היא ידעה בתוכה שזו היא לא הדחקה אמיתית, אלא רק אמונה שלפחות בלילות היא יכולה לשכוח, אולי קצת להנות גם אם זה בעצם עצב שורף. אולי עדיין בין הסדקים היא תוכל להנות. (אבל בעיקר לשתות).


היא הייתה דבר חולף, אבל היא אף פעם לא חלפה. גברים חיכו למבט ממנה בכל רגע, בכל דקה. נשים קינאו במבטי גבריהן המופנים רק אליה. היה בה משהו. היא לא הייתה כלילת השלמות לפי המודל האידאלי הנוכחי, אבל היה בה משהו שונה, משהו יותר אמיתי.
עצם קיומה העצוב הפך אותה לתדהמה אחת גדולה בפני עצמה, ותובנותיה הייחודיות רק לה, לא השאירו אדם אחד שנותר אדיש לה.


אבל היא הייתה דבר חולף, וכמו דברים חולפים, בכל לילה החליפה מחשבה ובכל לילה החליפה את הגבר ששוכב לצידה במיטה.
כולם רצו לטעום ממנה, והיא חיפשה בין כולם את טעם האהבה.
קראו לה בחורה רומאנטית מדי, רגשנית מדי, עצובה מדי, אולי חולפת מדי.
נשים אהבו להגיד שהיא קלה, ושזו לא באמת בעיה להכניס אותה לאיזו שהיא מיטה. אבל היא הייתה דבר חולף, כמו עלה סתווי שעף בחורף עם הרוח, היא האמינה שאהבה אמיתית ורומנטית תהיה רק כזו שלעולם תתממש, כזו שתתארך בראש לנצח, כזו שלעולם לא תתאפשר באמת.


היא הייתה דבר חולף. היא חלפה בין מיטות של גברים נשואים, תפוסים או מבוגרים ממנה בהרבה. התאהבה בהם למשך לילה שלם, אהבה אותם בכל- כולה. אבל בבוקר היא ידעה- זה לעולם לא יתממש.
עד הלילה הבא היא בכתה ואז מצאה לה אהבה חדשה, האמינה לה בכל כוחה ובכל ליבה. 
בכל לילה מתחדש, היא יצאה לה מחדש אל תוך הרפתקה.


היא הייתה בסך- הכל דבר חולף,
בחורה עם ראש רומנטי,
סתווית,
טראגית,
בחורה נעזבת,
בחורה עצובה...