חזרתי הבייתה

       חוזר הבייתה  

 חלק 1

הייתה זאת שעת בוקר מוקדמת בעת שהתכוננה לצאת לשדה התעופה לפגוש את בעלה הרופא שלפני עשר שנים נסע לשליחות

לאפריקה לנהל מרפאה עם שנים מחבריו הרופאים המתמחים .

ענבר הייתה בהריון בחודש חמישי  שמיכאל נסע והוא הבטיח לחזור לפני הלידה .ההריון עבר עליה ללא בעיות מיוחדות וכל העת היא ומיכאל היו בקשר דרך המחשב האיזורי והתעדכנו מה קורה אחד עם השני .הוא סיפר על המרפאה ועל תושבי המקום שזקוקים לטיפולו הוא ידע שהיא נמצאת עם בני משפחתו ומשפחתה ובשעת הצורך ידאגו לה .

כשהייתה בחודש שמיני להריונה ולא שמעה ממיכאל דבר החלה לדאוג היא יצרה קשר עם כל מי שהכירה אך גם  כאן בארץ לא הצליחו לאתרו ולדעת מה קרה עמו .

העצב והמצוקה כירסמו ומאחר והלידה התקרבה הייתה שקועה כל כולה עד  שהתינוק נולד  את ברית המילה נאלצה לערוך בין בני המשפחה והשתדלו שמצב רוחה לא ישפיע על הטיפול בבנה תמיר ילד יפה תואר שדמה במראהו לאביו ילד שקט ומופנם והיה תענוג לגדל ולטפל בו .

היא אכן השתנתה בעשור הזה נהייתה יתר שקולה ועצמאית חזרה לעבודתה כגרפיקאית מקצועית.

כל אותם שנים שעברו  לא מצאה לנכון להכיר  גבר אחר וגם לא להגיש בקשה לגירושים, כי תמיד הייתה בה תקווה שיום יבוא והוא יחזור .

ואכן בבוקר של אמצע חודש יוני 

נשמע  קולו העייף של מיכאל  מעבר לקו שבישר לה שהוא חוזר לארץ בעוד שבוע ונתן לה את פריטי הטיסה .

בלבשה את שמלתה הכחולה הפרחונית שהחמיאה לגופה  והברישה  את שיערהה האדמוני הארוך ואספה אותו למעלה בסיכה שחורה ,

ענבר  הייתה אישה נאה ביותר כבת ארבעים  מאופרת בעדינות

  בנה תמיר בן העשר שיחק בחדרו  במכוניות על השטיח .

רגשותייה היו חלוקים היא אכן  אהבה את האיש שלו נישאה אבל נצבר בה כעס וטינה על שהשאיר אותה  לבדה מבלי לדעת מה קורה וחייה כבר לא היו אותו דבר .לבנה תמיר סיפרה על אביו דרך  אלבומי  התמונות וחבריו לא פעם לגלגו על כך .על אף שכהורה יחיד

לא החסירה ממנו מאום .

המונית שהזמינה לשעה עשר מבעוד מועד הגיעה,וחצי שעה אחרי היא כבר הייתה במסוף של קבלת הנוסעים  הנכנסים 

בידה  הימנית אחזה  שלט קטן שבו  היה כתוב מיכאל צור

תמיר היה נרגש ומבולבל לקראת המפגש עם אביו ואחז את ידה בחזקה .

הרבה שאלות ותהיות  היו לה למה התנתק הקשר מה קרה לו

אולי הוא היה  פצוע או שבוי ואולי הוא בכל לא בחיים כל זה הטריד אותה כל העת משהקשר נותק איתו ועם חברין לצוות .

האם יוכלו לחזור להיות שוב ביחד, האם נשארה או תמשיך  האהבה שהייתה בניהם  הרי עברו עשר שנים .

בעודה מחפשת בראשה  תשובות לשאלות ראתה אותו את בעלה  צועד לעברה איש גבוה, ויפה כשהיה  פניו שזופות ועיפות, פה ושם בצבצו  קמטים על המצח  ובצידי השפתיים. עיניו הכחולות הביטו  אליה במבט מהוסס נרגש.

 עם אותו חיוך כובש כמו שהיה.  לצדו פסעה בחורה כבת  26 עם  שיער שחור מתולתל  שהייתה יפה מאוד עם עור לבן כשלג ועיניים שחורות גדולות היא חייכה בבשנות  שנתנה לה את  ידה .

והציגה את עצמה כהלנה אחות  במקצועה שבאה מאנגליה  ורוצה להשתקע בישראל . בזמן הזה

מיכאל כל העת הביט אל תמיר ועיניו התמלאו בדמעות הוא ליטף את ראש הילד אך לא דיבר ולו מילה נוספת .

ענבר גם היא הייתה נרגשת ומבובלת מכל המפגש הטעון וכל מה שנותר לה לומר להלנה ברוכה הבאה לישראל

 ולמיכאל בעלה בחיוך מסויג כמעה סוף סוף חזרת הבייתה .

**** אשמח לקבל הערות מה חסר או איך לשפר להוריד או לשפר .

תודה