הוצאת ספר לאור כמוה כלידה של ממש. הרצון העז, הבעירה הפנימית, ההיריון המלווה בחששות, הלידה המבורכת. תהליך העריכה הספרותית כמוהו כניתוח ללא חומרי הרדמה. לווי ה"רך הנולד" לאחר מכן, מלווה בדאגה רבה לשלומו, ובעיקר בהמון אהבה-כך חשה צביה גולן כותבת חדשה באתרנו, אשר ספרה הרביעי עומד לראות אור בקרוב. בזרקור מרתק היא מספרת על עצמה ועל תהליך הכתיבה המהווה חלק בלתי נפרד ממנה.
1-שלושה מספריך כבר יצאו לאור – ספרי לנו עליהם.
ספרי הראשון "כביסה מלוכלכת" ראה אור בשנת 2008, בהוצאת "אופיר ביכורים". זהו ספר של סיפורים קצרים, שנכתבו על ובצל גירושין. פסיכולוגים הגדירו את הספר ככזה ש"עושה חור בבטן הרכה". ספרי השני "קולות מן החדר" ראה אור בשנת 2010 בהוצאת "קוראים". זהו רומן על אשת פסיכולוג, העומדת דרך קבע מאחורי דלת הקליניקה של בעלה, מאזינה סמויה לטיפולים השונים המתרחשים בחדר, ותוך כדי כך מנסה ללמוד על חייו של בעלה, על מערכת יחסיה עמו, וכן על מערכת יחסיו עם בנם היחיד, כשברקע – אמה ניצולת השואה. הספר היה מועמד לפרס ברנשטיין לספרות, אך לצערי לא זכה. ספרי השלישי "חטאים קטנים", ראה אור בשנת 2011 בהוצאת "קוראים". זהו רומן המתפרס על פני קרוב ל – 50 שנה, המספר על אשה המאבדת את אמונתה בהשגחה העליונה, בעקבות אירועים קשים בחייה הפרטיים, ובחיי הארץ האהובה שעל מורשתה גדלה. הספר קיבל בלעדיות בסטימצקי, ונמכר יפה.
2-במה שונה הספר הרביעי מיתר ספריך, וכיצד בחרת את שמו.
ספרי הבא, שיראה אור לקראת שבוע הספר הקרוב , "שָמות", בהוצאת "קוראים" הנו רומן על אנשים החיים על הקצה, אנשים המחפשים אחר האושר האבוד, כאשר לכל אחד מהם "אושר" הוא מושג שונה. שיאו של הסיפור מתרחש בעת מסע בהר האלים – האולימפוס, שם יישארו גיבורי הספר תקועים לאורך לילה בטראק שהתחילו בשעות מוקדמות וחשבו לסיימו עד החשיכה, אך לא הצליחו. במהלך הלילה הקשה הזה, תצא האמת המכוערת של חייהם לאור. שמו של הספר מסביר את האסונות הפרטיים בחיי גיבוריו.
3-כיצד היית מגדירה את תהליך יציאתו של ספר לאור.
הוצאת ספר לאור כמוה כלידה של ממש. הרצון העז, הבעירה הפנימית, ההיריון המלווה בחששות, הלידה המבורכת. תהליך העריכה הספרותית כמוהו כניתוח ללא חומרי הרדמה. לווי ה"רך הנולד" לאחר מכן, מלווה בדאגה רבה לשלומו, ובעיקר בהמון אהבה.
4-סיפורים קצרים או רומן-היכן את מוצאת את עצמך.
לדעתי, כתיבת סיפור קצר הנה מלאכה קשה ביותר, שכן יש צורך להמעיט במילים ויחד עם זאת להכניס רעיון שלם. אני בעד כתיבה כזו המשאירה לקורא את האפשרות להשלים בעצמו את החסר, ואינני נוהגת "להאכיל את הקורא בכפית". התנסיתי גם בכתיבת "קצרים" וגם בכתיבת רומן. רק לאחרונה השתתפתי בתחרות של הוצאת "כתב", כתיבת סיפור קצר בנושא "אובדן וגעגוע", וזכיתי במקום הראשון. הסיפור יפורסם בספר שהוציאה הוצאת "כתב", ונקרא "סופי הדרכים". (השקה לספר זה בתאריך 3.4.13, ערב בו אקבל את הפרס למקום הראשון). כמו כן השתתפתי לאחרונה בתחרות של מפעל הפיס, שנקראה "המשך יבוא", בו התבקשו המשתתפים לכתוב המשך לתחילת סיפור, המשך שלא יעלה על מעט מאד תווים. בתחרות זו, מתוך 14 שבועות בו נמשכה, זכיתי 3 פעמים במקום הראשון. גם ספרי הראשון "כביסה מלוכלכת" הוא ספר של סיפורים קצרים. יחד עם זאת, ולא פחות מכך, אני מוצאת את עצמי בכתיבה של רומנים ארוכים, שם אני נכנסת כל כולי (ולא כקלישאה) אל הדמויות, חיה את חייהן, צוחקת אתם ובוכה אתם, ויחד עם הכאב הנורא, יש גם הנאה צרופה.
5-המילה עצמה, משפט או קלישאה-הם המובילים לא אחת את סיפוריך. מה מקומה של השפה ביצירתך.
השפה העברית אהובה עלי מאד. יש בה עושר ביטוי ויכולת בלתי נגמרת להביע רגשות ולתאר חיים. אני מרגישה שהשפה היא כלי משחק בידי הסופר. את הדמויות השונות אני מאפיינת על ידי האופי בו הן נשמעות. ב"חטאים קטנים", לדוגמה, קיימת דמותה של הדודה חנה, זו שהעברית שבפיה משובשת, ואפשר כמעט לומר שהיא בראה שפה חדשה. לעתים אשתמש בסלנג, אפילו בשפת רחוב, אם הדבר יאפיין את הדמות. אני מאמינה שבחיים, כמו בספר, אנשים מסגלים לעצמם שפה משלהם. בעיני – שפת תקנית היא מדד לאינטליגנציה.
6-הומור דק ושנון אני מוצאת ברבים מסיפוריך, מהו ההומור עבורך בחיים ובכתיבה.
אם השפה היא מדד לאינטליגנציה, כפי שאמרתי, הרי ההומור הוא אביה ואמה. ללא הומור, חיינו יראו עגומים וכואבים עוד יותר. לא תמיד אפשרי להתבונן על מצבים בחיים בהומור, אך מאבי היקר למדתי להסתכל ב"חצי חיוך", כפי שהוא נהג לומר, גם על דברים קשים.
7-מהם מקורות ההשראה לכתיבתך, מה מידת המציאות ומה מידת הבדיה המצויה בם.
בכל אחד מספריי או סיפוריי ישנו גרעין של אמת. אני יכולה לקחת סיטואציה סתמית שהיתה באמת, ועליה להוסיף כיד הדמיון הטובה עלי. אני מאמינה שככל שגרעין האמת גדול יותר, כך יישמע הסיפור אמין יותר, וידבר יותר אל לב הקוראים. בעבר למדתי אצל אמנון ז'קונט כתיבה יוצרת, ואחד הדברים החזקים שנאמרו בקורס הוא שלא כדאי לכתוב על הווי בית חולים אם לא היית רופא/אחות/חולה, לא כדאי לכתוב על הווי בית משפט אם לא היית שופט/עו"ד/נאשם, וכד'. כלומר – כתוב על חוויות אוטנטיות, אותן חווית בעוצמה בעצמך, וכך תוכל להעבירן אל הקורא.
8-טעם מר-מתוק מותירים סיפוריך לא אחת בסיום הקריאה. האם גם את חשה כך?
טעם מר מתוק יש לחיים בכלל, לא?
9-מהם העקרונות החשובים בעיניך בכתיבת סיפור קצר.
העקרונות החשובים בכתיבת סיפור קצר הם: שמירה על מתח לאורך הכתיבה, (כזה שלא ייתן לקורא אפשרות או רצון לעצור לרגע ולנשום), העברת הרעיון באופן ברור (כי כשקוראים סיפור קצר "אין זמן" לעצור ולחשוב), וכן – כתיבה מרומזת, כזו שמכבדת את יכולת ההבנה של הקורא.
10-שיר מרגש כתבת לאביך, ספרי לנו אודותיו.
על אבי היקר אוכל לספר שעות, ולעולם לא ייגמר. אבי היה הדמות המשמעותית ביותר בחיי. הוא היה אב למופת, חבר ורע, איש אשכולות, חכם יותר מכל מי שהכרתי בחיי, אב וסב אוהב וחם לי, לאחותי, ולכל הילדים והנינים להם זכה. אבי נולד בגרמניה אך עלה לארץ עם משפחתו בגיל 4 שנים. הוא גדל כאן בארץ, היה קצין בצה"ל, ואח"כ למד כלכלה והיה ליו"ר איגוד התעשיינים בארץ. כאשר פרש לגמלאות, הקדיש את זמנו ללימוד, לנכדים ולנינים. בספר "חטאים קטנים", מתארת לאה גיבורת הספר, שיחות נפש אותן היא מנהלת עם אביה. אלו שיחות אמיתיות, שהיו כך, כמעט בדיוק. בעת כתיבת הספר אבי היקר חלה במחלה ממארת, ולא זכה לראות את הספר יוצא לאור. הוא ליווה את כתיבתי תמיד, מאז הייתי ילדה קטנה, וכשיצא לאור "קולות מן החדר" ישב ימים עם מוספי הספרות וחיפש אזכור לשמי. לדאבוני – זה לא קרה, ורק אחרי מותו, כשיצא לאור "חטאים קטנים", מלאו העיתונים כתבות ודברי שבח. הכאב הענק על מותו יצא בספר הבא – שָמות. אבי נפטר לפני שנתיים, ודמותו ממשיכה ללוות אותי בכל רגע ורגע.
11-ספרי את קורותיך.
נולדתי בארץ בשנת 1957, בת לאם יוצאת שואה ולאב שגדל כאן בארץ, אחות צעירה לאחותי הבכורה. למדתי והתחנכתי בחינוך ממלכתי דתי. נישאתי בגיל צעיר מאד, בת שמונה עשרה וחצי, וילדתי ארבעה ילדים מדהימים. אפרת, ביתי הבכורה, ד"ר לסוציולוגיה של הבריאות, נשואה ואם לחמש בנות משל עצמה. רועי, מוסיקאי מחונן, נשוי ואב לשלושה ילדים מדהימים, דביר, קצין במי"ל, בוחן מערכות נשק, נשוי ובקרוב יהיה אב. מתי, פראמדיק, נשוי ואב לשלושה מקסימים. התגרשתי מאביהם לפני 12 שנים. עברתי להתגורר בצפון הארץ בעקבות אהבה ענקית ונפלאה. חיה עם בן זוגי יאיר, עובד משרד הביטחון, יוצר ומלחין. כיום אנו גרים בנהריה. בהשכלתי הנני בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני במנהל החינוך. לפרנסתי עובדת כבר 32 שנים במשרד החינוך, שנים ארוכות משמשת כמנהלת מרכז טיפולי לילדים בעלי צרכים מיוחדים. הייתי מרצה לחינוך מיוחד במשך שנים ארוכות, מתפקיד זה פרשתי לפני שנה. כותבת סיפורים ושירים מאז הייתי ילדה קטנה. בן זוגי הלחין חלק משירי, ואלו הושמעו אפילו ברדיו. את הדחיפה להוציא לאור ספר קיבלתי הן מאבי והן מבן זוגי. כיום אני ממשיכה לעבוד כמנהלת מרכז טיפולי, וכותבת כל הזמן, ובכל מקום, בבית, בלילה, ואפילו במכונית.
12-מהן הסיבות להצלחתו של ספר בעיניך.
הסיבות להצלחתו של ספר אינן קשורות לאיכותו, לדאבוני. הן קשורות ראשית למו"ל, וככל שזה האחרון יותר גדול, כך גדלים סיכויו של הספר. כמו כן קשורה ההצלחה לפרסום. ככל שיהיה פרסום גדול יותר, כך יגדלו סיכויי הספר להימכר. מאחר ואני לא בין הבודדים שהצליחו לחדור לשריונן של ההוצאות הגדולות לאור, אין לי אלא להצטער על כך, אך באמת ובתמים אני חושבת שיש מקום לדון בשאלה – מהי הצלחה? אם המדד להצלחה הוא פרסום ומכירה, או שמא ישנם מדדים נוספים?
13-מתי גילית את הכתיבה והפכת אותה לחלק ממך.
את הכתיבה גיליתי כשהייתי ילדה קטנה, הצוללת דקר טבעה במצולות ואני מצאתי את עצמי כותבת שיר כואב במיוחד. "מי יודע לאן נעלמה דקר, מי יודע מדוע לקחה הים האכזר..."
14-מהן שעות היצירתיות הפוריות ביותר שלך.
אין שעות מיוחדות. זה עלול "לתפוס" אותי בכל עת. מצאתי את עצמי כותבת משהו על קופסת אקמול שמצאתי על יד מיטתי באישון לילה, כי היה לי קר לקום, ולא היה ניר על יד מיטתי, מחדל שלא קורה בדרך כלל.
15-כיצד הגעת לאתרנו.
שיטוט בפייסבוק, חיפוש אחר יוצרים וסופרים... והנה לפני אתר נפלא עם שם מושך... "דרך המילים"... מה יכול להיות רע?
16-מה מקומה של האם בחיי אדם, ועד כמה אנו נושאים אותה לאורך חיינו?
עבור כל אחד המושג "אם" ודאי אומר משהו אחר. אין ספק שזו הדמות המשמעותית המעצבת אותנו בילדותנו, לטוב ולרע. ביתי היקרה אמרה לי רק ביום ההולדת האחרון – "להיות אמא זו המשימה המאתגרת ביותר אך גם המספקת ביותר אתה צריך להתמודד, ולמשימה קשה זו היה לי רק מודל אחד, וזו את". בהמשך היא מודה לי על מה שהיא ועל מה שאני עבורה. זו היתה אחת ההפתעות הגדולות שלי, לגלות שילדיי חושבים שהייתי אמא טובה, כי אין ספק שדווקא לדבר הגדול ביותר בחיים, אין לנו בית ספר בשביל ללמוד. עבורי אמא זה בית, חמימות, חיבוק ואהבה אין סופית, אך באופן אישי - אצלי "אמא" זה גם המון חרדה ולחץ.
17-מהן התכונות האנושיות האהובות עליך ביותר.
אני מחבבת במיוחד אנשים חכמים כי היכן שמצויה החוכמה, לא יחסר דבר. מובן שהומור הוא בבחינת תבלין לחיים. יושר, הגינות, אמינות, כל אלו ועוד רבים מצויים היכן שיש חוכמה.
18-אילו תכונות את מחבבת פחות.
אינני סובלת התנשאות מעל אחרים. אני סולדת משקרים.
19-אם לא היית אדם מה היית בוחרת להיות ומדוע.
אם לא הייתי אדם – הייתי בוחרת להיות ציפור. במעופה היא מזכירה חופש. ביופייה היא מזכירה אהבה.
חמשת היצירות האהובות ביותר על צביה
"במלאת שנתיים"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=87774
כי זכרו של אבי יקר לי מכל
"פילים"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=88070
בגלל ההומור הציני והכואב שבו
"אפור"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=87308
בגלל הבדידות הנושבת ממנו
"כביסה מלוכלכת"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=87175
בגלל מה שהוא משדר מעבר למעשייה בזוג תחתונים שנפלו למרפסת של השכנה
"כתונת משוגעים"
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=87403
בגלל צורת הכתיבה שבה יש דמות קיימת אך לא נוכחת ממש, שקולה נשמע רק דרך דמות אחרת. (סגנון זה אהוב עלי במיוחד).
