חסידות

חסידות  /   מרינה פרידמן

נִדְמָה לִי לִפְעָמִים שֶׁחַיָּלִים

שֶׁלֹּא חָזְרוּ מִשְּׂדוֹת הַקָּרֵב הָרְחוֹקִים

הֶחְלִיטוּ לַעֲזֹב בָּתֵּי קְבָרוֹת

וְלַהֲפֹךְ לַחֲסִידוֹת לְבָּנוֹת.

חָלְפוּ מֵאָז שָׁנִים, אַךְ חֲסִידוֹת עָפוֹת

עָפוֹת וּמַשְׁמִיעוֹת לָנוּ קוֹלוֹת.

וְבּגלַלן אֲנוּ בְּעֶצֶב שׁוֹתְקִים

כַּאֲשֶׁר אֶל הַרקיִּע מַבָּט אָרֹךְ שׁוֹלְחִים.

לִקְרַאת הֶעָרֵב לַהֲקַת הַחֲסִידוֹת

עוֹד מַמְשִׁיכָה לָעוּף בְּעַרְפֶל שָׁעוֹת.

וּבַשּׁוּרָה הַזּוֹ נוֹתַר מָקוֹם אֶחָד.

יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּשְׁבִילִי הוּא מְיֹעָד.

יְגִיעַ יוֹם, וְיַחַד עִם הַצִּפּוֹרִים

אֲנִי אָעוּף אֶל הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים

וּלְעִתִּים אַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת גִּעְגּוּעִים

לְכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁאָרִים לִי יְקָרִים.