"פסס... מוריה קומי... נו קומי כבר, יא קופה אחת! חחח..." אמרתי בשקט וניסיתי להעיר את מוריה.
"מ-מ-מ-מה?" שאלה אותי מוריה, כולה מבולבלת, היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה.
"אני סוף סוף הולכת לפגוש את אלכס." אמרתי בהתרגשות
"יופי לך" השיבה לי חצי ישנה
"טופי לך" החזרתי לה בתשובה, והיא חזרה לישון, אך לא הסכמתי. הייתה לי הפתעה מקסיקנית להכין לה ואסור היה לאחר, "נו... קומי כבר!" ניסיתי שוב להעיר אותה.
"מה נו קומי כבר? מה את רוצה מחיי?" שאלה ברוגז
"אני הכנתי לך הפתעה מקסיקנית, אז בואי כבר!" האצתי בה, "נו מהר, לפני שמזי תתעורר ותתחיל לתחקר"
"אני חייבת?" שאלה בייאוש, "המיטה ממש נוחה והכרי..."
"מוריה...." הסתכלתי בה עם העיניים שלי, אותן עיניים, שלהן בחיים, אף פעם, אף אחד, לא סירב, לאחר שהסתכל לתוכן.
"ליטל לא, לא שוב, רק לא העיניים... אני ממש אבל ממש חייבת?" הביטה בי בפרצוף מתחנן
"כדאי לך..." אמרתי לה, משתדלת להסתכל בפניה בשביל לא לתת לה לחזור לישון.
"טוב נו, חכי אני אתלבש..." אמרה וקמה ממיטתה מבלי רצונה.
"מהר, ורק שלא תירדמי לי תוך כדי במקלחת." אמרתי בציניות.
מוריה לקחת את בגדיה והתלבשה בשירותים.
"נו כבר!" האצתי בה לאחר כחמש דקות
"טוב תירגעי אני מוכנה" היא יצאה מן השירותים.
הסתכלתי עליה וחשבתי, "לא! אסור לה לצאת ככה ולפגוש את מרקוס עם הבגדים האלה, אין סיכוי!"
"מה את מסתכלת עליי ככה?" שאלה ברוגז
"את לא יוצאת ככה!"
"מה רע באיך שאני יוצאת?"
"מה הקטע של המכנס המקומט הזה והחולצה של השכבה המקומטת? אין סיכוי שאת יוצאת ככה להפתעה המקסיקנית!" אמרתי בעקשנות
"מה הבעיה בבגדים שלי? אני לבשתי אותם כשבאתי אלייך הביתה ביום שלפני הטיסה בשביל לעזור לך לסדר את התיק."
"אממ... בואי נראה... את הבאת את החצאית החדשה, זאתי השחורה עם הסרטים?" שאלתי
"כן...." אמרה לאט מנסה לנחש בסקרנות מה היא ההפתעה המקסיקנית הכל כך חשובה הזאת שבשבילה צריך להתלבש כל כך יפה.
"ליטל... מוריה... מה אתן עושות?" שאלה הילה שהתעוררה מהרעש שעשינו.
"בוקר טוב הילולה, זאת אומרת אחר הצהריים טובים חח... השעה כבר 18:30" אמרתי
"מה אתן עושות?" שאלה אותנו הילה
"אני מכינה את מוריה להפתעה המקסיקנית, ותראי איך היא מתלבשת לי" אמרתי
"טוב ליטלולה אם היא הייתה יודעת מה היא בדיוק ההפתעה המקסיקנית או יותר נכון מי ההפתעה המקסיקנית, היא הייתה הולכת עכשיו לחנות הבגדים הקרובה וקונה את הבגד הכי יפה שיוציא להפתעה את העיניים חחח...." צחקה הילה ואני הצטרפתי לצחוקה.
"שנייה, גם את יודעת מה זה? הילה ? תגלי לי! נו... ומה זאת אומרת 'יותר נכון מי' ? אוקיי, מה את וליטל תכננתן?!"
"לא אומרות!" אמרנו ביחד הילה ואני.
"בנות? קמתן כבר? לאן אתן יוצאות?" מזי התעוררה והצביעה עליי ועל מוריה.
"אוי לא, היא בטח התעוררה מהצחוק שלי ושל הילולה", חשבתי לעצמי, "צריך להמציא משהו מהר..."
"אחר הצהריים טובים המורה" אמרה הילה, " ליטל ומוריה אמרו לי שהן פשוט יוצאות לפגוש מישהי מהכנס העולמי שהן שמעו שהיא מתארחת פה במלון".
"אני חולה על הילדה הזאת, היא גאון, פשוט גאון!" חשבתי לעצמי.
"אהה... טוב, רק אל תחזרו מאוחר." אמרה מזי
"כן המורה וסליחה שהערנו אותך" אמרתי.
מוריה החליפה לחצאית השחורה החדשה שלה שהיא הביאה ולחולצה הפתוחה עם השרוולים הקצרים שתאמה לחצאית, ולמעלה סוודר תואם שאמרתי לה ללבוש בשביל שמזי לא תרצח אותה.
"ליטל, את הולכת אל הבנים?" שאלה בת-אל שכרגע יצאה מן המרפסת עם הפלאפון.
"כן, עם מי דיברת?" שאלתי
"דיברתי עם אמא ואבא שלי, אני יכולה לבוא... רגע אחד! גמדה, לאן את הולכת ועוד לבושה כל כך יפה?"
"לא עניינך, פה גדול! ליטל הכריחה אותי ללבוש את זה." אמרה מוריה ברוגז
"הי היי, תירגעי. אני לא אמרתי שאת מכוערת, הקוקו הגבוה ממש מתאים לך והבגדים מהממים, את יפה כמעט כמוני" אמרה בת-אל
"הופה בת' איזו 'צניעות', תרגיעי ומהר, ילדה, את לא מי יודע מה כזאת יפה." אמרתי ברוגז והגנתי על מוריה.
"כן, ליטל צודקת, גם את לא בדיוק מלכת היופי, את יותר כמו הסמיילי במסנג'ר שחש."
אמרה הילה גם היא בשביל להגן על מוריה.
"נכון פה גדול, תקשיבי, פה את לא מלכה, הבנת? הנתינות שלך באנגליה ובארץ, וחוץ מזה, את רק כועסת עלי בגלל שאת חושבת שאני לקחתי ממך את רות, פחח... שטויות! אף אחת לא לקחה ממך את רות, רק את הרחקת אותה." אמרה מוריה בלגלוג.
"מוריה די כבר!" התרגזתי, "עד פה. את לא יכולה לומר את זה, אנחנו לא לטובת אף אחת, תפסיקו כבר! חשבתי שזה נגמר לפני החופש בחנוכה, ואני באמת לא חושבת שפה אתן צריכות לריב" ניסיתי לרמוז שאני לא חושבת שמזי הייתה צריכה לשמוע את כל הריב שהיה ואת כל שאר הפרטים שהיו.
"בת-אל תירגעי" אמרה מזי לבת-אל וכך בת-אל נזכרה שמזי פה. הגוון האדום העז שהיה לבת-אל על פניה נחלש, אך עדיין אפשר היה לחוש בזעמה.
"בואו!" ציוויתי על שתיהן, והן באו.
כשיצאנו והגענו למעלית, נזפתי בשתיהן, "אתן מוכנות להגיד לי מה לעזאזל זה היה?"
"היא קראה לי גמדה והשתחצנה! תקשיבי, פה גדול, אם את חושבת שאני מכוערת – תגידי! אל תרמזי, ממה את פוחדת?"
"אני לא פוחדת ממך, גמדה! אני לא אמרתי שאת מכוערת... אמרתי שאת כמעט יפה כמוני... אמרתי שאת יפה אבל לא יותר ממני, רק בשביל שאת לא תחשבי שאני נותנת לך מחמאות. בסה"כ אהבתי את איך שנראית, זה הכל, אבל את מפרשת את זה כאילו שאמרתי שאת מכוערת." אמרה בת-אל בכעס.
"טוב די כבר קרציות!" אמרתי.
"אז ליטל, מהי ההפתעה המקסיקנית?" שאלה אותי מוריה בזמן שהיינו במעלית.
"לא מגלה" אמרתי והמעלית נפתחה בקומה השביעית.
"מה את מחפשת, ליטל?" שאלה אותי בת-אל לאחר שראתה שאני מחפשת משהו בתיקי.
"אהה אממ... ג'וש נתן לי את המפתח השני של החדר שלהם. אהה הנה זה." אמרתי והוצאתי את המפתח ואת הדף עם הקוד שלהם.
כשהגענו לחדר 709 שמתי את הכרטיס בתוך החור שלו והוצאתי אותו ואז הקשתי את הקוד והדלת נפתחה.
ג'וש ומקס היו בחדר והם ראו אותי, את בת-אל ואת מוריה. מקס בא החוצה ואמר "היי בת', היי ליטל וממצב מוריה?" ובת-אל אמרה, "אתה בא מקסי?" ואני אמרתי לבת-אל בלחש, בשביל ש"מקסי" לא ישמע, "הופה 'מקסי'..."
"אוך! סתמי כבר ליטל!" אמרה בת-אל.
"את באה בות'- בות'?" שאל מקס
"כן, טוב ביי ליטל ביי מוריה" אמרה בת-אל (היא לא התחילה לריב שוב עם מוריה לאחר שהיא ראתה את הפרצוף שעשיתי לה שאמר "שלא תעזי להתחיל לריב איתה שוב").
" ג'וש, ההפתעה המקסיקנית פה?"
"כן בואו למרפסת". מוריה ואני הלכנו אחרי ג'וש למרפסת ועברנו ליד חדרון קטן, "ג'וש, הוא פה?", ג'וש לא התבלבל הוא ידע שהתכוונתי לאלכס כשהצבעתי לכיוון החדר "כן, אבל אנחנו לא יודעים מה הוא עושה שם, בטח סתם משהו של הסוכנות".
כשנכנסנו אל המרפסת עמד שם בחור, הוא היה עם שיער מתולתל וטיפה ארוך (לא בהרבה), עיניו בצבע תכלת יפהפה. ברגע שמוריה, כך סיפרה לי, ראתה אותו בכנס העולמי, היא טבעה בהן, גופו לא היה דק אבל גם לא עבה, והוא היה טיפה שרירי, הוא לבש חולצה מכופתרת לבנה של שבת ומכנסיים שחורים יפים, היה ברור שהוא התכונן לרגע שמוריה תגיע.
מוריה הייתה בתדהמה, "היי, מרקוס, ממצב?"
"הכול בסדר יפהפייה." ענה מרקוס והגניב חיוך קטן.
"אממ... ליטלוש בואי שנייה..." אמרה לי מוריה.
מוריה סגרה אחריה את דלת המרפסת והלכנו לשירותים, היא סגרה את הדלת. "איך? מי? מה? למה? כיצד?" היא הייתה מבולבלת.
"בואי נגיד שציפור קטנה לחשה לי שמרקוס בא לשמור על אלכס כי אמרו לו בסוכנות שצריך מישהו לפחות בן 17 ומעלה אז נידבו אותו." אמרתי וחייכתי.
"ליטל, אני אפרק אותך, אני נשבעת לך..." איימה עלי מוריה.
"די כבר לפרק אותי! אני מפורקת מפה ועד להודעה חדשה"
"אז הילה ואני נעזור לך למצוא את כל החלקים שלך ואני אפרק אותך עוד פעם."
"תורידי את הילולה, את מדברת פה על ילדה שאיבדה את האוקספורד שלה בשנה שעברה לפחות 10 פעמים, והשנה היא גם איבדה אותו והוא עדיין לא נמצא." צחקתי.
"טוב, אז נוריד את הילה. אני ופה גדול נמצא את החלקים שלך." היא צחקה גם היא.
"חח... תורידי את בת-אל,
א. היא בחיים לא תעזור לך
ב. אנחנו מדברות כאן על בת-אל, שהיא: סנילית ממדרגה ראשונה, מאבדת דברים בקצב, רחפנית מצטיינת, ו.. רוב הזמן היא על הירח במקום על כדור הארץ.
ילדה, את לבדך בחיפושים אחרי החלקים שלי." צחקתי ומוריה איתי.
"אבל לא, עכשיו באמת, יש לך עוד הפתעות?"אמרה מוריה
"לא" אמרתי.
"יואו איזה מזל שלא הרשית לי לצאת מהחדר עם החולצה המקומטת והמכנסיים הזרוקים." אמרה מוריה
"זה בסדר, את נראית מלכת היופי 2006!" אמרתי.
מוריה צחקה ויצאה החוצה וכך גם אני. מרקוס וג'וש חיכו לנו מחוץ לשירותים ומרקוס אמר, "מה? נבהלת והלכת לשירותים? האם אני עד כדי כך מכוער?"
"מרקוס.. ת'אמת?" אמרתי
"כן ליטל, אני חייב לשמוע חוות דעת של מומחית לפני שאני יוצא עם יפהפייה שכזו." אמר מרקוס.
"תגיד, מה לקחת לפני שהגענו, חשיש? חחח... סתם לא! אתה פשוט מהמם, שניכם ביחד, אתה ומוריה זוג מהמם!"
"חח... תודה." אמר מרקוס.
"בבקשה" החזרתי לו.
"אבל שנייה, איך ידעת על החשיש?" אמר בצחוק
צחקתי ואמרתי, "אין, רואים עליך, חח..."
"טוב ליטל אתם מסתדרים יותר מדי טוב, די לגנוב לי את החברים שלי! אני נשבעת לך, צריך לשים אותך בבידוד." אמרה מוריה
"מה, יפהפייה שלי, את מקנאה?"שאל מרקוס.
"אולי..." אמרה בביישנות
"אולי ליטל יפה, אבל את דוגמנית מהלכת על המסלול הכי חם בצרפת." אמר מרקוס והחמיא למוריה.
"תודה מרקוס" התמוגגה מוריה.
"טוב יאללה, מרקוס ומוריה, עופו כבר, יש לכם המון מה להשלים...." אמרתי ושניהם הלכו.
"טוב ג'וש, אני הולכת לאלכס."
הלכתי לחדרון שהיה שם ופתחתי את הדלת ו...
"אלכס?" הבטתי המומה.
"ליטל?"אמר אלכס.
"מי זאת? שאלתי כשהדמעות התחילו להציף את עיניי, "הוא נישק אותה, היא הייתה הצללית השחורה באותו היום, הוא בגד בי איתה!" חשבתי לעצמי.
"ליטל זה לא מה שאת..." התחיל להגיד אך אני קטעתי אותו, " זה לא מה שאני מה? מה, זה לא מה שאני חושבת? אני לא ראיתי עכשיו את הלשון שלה בתוך הפה שלך?"
ג'וש, ששמע את הצעקות, בא במהירות לחדרון ראה את אלכס יחד עם הצרפתייה ואמר, "אז זה מה שעשית פה בחדר, בגדת בליטל. I am so going to kill you."
"ג'וש, no, he doesn't worth it." עצרתי את ג'וש מלתת לאלכס אגרוף.
אלכס ניסה להגיד משהו אבל אמרתי "עזבו אותי אני הולכת".
רצתי בכל המהירות למעלית ולחצתי על הכפתור, "נו.. Come on…open"
המעלית נפתחה ונכנסתי. לפני שהיא נסגרה מישהו עצר אותה והיא נפתחה, זה היה אלכס.
"ליטל... אני מצטער יפהפייה שלי... זה פשוט שלושה חודשים.. את כבר לא איתי ואני הייתי פה ואת בישראל... ו..." ניסה אלכס להגן על עצמו.
"אלכס סתום ת'פה, פשוט שתוק! מי אתה חושב שאתה, שכחת שאני הייתי רחוקה, שכחת שגם לי היה קשה, שכחת שגם אני הייתי בישראל ולא איתך?, אתה יודע כמה התגעגעתי? אתה יודע שלא הייתה שנייה שלא חשבתי עליך? ככל שהתקרבתי יותר ויותר אל המלון התרגשתי, הלב שלי דפק, ורק המחשבה שמחר אני הולכת לראות אותך שיגעה אותי ולא נתנה לי מנוחה." צעקתי עליו.
"ליטל אני..." ניסה אלכס להגיד.
"אלכס, די! חאלס, נשבר לי, זהו. אתה יודע מה? גמרתי איתך! אסטה לה וויסטה ביבי, goodbye!" אמרתי ודחפתי אותו אל מחוץ למעלית.
כשהמעלית נסגרה חשבתי רק על שלוש דברים:
1. "נו שהמעלית הזאת תרד יותר מהר..."
2. "למה זרקתי אותו?! איזו מפגרת אני, יואו! אם אני אוהבת אותו, אז למה לעזאזל נפרדתי ממנו?!"
3. "איזה כיף היה לדחוף אותו מחוץ למעלית, אני בטוחה כמעט ב- 99.999999999% שהוא צעק 'איה!'."
כשחשבתי את המחשבה השלישית כמעט צחקתי, אבל אז שיחזרתי את כל מה שקרה במוחי והדמעות שוב עלו בעיניי.
כשהמעלית נפתחה רצתי לחדר, ג'וש היה שם.
" ליט..." אמר ג'וש, או יותר נכון ניסה לומר.
"די ג'וש, תפסיק להציק." אמרתי תוך כדי שפתחתי את הדלת ורצתי למרפסת.
"היי ג'וש, מה קרה לליטל?" שאלה הילה.
מזי, שהייתה עדיין בשוק מהכניסה שלי לחדר, רק הקשיבה לדבריו של ג'וש.
"אלכס המניאק הזה בגד בליטל עם איזו צרפתייה זולה, וליטל תפסה אותו מנשק אותה, ועכשיו היא גמרה עם אלכס." אמר ג'וש.
"אוי לא! המנוול..." אמרה הילה.
מזי, שלא כדרכה, לא העירה לג'וש אל זה שהוא ניבל את פיו ופנתה ללכת לכיוון המרפסת.
"לא, שנייה המורה, אני אלך קודם, אוקיי?" אמרה הילה כשראתה שמזי הולכת לכיוון המרפסת.
הילה הלכה למרפסת, פתחה את הדלת ואמרה, "ליטלולה שבלולה?".
הילה ראתה אותי, סגרה את דלת המרפסת ובאה לשבת מולי.
שתקתי.
הילה באה אליי, חיבקה אותי, ואני התחלתי לבכות. ככה בערך חמש דקות. היא מחבקת אותי ואני בוכה עד שאמרתי, "הוא בגד בי, הערמת זבל מהלכת על שתיים הזאת בגד בי כל הזמן הזה. הצללית השחורה.. הוא בגד בי עם מישהי אחרת, עם צרפתייה אחת שמי יודע מאיפה הוא מצא אותה.. את קולטת?! אני תפסתי אותו, בעיניים שלי ראיתי את הלשון שלה תקועה בפה שלו ואותו דבר בנוגע אליו." אמרתי ובכיתי.
"אוף ליטל הוא סתם מנוול.. כאילו, ילדה, תסתכלי עלייך לרגע במראה..." אמרה הילה.
"שנייה הילולה, זה לא מה שאני עושה בערך חמש שעות ביום?" צחקתי וניגבתי את הדמעות מעיניי.
"חחח... איזו ילדה קורעת, אבל עכשיו באמת.. את גבוהה עם גוף מהמם, עיניים כחולות – ירוקות וכל מיני תוספות קטנות, שיער שטני ארוך ומהמם...", בקטע הזה הסמקתי וחשבתי "טוב קלטתי, די.. להרגיע דחוף."
"ליטל, מה את מסמיקה?! זה נכון! כשאנחנו בקניון כל הבנים עושים לך עיניים." אמרה הילה.
"הם עושים גם לך ולמוריה!" אמרתי.
"אבל לך יותר!" אמרה.
"לא נכון."
"כן נכון"
"הילולה אל תעצבני או ש..."
"או ש..."
"או שאני אדגדג אותך" אמרתי ואיימתי עם אצבעותיי.
"אוי לא! רק לא זה." אמרה הילה בציניות
"חח..." צחקתי.
"אלכס הוא מנוול." אמרה הילה.
"חח... יופי הילולה, אני רואה שלמדת, עכשיו כמה זה שתיים ועוד שתיים?" אמרתי בציניות אבל הילה התעלמה והמשיכה, "שואלים על מי או על מה מדובר ואז רואים שמדובר על אלכס, על מי מדובר?= אלכס, אז אלכס שווה נושא, ועכשיו שואלים מה אומרים עליו? אומרים על אלכס שהוא מנוול, אז מנוול שווה נשוא, המילה הוא מקשרת בין הנושא לנשוא ולכן היא אוגד."
"הילולה..."
"מה?"
"יא מושפעת משיעור לשון אחת!!!!" אמרתי וצחקתי והילה צחקה איתי.
הדלת של המרפסת נפתחה וג'וש נכנס אל המרפסת, "אני יכול להפריע?" שאל.
"חח... כן ברור... טוב ליטלולה אני אדבר איתך אח"כ...." אמרה הילה ויצאה.
"נו... היא בסדר?" שאלה מזי אחרי שהילה סגרה אחריה את הדלת.
"היא תהיה בסדר..." אמרה הילה.
"דיברתי עם מוריה שתבוא לכאן, את בת- אל פשוט לא תפסתי." אמרה מזי.
"אהה טוב." אמרה הילה.
"ליטל, לא ידעתי מה הוא עשה שם, זאת אומרת אני ומקס חשבנו..." התחיל ג'וש לומר.
"זה בסדר, מצטערת שהתייחסתי אלייך ככה מקודם." אמרתי.
הפנים שלי ושל ג'וש היו קרובים כשהוא התיישב לידי.
הוא הסתכל עלי ואני הסתכלתי עליו בחזרה.
"יואו מה קורה לי? לא, אסור לי, אני לא יכולה להתאהב בך עכשיו ג'וש, לך, תראה מה אתה עושה לי, אל תגרום לי להתאהב בך, אסור לי.. הרגע גמרתי עם אלכס, אני לא רוצה עוד מערכת יחסים כושלת" חשבתי לעצמי.
"ליטל... את יודעת, בקשר לאותה השבת..."
"לא ג'וש, כאילו אני..." הפנים של ג'וש היו ממש קרובות שהאפים שלנו נגעו זה בזה, "לא די! אסור לי , ליטל אסור לך , הרגע נפרדת מאלכס, לא, אסור, שלא תעזי לנסות לנשק אותו, לא, ליטל, אסור, תרדי מזה, אין סיכוי!" אמר לי קול בתוכי, "אבל אני רוצה לנשק אותו, הלב שלי דופק בגללו, הוא כזה חמוד וחתיך, למה אסור?" שאלתי את אותו הקול, והוא ענה לי "לא, קחי עוד קצת זמן".
לא הקשבתי לקול, עצמתי את עיניי והתקרבתי עוד טיפה אל ג'וש ו...
הדלת נפתחה.
ג'וש ואני התרחקנו מהר אחת מהשני.
"ליטל?" אמרה מזי.
"אוף עם המזי הזאת! מה היא רוצה ממני? כמעט זה קרה, אני וג'וש כמעט התנשקנו, כמעט עשיתי את מה שרציתי לעשות כבר מאז שפגשתי אותו בשבת." חשבתי, "אבל מזל שמזי הגיעה אחרת היית מנשקת אותו, דבר שאסור היה לך לעשות, את צריכה לקחת זמן, תירגעי. אולי זה רק בגלל האווירה שהייתה, השקיעה וכו'. חוץ מזה, יכול להיות שמזי רק רוצה לשאול אותך מה שלומך..." אמר אותו קול קטן שאמר לי מקודם שאסור לי לנשק את ג'וש.
"טוב, אממ... ליטל, אז אני הולך." ג'וש בא ונתן לי נשיקה על הלחי.
"oh my god הוא... הוא... הוא... הוא נישק אותי על הלחי." חשבתי לעצמי וידי נגעה על אותה הלחי שעליה ג'וש נישק אותי, הלב שלי פעם כמו משוגע.
"ליטל, ג'וש סיפר לי.. זאת אומרת להילה, ואני שמעתי על מה שקרה בחדר של הבנים, זאת אומרת על זה שאלכס היה עם מישהי בחדר ושאת גמרת את מערכת היחסים של..." אמרה מזי.
"אני בסדר המורה , באמת" אמרתי במבוכה.
שוב רציתי להתחיל לבכות, לא הבנתי למה אני בוכה כל שנייה, " מה קורה לי?! הצילו!!, למה אני בוכה? למה אני מבולבלת? למה?" חשבתי לעצמי.
"אני מקווה שמה שקרה לא יפריע לך לבצע את המשימה..." אמרה מזי ואני קטעתי אותה, "אל תדאגי זה לא יפריע".
"תקשיבי ליטל, גם אני עברתי את זה, אז אני פה אם את רוצה לדבר." אמרה מזי והתיישבה על הכיסא שהיה מולי.
"אממ... זה בסדר המורה, באמת, זה לא כל כך גרוע כמו שאת חושבת, כאילו, מה שמכאיב לי זה בעצם זה שהוא בגד בי זה הכל.. כאילו, אלכס נשאר אצלי בלב אבל עוד מישהו..." אמרתי ומזי קטעה אותי, "על הלב שלך היה כתוב בשלט ענק "תפוס" אבל ג'וש לא ראה את השלט ונכנס לך אל הלב ולקח לך חלק גדול ממנו, האם אני צודקת?"
"כן, זאת אומרת לא, זאת אומרת.. מה?!" הייתי מבולבלת.
מזי צחקה.
"מי, ג'וש?" שאלתי עדיין מבולבלת.
"כן ג'וש" מזי המשיכה לצחוק.
"לא ג'וש"
"ליטל, זה כן ג'וש, ואני חושבת שאחרי שתצאי מהבלבול הזה את גם תביני שזה ג'וש." אמרה מזי.
"אבל... אבל ג'וש?! לא, הוא הידיד הכי טוב שלי, וחוץ מזה עד לשבת סמינריון לא ראיתי אותו בערך חמש שנים... זאת אומרת.. "הצילוווו!" אמרתי. "מה אני עושה?! זה באמת ג'וש, אני יודעת, אבל לא יודעת.. חמש שנים, אוףףףף!" חשבתי.
"ליטל, אני ראיתי אותך ואותו, אתם יותר מידי מתרחקים אחת מהשני, אתם מפחדים. עצה שלי - אל תפחדי ממנו, הוא לא ינשך אותך..." מזי צחקה ואז המשיכה, "תקשיבי, את באמת חושבת שאני לא ראיתי מה כמעט היה פה לפני שהתרחקתם אחת מהשני?"
"אממ..." הסמקתי וחשבתי לעצמי," מאיפה היא יודעת? איך? אוי לא, היא ראתה?!".
"תגידי, אפשר לשאול אותך שאלה קטנה?"שאלה מזי.
" אממ... אם אני אוכל לשאול אותך..." אמרתי.
"טוב עשינו הסכם."
"האם היה פעם משהו, אפילו משהו קטן, בינך לבין ג'וש?"
לא ידעתי מה לענות לה, "אממ..."
"אממ...?" חזרה אחריי מזי.
"טוב אממ...אני לא יודעת, הוא היה הידיד הכי טוב שלי בעבר, וסיפרתי לו את כל הסודות שלי, הוא אף פעם לא היה כמו שאר הבנים שהכרתי, הוא היה אחד כזה ששומע.. אם מישהו בבית ספר היה מציק לי אז הוא היה בא ומגן עליי..."
"וזהו?" שאלה מזי
"טוב, בגיל 10 כשהוא עזב הוא היה חסר לי, הוא שלח לי מכתבים בזכות אמא שלו, היא עזרה לו, ואז בגיל 11 הוא המשיך לשלוח לי את המכתבים.. יש לי אותם עדיין, שמרתי אותם ואז התחלתי לכתוב את היומן בכיתה ח'. הכנסתי את המכתבים לתוך שקית והדבקתי את השקית בתחילת היומן."
"אפשר לראות את המכתבים?"
"מה?"
"את המכתבים, אפשר לראות אותם?" חזרה מזי שוב על השאלה.
היססתי,לא עיינתי במכתבים האלה הרבה זמן שכחתי מה כתוב בהם ויכול להיות שסודותיי היו כתובים שם, וחוץ מזה, הילה בטח נמצאת בחדר.. לא רציתי להיכנס לחדר עוד, רציתי להישאר בחוץ.
"את רוצה שאני אביא לך את התיק שבו שמת את היומן?" שאלה מזי.
"אני לא בדיוק, כאילו לא משהו אישי או אממ... אני פשוט כאילו לא..." אמרתי.
"חח... אוקי הבנתי אותך, אז את המכתבים אני לא אראה."
"איך את יודעת שהבאתי את היומן?" שאלתי.
"אהה.. אהה... טוב, בת-אל ומוריה העירו אותי עם הריבים שלהם ושמעתי הכול חח..."
"אוי לא" אמרתי.
"עזבי לא נורא. חוץ מזה, נהניתי לשמוע את המקרה של הוואקום למרות שאני עדיין חושבת שזה מעשה ילדותי."
"חח..."
"אוקיי, אז עד עכשיו את וג'וש התכתבתם במכתבים?" שאלה מזי וחזרה לנושא.
"אממ.. לא, בגיל 12 התחלנו לשלוח תמונות אחת לשני, סתם תמונות של טיולים: הוא עם החבר'ה שלו, באותו הזמן בישראל, ואני עם החברות וכל שאר הידידים שהיו גם חברים של ג'וש. וחוץ מזה המשכנו להתכתב, ובכל פעם הייתי מחכה למכתב חדש ממנו. בכל פעם שהיה מגיע אליי מכתב, הלב שלי דפק באופן מוזר בערך כמו עכשיו... אבל לאחר זמן מה הוא הפסיק לכתוב לי והמשכתי בחיים שלי.. ברור שלא יכולתי לשכוח אותו, אבל לאחר כמה זמן כבר התייאשתי לחכות למכתבים שלו יום אחר יום אחר יום, אז עברתי הלאה.
ואז פגשתי את אלכס, ועד לשבת סמינריון השנה, שבה פגשתי אותו שוב והתייחסתי אליו כאילו הוא היה חלק שעבר מחיי, חשבתי שהוא שכח אותי כבר... בערב, כשהוא צץ פתאום משום מקום, הלב שוב התחיל לדפוק יותר במהירות וביום של השבת סמינריון שהלכנו לגלית..." אמרתי אך מזי קטעה את דברי, "המורה גלית".
"סליחה. כשהלכנו למורה גלית, הראש שלי נפל על כתפו של ג'וש ואז ג'וש חיבק אותי ואני לא דחיתי אותו, פתאום הרגשתי חום ואהבה שאותה לא הרגשתי מאז שאלכס עזב... שלא תביני אותי לא נכון, ניסיתי לדחות את ג'וש אבל משהו עצר בעדי, זה היה מוזר, כאילו.. אני לא יודעת מה קרה לי..." המשכתי.
"ליטל.." התחילה מזי לומר אך לפתע הדלת נפתחה ומוריה הייתה שם.
"היי ליטל מה קורה.. עשית התנחלות במרפסת, שמעתי שאת יושבת פה...אממ...בואי נראה כמה זמן את פה.... 19:00 פה... זאת אומרת - 20 דקות את יושבת פה על רצפת המרפסת! לא משעמם לך?" אמרה מוריה .
"טוב אז ליטל, אני הולכת ונמשיך את השיחה בפעם אחרת." אמרה מזי.
"אוקיי המורה" אמרתי ומזי הלכה וסגרה אחריה את המרפסת.
"נו אז איך הייתה ההפתעה המקסיקנית?" שאלתי.
"היה מדהים! את לא תאמיני איזה חמוד הוא."
"נו, אז מה היה? ספרי הכל!" אמרתי.
"טוב אז ככה, אחרי שעזבנו את החדר הלכנו טיפה בסמטאות והשמש התחילה כבר לרדת, השקיעה החלה והיה פשוט מהמם. הלכנו מחובקים בסמטאות, הוא ענק ואני..." אמרה מוריה.
"גמדה..." צחקתי.
"לא גמדה, קומפקטית!"
היא צחקה וכך גם אני.
"טוב, סתמי כבר ליטל! הוא התחיל להגיד לי שהוא מתגעגע אליי ושהוא כל הזמן חיכה עד לכנס העולמי הבא ועד שנוכל להיות שוב במרפסת שלנו" מוריה אמרה.
"הופה, כבר הפכתם את המרפסת המסכנה לשלכם! טוב, אני לא מתקרבת לשם בכה"ע (כנס העולמי) הבא."
"ליטל..." אמרה מוריה.
"מה?" שאלתי.
"סתמי!"
"אבל את מספרת לי?"
"אם את לא תסתמי אני לא אספר..." איימה מוריה.
"לאאאאאאאא..... נו אני סותמת, ספרי..." ביקשתי.
"טוב, אז אני סיפרתי לו שגם אני חיכיתי לרגע שבו אני אוכלת לראות אותו, לטבוע שוב בעיניו ולהריח שוב את הריח שלו..."
"אפשר שתי הערות? פליז... אני חייבת.... פליז... זה פשוט דורש!" אמרתי.
"טוב, נגיד... אבל למה יש לי תחושה שההערות האלה יהיו עוד הערות ציניות?"
"כי את צודקת. אז ככה:
1. כדי להריח את הריח שלו את לא חייבת אותו, תבקשי ממנו את הדאודורנט שלו
2. את באמת חייבת לטוס עכשיו לאנגליה להשלים לרננה את כל הטלנובלות שלה, תאמיני לי, את יכולה להיות תחליף מעולה!"
"ליטל די! טוב, להמשיך?"
"כן ברור!" אמרתי.
"טוב.. ואז הוא הזמין לנו מונית שלקחה אותנו עד למגדל אייפל והוא שילם בעצמו על המונית, אפילו שגם אני רציתי.. הוא הוביל אותי אל מתחת למגדל, בדיוק באמצע, ואני ניסיתי להגיד 'מרקוס, תודה על הכל' אבל הוא נישק אותי בדיוק כשהתחלתי לדבר, והרגשתי שהרגל שלי מתרוממת לאחור בדיוק כמו בסרטים..."
"אבל מוריה את באמת חיה בסרט, בבועה משלך!" אמרתי
"ליטל!"התרגזה מוריה.
"סליחה." אמרתי.
"טוב אז איפה הייתי?"
"הרגל התרוממה לאחור בנשיקה..." אמרתי
"אהה כן, ואז.. ליטל, עכשיו את חייבת לסתום את הפה!" הזהירה אותי.
"טוב נו אבל ספרי!"
"ואז עברה חברה של תיירים אמריקאים, ליטל סתמי, ואז הם כזה הסתכלו עלינו ואמרו 'oh my god, this is so romantic' וליטל אני... אני... אני הסמקתי!"
"את מה?" צעקתי
"ליטל ששש...., מה את צורחת?"
"סורי הייתי בשוק... ומה מרקוס אמר?"
"הוא... הוא צחק..." אמרה מוריה במבוכה.
צחקתי ומוריה אמרה, "מה את צוחקת? רעה.."
"אני... אני... אני... לא יכולה להפסיק... את... ה...ה...ה...הסמ...מ...מקת..."
"אוף איתך ליטל... תקשיבי! ואז מזי התקשרה ואמרה שמשהו קרה לך, אז שפכי!"
"טוב, אני פשוט גמרתי עם אלכס." אמרתי
"מה?!"
"ג-מ-ר-ת-י ע-ם א-ל-כ-ס-!" אמרתי לאט והדגשתי כל אות.
"הבנתי, אני לא אוטיסטית.. אבל איך זה שאת לא בוכה או משהו?"
"מה את רוצה, שאני אבכה בכוונה? תביאי לי בצל ואני אבכה." אמרתי בציניות.
"לא יודעת, כאילו.. את היית ... באלכס כמו שאני במרקוס..." אמרה.
"לא כאילו, אני הייתי מאוהבת באלכס אבל..."
"אבל מה? ליטל?"
"טוב תבדקי מי בחדר..." אמרתי
"טוב... אבל תגידי לי למה?"
"אח"כ... תבדקי מי בחדר."
מוריה הלכה אל החדר וחזרה,"מזי תקועה כרגיל עם האף הענק שלה עמוק בתוך הסידור, ג'וש הלך ואמר שהוא יחזור והילה שקועה כרגיל בספר שאת כותבת" אמרה.
"ובת-אל?"
"מי, פה גדול? אממ... אני לא ראיתי אותה אז היא כנראה עדיין לא חזרה המפגישה שלה עם הנסיך על הסוס הלבן שלה." אמרה בדרמתיות.
"חח... איזו אהבלה!" אמרתי ודחפתי אותה.
"הלווו..." היא חיקתה את מרקוס.
צחקתי.
"טוב, עכשיו גלי לי , מה הולך?"
"כלום, פשוט גיליתי שאלכס בגד בי עם איזו צרפתייה אחת, שמי יודע איפה הוא מצא אותה, ואני תפסתי אותו וזרקתי אותו."
מוריה הייתה מבולבלת,"אוקיי..." אמרה.
"תקשיבי... נכון שבשבת פתאום ג'וש הופיע? את זוכרת איך בבר מצווה של יהונתן אמרתי לי שבכל פעם שראיתי את אלכס עובר לידי דפק לי הלב? אז אצל ג'וש זה יותר, לא יודעת, הלב שלי החליט להשתגע ולהיות במחלקה הכי סגורה של בית המשוגעים בכל פעם שג'וש נמצא לידי." אמרתי
"את... את... את מאוהבת בג'וש!" אמרה בהפתעה.
"מה?"
"מאוהבת, you know, You are in love with ג'וש"
"להה... אני יודעת מה זה מאוהבת, אני לא אוטיסטית, אבל גם מזי בזזי אמרה את זה..."
"אז אולי זה נכון..."
"ואולי זה לא..."
"ואולי זה כן..."
"ואולי לא בטוח..."
"טוב עזבי אותי כבר, אני אומרת שאת מאוהבת בג'וש אז את מאוהבת בג'וש! סוף פסוק! נקודה (.)."
"אממ..." הרמתי גבה.
"די ליטל! את יודעת שאני לא סובלת את המבט הזה."
"ולכן אני עושה את זה חחח..."
"סתומה! אז.... מה הולך?"
"הולך שאולי נפרדתי מאלכס ואני מרגישה עצובה ואלי גם כועסת, טוב, לא אולי, אני על בטוח כועסת, כאילו... איך יכול להיות שבן –אדם שבעצם היה מצטט בשבילי משירים, מביא לי ורדים, שולח לי כל שתי שניות SMS שהוא לא יכול לחכות עד לדייט שלנו בסוף השבוע בשביל לראות אותי, היה יכול לבגוד בי?!"
"אהה... טוב, הוא טמבל."
"מוריה..."
"מה?"
"ששש..."
"don't shosh… me…" חיקתה מוריה את גלוריה מהסרט מדגסקר.
"יואו אני זוכרת איך שכולנו הלכנו לראות את הסרט ביום שלפני חופש חנוכה."
"כן זה היה פשוט סרט קורע..." אמרה מוריה.
"טוב נו... אבל עזבי את זה... לאיזה שלב הגעתם בסולם נשיקות של ג'ורג'יה ניקולסון?"
"אממ... 6, הגענו רק עד לשלב עם הלשונות."
"מה? רק לשלב 6?"
"כן... למה, לאיזה שלב את הגעת עם אלכס לפני שנפרדתם?"
"6 וחצי" אמרתי בגאווה.
"טוב זה לא פייר, ברור שהגעתם לנשיכת אוזניים, אתם הייתם חברים בערך שנתיים ואני ומרקוס חברים רק חצי שנה ואנחנו גם בקושי נפגשים."
"כן, אני זוכרת איך נפגשתם..." אמרתי.
"בכנס העולמי של הקיץ של ח'." אמרה מוריה.
"זה היה רות, הילולה, את ואני...." אמרתי.
"שני בנים מעצבנים נדבקו אלינו..."
"מוריה, את מתכוונת אלייך ואל רות.."
"נגיד..."
"ואז זה שהלך אל רות ברח ממנה תוך שנייה לאחר שהוא ראה שאם הוא ינסה להתחיל איתה הוא יקבל אגרוף..."
"והשני אמר לי 'תגידי, אבא שלך גנן?...'"
"ואני אמרתי: 'למה, אתה רוצה לשאול אותה איך זה שהוא גידל כזה ורד יפה? אוי זה ממש נדוש.' והילולה מה זה נקרעה מצחוק, כבר התחילו לרדת לה דמעות מרוב צחוק." אמרתי.
"חח... נכון, ואז אני אמרתי:
א. זה באמת נדוש, כאילו.. זה ממש יצא מהאופנה.
ב. אין לך משהו יותר מקורי להגיד? כאילו, באמת, מי הטמבל שחושב שהמשפטים האלה באמת עובדים?
ג.אם לא תלך מכאן יגדל לך פנס בעין.
ואז הוא הלך"
"מוריה את באמת היית רעה אפילו מרקוס אמר את זה"
"אני גם זוכרת איך הוא אמר את זה."
"גם אני זוכרת, הוא בא כזה מהצד והתחיל להניד את הראש שלו מצד לצד. ואז כשהוא הגיע אלינו הוא אמר לך 'את יודעת איזה קשה זה ללכת לקצה השני של החדר ולהגיד לבחורה נאה כמוך שהיא יפה?' ואת כזה:
א. מי אתה?
ב.אז תגידו מה שיש לכם על הלב, ואל תזבלו לי בשכל עם משפטים דפוקים ונדושים כמו : 'תגידי אבא שלך גנן...'
"ואז הוא אמר 'קוראים לי מרקוס דייגו אבל בשבילך רק מרקוס. אבל שנייה, מה את רוצה שנגיד: 'לא יכולתי שלא להבחין ביופייך המרהיב, יופי שסינוור לרבים כמוני את עיניהם.' ?! ואני אמרתי ' נו מה הבעיה בזה?'..."
"ואז הוא אמר 'תעשי לי טובה, את היית צוחקת על המסכן' ואת כזה 'נכון, הייתי צוחקת עליו עם החברות שלי אבל לא בפנים שלו אלא מאחורי הגב שלו.'..."
"והוא אמר 'אבל זה ממש ישן להגיד את הדברים האלה...' ואת כזה 'זה פחות ישן מהבגדים שלך'..." אמרתי
"ואת דחפת לי את המרפק שלך לתוך הצלעות שלי אמרת 'איזה רעה את!' ואז מרקוס אמר 'לא נורא, אבל אם את כל כך חייבת לדעת אלה מדי בית הספר שלי, והבית ספר שלי הוא מהמאה ה-19.' ואני כזה 'אופס'..."
"ואז רות אמרה, תוך כדי זה שהיא ניסתה להרגיע את הילולה, 'טוב יאללה ליטל והילה בואו' ואת כזה 'לא' ואנחנו אמרנו 'כן מוריה, ביי מרקוס' ואז הלכתם אל המרפסת והייתם שם לפחות שעה ושם הוא הציע לך..."
"לשמור על קשר איתו, והחלפנו בינינו את הכתובות של המסנג'רים."היא אמרה.
" אחרי חודש הוא הציע לך חברות במסנג'ר, לא?"
"את צודקת" אמרה לי מוריה.
"טוב, אז את באה להיכנס לחדר?" שאלתי.
"כן, אהה דרך אגב.. היום הולכים עם הבנים לבריכה, ונחשי מי יהיה שם ומי לא יהיה שם? " אמרה לי מוריה.
"ג'וש יהיה ואלכס לא יהיה..." עניתי.
"איך ידעת?" שאלה בציניות
"סתם ניחוש" החזרתי לה באותה הציניות.
נכנסנו אל תוך החדר ומוריה אמרה, "מה, הקרצייה עדיין לא חזרה?"
"מוריה די כבר! חשבתי שהבטחתן להפסיק לריב מאותו היום של המריבה הגדולה." אמרתי.
"סליחה ליטל, אבל עכשיו 19:25 והיא עדיין לא חז..." אמרה מוריה ובאותו הזמן בת-אל נכנסה לחדר.
"הוא כזה חלומי!" היא אמרה והתמוגגה על מיטתי.
"נו... אז לאיזה שלב הגעתם?"
"6 ורבע!" אמרה.
"מה?!" צעקתי.
"מה 'מה?!' 6 ורבע" אמרה לי בת-אל.
"בת-אל, בקושי היו לך שלושה דייטים עם מקס וכבר הגעתם ל6 ורבע?! אני נשבעת לך שאם את תגיעי ל8 אני אהרוג אותך ואת מקס."
"בת-אל, איך כבר הגעתם לנגיסת שפתיים?!" אמרה הילה.
"עזבי את זה הילה, שלא תעזי להגיע ל-8" אמרה מוריה.
"מוריה, תירגעי כבר, אני לא כזאת. וחוץ מזה, את עוד תגיעי ל-8 לפניי, החבר שלך בן 17, את באמת חושבת שכל מה שהוא רוצה זה דיבורים במסנג'ר?!" התרגזה בת-אל
"מרקוס שונה" אמרה הילה.
"באמת... חח... הצחקת אותי" אמרה בת-אל בזלזול
"בת-אל, הוא לא כזה.. טוב תקשיבי, את לא תגיעי לשלב 8 עם מקס, שבע זה הגבול או שאני אדבר עם ההורים שלך" איימתי.
"ליטל תירגעי כבר, אוף איתך, את מכירה אותי, אני לא כזאת!" התרגזה בת-אל.
"טוב, נגיד.. עזבו את זה עכשיו. יש לי רעיון אבל לא עכשיו, בשעה שמונה הולכים לבריכה ביחד עם הבנים ועכשיו עברו חמש דקות בגלל הריב הזה אז נשאר לנו חצי שעה, מהר!!!"
"אתן לא הולכות לשום בריכה" אמרה מזי לפתע
בת-אל קפצה ואמרה,"מה את עושה כאן? זאת אומרת, היית כאן כל הזמן הזה? כאילו, את שמעת את הכל?"
"לא, אני התפללתי, אני רק שמעתי את זה שאתן רוצות ללכת לבריכה..." אמרה מזי אך היא חשבה לעצמה, "כן, הגברת בת-אל, שמעתי הכל. מעניין מאוד מה זה כל המספרים האלה, ולמה הבנות לא רוצות שתגיעי ל-8.. מה רע בו כל כך?"
"עזבי את זה עכשיו בת-אל.. המורה, למה את לא מרשה? אנחנו עם הבנים." אמרה מוריה.
"זו בעצם עוד סיבה למה אני לא צריכה להרשות" צחקה מזי, "אבל אתן גם על אחריותי אני לא רוצה שישימו אותי בתקופת מבחן כמו ששמו את נוע... טוב לא משנה."
"את מי שמו בתקופת מבחן? את נועה ארגוב? למה?"
"בנות, אני ארשה לכן ללכת בתנאי אחד, והוא - שאני באה איתכן" אמרה מזי.
"מה? לא!" אמרה בת-אל.
"בת-אל סתמי. המורה, את באמת אבל באמת חייבת לבוא איתנו?" שאלה מוריה
"כן, אני חייבת להשגיח עליכן"
"אבל הבנים יהיו שם, הם יכולים להשגיח עלינו" אמרתי, מזי ידעה שאני רוצה להיות עם ג'וש.
"מצטערת, אבל זה או שאני באה או שאתן לא הולכות בכלל, מצטערת ליטל" אמרה מזי
"טוב נו... דרך אגב ליטל, איך היה עם אלכס?" שאלה בת-אל
בת-אל לא ידעה כלום על מה שקרה, כולן היו בשקט וחיכו לשמוע מה אני אומר, "היה סבבה, הוא פשוט מדהים והוא נשאר פשוט חתיך וחמוד כמו שהוא היה מקודם."
"חחח.. איזו חמודה את ליטלוש..." אמרה בת-אל.
"וואי בת-אל איזה בגד ים יפה, אבל זה רק החלק העליון.. איפה החלק התחתון של הביקיני?" שאלתי.
"שנייה, אני אוציא אותו.. יש לי גם מכנסיים קצרים, אהבתי פשוט את שלך ואת של מוריה אז קניתי לי אחד.. הנה, את רואה? בדיוק כמו הבגד ים ,אדום עם פרחים לבנים. תראי לי את שלך."אמרה בת-אל.
הוצאתי את הביקיני שלי,"וואי איזה יפהפה.. בצבע טורקיז! ממש מתאים לעיניים שלך" אמרה בת-אל.
"והמכנסיים בצבע תכלת" אמרתי
"וואי איזה מהמם, תראי לי את שלך, מוריה" אמרה בת-אל
"אממ.. אין לי, לא הבאתי..." אמרה מוריה.
"מה? אז איך תוציאי למרקוס את העיניים?" שאלה הילה.
"טוב, אם מרקוס גם בתמונה אז בואי - אני אעשה איתך הפסקת אש קטנה. יש לי עוד בגד ים, קחי אותו" אמרה בת-אל והוציאה בגד ים יפהפה בצבעי תכלת ירוק וסגול, "יש לי רק בעיה אחת עם הבגד ים הזה, אין לי מכנסיים קצרים לתת לך איתו."
"זה בסדר, יש לי" אמרה מוריה "תודה".
"הילולה, מה את לובשת?"שאלתי
"כלום" אמרה הילה
"מה, את הולכת לשחות עירומה?" אמרה בת-אל
"אויש! בת-אל סתמי כבר" אמרתי וזרקתי על בת-אל כרית. בת-אל, שלא הבחינה בכרית, נפלה מן המיטה ישר אל הרצפה, ומזי, מוריה, הילה ואני צחקנו.
"די, עכשיו באמת. הילולה, את רוצה שאני אביא לך חולצה ומכנס?" אמרתי.
"לא, זה בסדר. אני תכננתי להביא את המצלמה ופשוט לצלם." אמרה הילה.
"מה? לא הילולה" אמרתי.
"נו זה בסדר." אמרה הילה
"את בטוחה?" שאלתי
"כן וזה סופי!"
"טוב בנות, תתלבשו! השעה כבר 19:45 ואני לא ארשה לבנים להיכנס לכאן." אמרה מזי.
התלבשנו אחת אחרי השנייה בחדרון ובשירותים שהיו לנו בחדר. ב20:00 כבר היינו למטה וכמונו הבנים.
"מה, בות'- בות', לא יכולת שנייה בלעדיי?" אמר מקס.
"אני במקום בת-אל הייתי נפרדת ממך ממזמן" אמרה מוריה בציניות.
"אבל את לא היית מתקרבת אליו כי יש לך אותי יפהפייה." אמר מרקוס.
מוריה צחקה והתקרבה אל מרקוס.
"טוב, שנלך?" אמר ג'וש ושילב את זרועו בידי.
"לא, שנישאר" אמרתי בציניות וצחקתי.
הלכנו כולנו אל הבריכה.
כשהגענו לבריכה, בת-אל כמעט התעלפה כשראתה את מקס בלי החולצה שלו וחשף בטן מלאה קוביות.
"איזה מדהים הוא..." אמרה בת-אל.
"ילדה, תרסני את עצמך או שאני דוחפת אותך לבריכה." אמרתי.
"יואו... וקבלי את ג'וש..." אמרה לי בת-אל.
"וואו!" אמרתי.
"וואו?! זה כל מה שיש לך להגיד? וואו?!" התפלאה בת-אל.
" הוא באמת השתנה, זה לא אותו ג'וש שראיתי בתמונות."
"השתנה?!"
"כאילו בהרבה..."
"השתנה?! השרירים בידיים, הקוביות בבטן. השתנה?!"
"טוב בת-אל, תרסני את עצמך, יש לך חבר. וליטל, תפסיקי להזיל ריר... תתאפסי!" אמרה מוריה.
מוריה נכנסה לבריכה בקפיצה.
"hola bonita (שלום יפהפייה בספרדית), איזה בגד ים יפה יש לך." אמר מרקוס ומוריה צחקה במבוכה.
בת-אל קפצה לבריכה ואחריה קפצו מקס וג'וש.
"נו ליטל, בואי כבר או שאני אדחוף אותך לבריכה." אמרה מוריה.
הורדתי את החולצה וקפצתי לבריכה.
"איפה בת-אל ומקס?" חשבתי לעצמי וצללתי בשביל לחפש אותם, "הנה הם.. הופה! נשיקה מתחת למים! פשש... נוסיף את זה לסולם החדש."
שחיתי בערך כ20 בריכות הלוך ושוב ואחרי חצי שעה הפסקתי.. אז סתם שחיתי עד להילה ודיברתי איתה.
"הילולה די עם הפפראצי! חחח..." צחקתי עם הילה.
"אבל זה כיף לצלם..." אמרה הילה.
"כן, זה מאוד כיף לצלם, אבל זה לא כיף לאותו הבן-אדם שמצלמים אותו, שמצלמים כל תנועה שלו..." אמרתי.
הילולה ואני צחקנו ולפתע הרגשתי שמישהו דופק על כתפי, זה היה ג'וש.
"ליטל בואי איתי..." אמר לי ג'וש
"אבל אני עם הילו..." אמרתי
"ליטל לכי עם ג'וש...." אמרה הילה.
"אבל..."
"ליטל לכי עם ג'וש!" אמרה הילה.
"טוב נו... ביי הילולה."
"ביי הילה" אמרה ג'וש.
"ביי ג'וש, ביי ליטלולה." אמרה הילה.
שחינו עד לחצי השני של הבריכה ויצאנו.
"בררר... ק...ק...קר...ר...ר... לי" אמרתי כולי קופאת.
ג'וש התקרב אליי וחיבק אותי, "כך יותר נעים?" אמר וחייך אליי.
"הרבה יותר..." אמרתי והרגשתי את אותה ההתרגשות והחמימות שהרגשתי בשבת סמינריון.
"לאן?" שאלתי.
"לפה." אמר לי ג'וש והצביע על הג'קוזי.
מרקוס ומוריה יצאו מהג'קוזי בדיוק מתי שאנחנו באנו להיכנס, מוריה ראתה אותי וקרצה לי ואני חייכתי.
נכנסנו והתיישבנו אחת ליד השני.
"אז ליטל, מה המצב?" שאל ג'וש.
"הכל בסדר, אבל אני לא חושבת שממה המצב תתפתח שיחה." אמרתי וצחקתי.
ג'וש צחק גם הוא ואמר "אז על מה את רוצה לדבר?"
"אממ... אפשר לשאול שאלה?"
"כבר שאלת, אבל מכיוון שאת חמודה אני מרשה לך לשאול עוד אחת." אמר לי.
"חח.. טוב... אז למה הפסקת לשלוח לי מכתבים?"
"זה לא שאני הפסקתי, את זאת הפסקת" אמר ג'וש.
"אני לא הפסקתי. שלחתי לך המון מכתבים וכל יום חיכיתי לתשובה אבל היא לא הגיעה.. אחרי חצי שנה כבר התייאשתי אבל זכרתי אותך וכל הזמן קראתי את המכתבים, הסתכלתי על התמונות והשירים והתגעגעתי ואז הגעתי לארץ ופגשתי את אלכס אבל לא שכחתי אותך." אמרתי.
"מה פתאום הפסקתי? שלחתי עוד פעם ועוד פעם שירים, סיפורים, תמונות, הכל!, לא הפסקתי.. ואז פשוט ויתרתי, כמוך. חשבתי ששכחת אותי."
"איך אפשר לשכוח זאטוט כמוך?" צחקתי והוא התיז על גבי מעט מים חמים.
"חח... באחד מן המכתבים שלחתי לך את הכתובת מסנג'ר שלי בשביל שנתכתב שמה, את צוחקת איתי אם את אומרת שלא קיבלת..."
"אז זהו שלא קיבלתי ואני גם לא צוחקת" אמרתי.
"טוב, הם בטח אבדו בדואר" אמר ג'וש באנחה.
"יכול להיות, אבל כל כך הרבה מכתבים? תאמין לי, זה היה ממש הרבה מכתבים, משהו כן מסריח." אמרתי.
ג'וש הריח את בית השחי שלו. "מה אתה עושה?!" שאלתי.
"בדקתי אם אני מסריח.. טוב אני לא מסריח, אז זה בטח כל העניין הזה של המכתבים האבודים שלנו."
"חחח.... טמבל!" אמרתי וצחקתי, "טוב נו...זה לא משנה עכשיו".
"צודקת" אמר לי ג'וש
"שנלך החוצה? אני כבר מתחיל להתייבש פשוט." אמר ג'וש.
"סבבה" אמרתי.
הלכנו אל הכיסאות ופינינו לנו מקום בשביל שנוכל לשבת ואז מזי באה והתיישבה לידו.
"יואו איזו תקועה המזי הזאת עכשיו." חשבתי לעצמי.
לפתע הטלפון של מזי צלצל, "הלו?" אמרה מזי.
"כן אני מבינה" דיברה שוב מזי לאחר כבערך דקה.
"טוב.. ליטל, ג'וש, תאספו את כולם, צריכים ללכת." אמרה מזי.
"מה? למה? עכשיו רק השעה 20:45." אמרתי.
"דינה התקשרה, צריך ללכת." אמרה מזי.
"אהה... טוב" אמרתי.
ג'וש קם מהכיסא וקרא לכולם ואחרי בערך דקה כולם היו ליד הכיסאות.
"אל תחשבי שלא ראיתי את הנשיקה שהייתה מתחת למים." לחשתי לבת-אל באוזן.
"אהה...." אמרה בת-אל.
"אל תדאגי, אני לא אעשה כלום. את דווקא גאונה, נתת לי רעיון, אני הולכת לעשות עידכון חירום משלנו לסולם נשיקות חדש."
"מתי?" שאלה בת-אל
"ניראה לי מחר או לא יודעת מתי..."אמרתי.
"את תוסיפי את זה?" שאלה בת-אל.
"כן, זה ממש שווה, את פשוט מעוררת השראה חחח..." צחקתי ובת-אל איתי.
"על מה אתן צוחקות בנות?" שאלה מזי אותי ואת בת-אל.
"על שום דבר" ענינו אני ובת-אל ביחד.
"טוב אז תבואו כבר." אמרה מזי.
הלבשנו מעלינו חולצה במהירות והלכנו עם כל השאר.
לאחר כחמש דקות היינו בחדר - מזי, בת-אל, מוריה, הילה, הבנים ואני.
מזי פתחה את המחשב נייד ואת הדואר האלקטרוני של הסוכנות.
"לפני כחמש דקות בערך דינה התקשרה אליי ואמרה לי שהיא מוסרת לי מסמך. המסמך הוא בעצם מכתב חטיפה."
מזי פתחה את אותו המסמך שנתנו לנועה ארגוב לבנות שבאנגליה.
בת-אל קראה בקול את המכתב, "אמרנו לכן לעזוב את התיק! לא עזבתן...בעיה שלכן! חטפנו את הנסיכה. אנו ניתן לכן פרטים בהמשך..."
"דיאנה! אוי לא, חטפו אותה! למה אותה? למה? היא הייתה בשבילי כמו אחות, סיפרתי לה הכל, היא הייתה בין החברות הכי טובות שלי... למה היא?" חשבתי לעצמי ועיניי התמלאו בדמעות, אבל לא נתתי לדמעות לצאת.
"טביעות אצבעות?" שאלה הילה.
"אין, הצוות במעבדה בדק לפחות עשר פעמים" אמרה מזי.
"הצוות שבאנגליה יודעות?" שאלה מוריה.
"כן! הן קיבלו את המכתב לפנינו, הן עוד מעט תצורנה איתנו קשר." אמרה מזי.
"השערות?" שאלה בת-אל.
"זה אחד מהתפקידים שלכן בנות, בואו נתחיל להעלות השערות עד שהצוות שבאנגליה יצור איתנו קשר." אמרה מזי.
"ליטל? את בסדר?" שאלה בת-אל.
שתקתי, רק הסתכלתי על המכתב.
"ליטל?"
שתיקה.
"ליטל, מה קרה?" שאלה הילה.
"דיאנה, היא... היא... היא נחטפה" אמרתי ובכיתי.
"ליטל אל תבכי..." אמרה מוריה וחיבקה אותי.
"היא הייתה כמעט כמו אחות שלי, אנחנו חייבות למצוא אותה! הבטחתי לה שאשמור עליה יחד עם אלכס, אבל לא עשיתי זאת... היא נחטפה... היא בטח שונאת אותי עכשיו" אמרתי כולי רועדת.
"ליטל, אנחנו נמצא אותה, אבל אנחנו צריכות להתחיל לעבוד בשביל למצוא אותה..." אמרה הילה.
"צודקת הילולה" אמרתי ורצתי מהר לחדרון העבודה והבאתי משם לוח לבן וטוש מחיק בצבע שחור.
"אוקי אז מה אנחנו יודעות ויודעים?" שאלתי וכתבתי.
1. טביעות אצבעות- אין.
2. איומים- יש (אנגליה - רחוב מילל בנק 14).
3. חטיפה- יש (דיאנה)
4. ארגון- הדבר היה כנראה מאורגן. (מהאיומים- לחטיפה).
5. השגת מידע- יש להם מידע על כל מיני דברים (כמו למשל מקום המחבוא של דיאנה.)
"אוקי אז יש למישהו משהו להוסיף?" שאלתי.
"כן, בואו נתחיל לחשוב על מקומות שבהם נוכל לחקור ולמצוא רמזים." אמרה מוריה.
"אוקי אז למישהו יש רעיון?" שאלתי.
"כן לי יש." אמרה הילה.
מקומות אפשריים למציאת רמזים:
1.צרפת, פריז: מקום המחבוא של דיאנה.
2.אנגליה, לונדון: רחוב מילל-בנק 14.
"אוי לא!" אמר מקס.
"מה קרה?" שאלה בת-אל.
"צודק." אמר ג'וש.
"מה קרה?" שאלו בת-אל ומוריה.
"השארנו את אלכס לבד." אמרו ג'וש, מקס ומרקוס.
"מה?!" אמרתי.
"צריך להביא אותו." אמר מקס.
"אם הוא יבוא זאת תהיה בעיה כי בת-אל לא יודעת שנפרדתי ממנו.. יש לי רעיון, אני אתנדב להביא אותו ואסביר לו בדרך הכל." חשבתי לעצמי ואמרתי, "אני אלך."
מזי הייתה מופתעת אבל היא לא אמרה כלום.
"גם אני אלך" אמר ג'וש.
"היי! אדון דייגו לך גם אתה, גם אתה צריך לשמור עליו." אמרה מוריה.
"כן המפקדת." אמר מרקוס למוריה והצדיע לה.
"marcos, cuídate en lital si Alex va intentar de hacer tonterías en el camino"
(מרקוס תשגיח על ליטל אם אלכס ינסה לעשות שטויות בדרך.)-בספרדית " אמרה הילה.
"כן סניורה" החזיר לה מרקוס.
"היי, מה שמעתי? ליטל ומרקוס ביחד" אמרתי.
"marcos, tenes que hacer lo que Hila te dijo y no se lo digas a Lital"
"(מרקוס תעשה מה שהילה אמרה לך ואל תגלה את זה לליטל.)-ספרדית." אמרה מוריה.
"די עם הספרדית, מה אמרתם?" התרגזתי ושאלתי.
"אמרנו לו שלא יעז להתחיל איתך" אמרו מוריה והילה ביחד.
"כן בטח אהבלות! חח.. וטוב ביי" אמרתי ויצאתי עם הבנים מחדר.
"מה הן אמרו לך מרקוס?" שאלתי.
"לא אומר! חחח...." צחק מרקוס.
"רשע!" אמרתי.
"טוב יאללה, בואו נתפצל. אני וג'וש נלך למטה לחדר שינה שלו, ואת ומרקוס תלכו לחדר שלנו ותראו אם הוא עדיין שם.. מי שמוצא אותו שולח SMS לכולם." אמר מקס והתפצלנו.
"ביי..." אמרנו אני ומרקוס.
כשהגענו לחדר של הבנים ביקשתי ממרקוס להישאר בחוץ ולהניח לי להיכנס לבד, אחרי שהסברתי לו שאני רוצה להגיד לו שיתנהג כאילו הוא החבר שלי בגלל שבת-אל לא יודעת שנפרדנו והוא הסכים.
נכנסתי וסגרתי אחריי את הדלת.
"אלכס?" שאלתי.
לא הייתה תשובה, שמעתי קול של מים שיורדים מהברז במקלחת.
"אלכס?" שאלתי שוב והלכתי לכיוון המקלחת.
דפקתי על הדלת ושאלתי שוב, "אלכס אתה פה?"
"זה אתה ג'וש?" שאל אלכס.
"איזה ג'וש ואיזה נעליים.. זאת אני ליטל, תצא, אני צריכה לדבר איתך דחוף!" אמרתי.
"טוב אני יוצא."
לאחר כדקה יצא אלכס כשהוא עטוף במגבת וגופו העליון חשוף.
"מה רצית?" שאל.
"קודם כל תתלבש שמה" אמרתי והצבעתי לכיוון החדרון.
"טוב."
אלכס הלך לחדרון והתלבש שם ובינתיים שלחתי SMS לכולם.
מצאתי אותו...
תלכו לחדר שלי ותחכו שמה אני כבר אבוא עם מרקוס
שלחתי את ההודעה לפלאפון של ג'וש.
"מרקוס הוא פה, תחכה שנייה בחוץ." אמרתי למרקוס וסגרתי את הדלת.
אלכס יצא מהחדרון לבוש בגופיה לבנה ומכנסי שלושת רבעי.
"איזה חתיך יואו!!!, טוב די כבר, הוא היה מניאק ואני נפרדתי ממנו, זה נגמר!" חשבתי לעצמי.
"מה רצית?" שאל.
"טוב, אני חושבת שכדאי מאוד שתשב."
"טוב" אמר והתיישב.
"תקשיב, די'.. אממ... טוב היא... היא..."
"ליטל, מה קרה לדי'?" שאל אלכס בדאגה וקם מן הכיסא.
"טוב, די' היא... היא..."
"היא מה? ליטל מה קרה לדיאנה?" שאל אלכס בדאגה.
"היא נחטפה אלכס, היא נחטפה" התחלתי לבכות ,"הבטחתי לה שאני אשמור עליה והיא נחטפה, לא קיימתי את ההבטחה שלי"
"די, די ליטל, תירגעי. איך את יודעת את זה?" אמר בטון רציני.
"דינה שלחה לנו את המכתב חטיפה לאימייל המיוחד של הסוכנות" אמרתי כולי רועדת.
"מי יודע?" אלכס כבר החל להיות עוד יותר רציני ועוד יותר מודאג.
"הסוכנות."
"וסבתא שלי? היא יודעת על זה?"
"אלכס, היא אפילו לא מודעת לזה שאתה כאן! אתה צוחק איתי?!" אמרתי.
"צודקת, אסור לה גם לדעת, אבל מה אם יקרה לה משהו?" אמר בדאגה.
"על זה תדבר עם מזי ."
"אתן יודעות איפה די'? יש קצה חוט, משהו, או אפילו רמז קטנטן?"
"לא, אין טביעות אצבעות ולא כלום, רק השערות, אתה חייב לבוא איתי ועם מרקוס."
"טוב, בואי מהר!"
"רק דבר אחד"
"ומהו?"
"תקשיב אני יודעת שזה לא מתאים עכשיו, אבל בת-אל לא יודעת מה קרה ואני רוצה שככה זה יישאר עד שאני אחליט, בסדר?"
"אוקי, לידה אני עדיין החבר שלך."
"תודה, עכשיו בוא מהר." אמרתי.
יצאנו מהחדר ואלכס נעל אותו.
רצנו מהר עד למעלית ומהמעלית לחדר שלנו.
"טוב שהגעת אלכס, אמרו לך?"
"כן" התיישב אלכס וקרא לי לשבת עליו
ג'וש ניראה כאילו הוא עוד שנייה הולך להרוג את אלכס ממכות אבל הוא התאפק.
אלכס חיבק אותי ובת-אל חייכה אליי ואני חייכתי אליה חיוך.. אומנם הוא היה חיוך מאולץ אבל לפחות הוא נראה אמיתי.
לפתע נשמע צליל.
"זה בא מהמחשב." אמרתי וקמתי אל המחשב.
Renana[email protected]:
ממצב?
[email protected]:
הכול בסדר....
אני שמה על שיחת ווידיאו.....
Renana[email protected]:
אוקי
[email protected]:
Lital15@hotmail.com מזמינה אותך להשתתף בשיחת ווידיאו אנא אשר.
"היי ממצב?" שאלה רננה.
"וואו באמת כולם שם, זאת אומרת.. טוב, לא משנה" אמרה הילה
"רות, קורל.. אתן חיות?" שאלה בת-אל.
"לא, אנחנו מתות.. מה את חושבת שאנחנו?!" אמרה רות בציניות.
"ואוו! אז אתן לא רבתן מאז שהגעתן?" שאלה בת-אל מופתעת.
"ניראה לך?! זאתי כל הזמן צועקת!!" אמרה רות
"טוב תרגיעי מותק ומהר!!!" אמרה קורל.
"היי!! למי את חושבת שאת קוראת מותק?!" התרגזה רות.
"טוב בנות, די כבר לריב, אנחנו יצרנו קשר למטרה אחת והיא - מה אנחנו עושות בנוגע לחטיפה של הנסיכה?" אמרה נועה ארגוב.
"שלום נועה" אמרה מזי
"שלום מזי, איך הולך שם?"
"בנות פלוס בנים ואצלך?"
"שבע בנות, מה את חושבת..." אמרה נועה ארגוב
"היי!!!!" צעקו כל הבנות שנכחו בשיחה.
"טוב די! מה עושים בנוגע לדיאנה?" החזרתי אותן לנושא
"אממ..." אמרה נועה ארגוב.
"אנחנו העלנו השערות" התערב פתאום מרקוס.
"ו... מהי התוצאה?"
"טוב, אז בטח כמו שאתן שיערתן - החוטפים מקצועיים, זאת אומרת בלי טביעות אצבעות + חטיפה והכל... אממ.... יש לנו שני מקומות שבהם אפשר להתחיל והם..." אמר מקס.
"מקום המחבוא של דיאנה כאן בפריז...." אמרה בת-אל
"השני הוא אצלכן באנגליה...." אמר ג'וש.
"אצל הדודים שלי, ברחוב מילל בנק 14." אמרתי.
"אהה.... טוב אז הכול מסודר." אמרה מוריה
"אז להתראות" אמרה אורטל
"אורטל חכי, אני כבר אתקשר אלייך לעידכונים..." אמרתי.
"טוב ביי..." אמרה אורטל והשיחה נותקה.
"טוב אז מחר אתן תלמדו את המקצועות הרגילים עד השעה 13:40 ואז אתן תאכלנה ארוחת צהריים.. לאחר מכן אנחנו נלך למקום המחבוא של דיאנה וכנ"ל גם לגביכם הבנים"
"מה, לומדים?! אוף! איזו באסה."אמרה מוריה.
"אהה ושכחתי להודיע לכן עוד דבר. בנים, יש לכם מבחן בלשון עוד שבוע על משפט ייחוד ומשפט כולל..."
"דאמט!" אמר אלכס.
"אלכס דבר יפה" הקנטתי אותו
"ובנות, עוד שלושה ימים יש לכן מבחן במתמטיקה על: פרבולות, משוואות ריבועיות, טרפז ומקבילית." אמרה מזי.
"מה?! אוף זה עוד יותר באסה!" אמרה בת-אל.
"נכון, אוף... ועכשיו יש לכן עד השעה 22:00 ליהנות כי מחר אתן מתעוררות ב6:00 בבוקר." אמרה מזי
"יואו איזו באסה רצינית!" אמרתי והלכתי אל המרפסת עם הפלאפון.
חייגתי אל הבית ורוני ענה לי.
"הההלווו?"אמר רוני.
"שלום אוטיסט, מה שלומך?"
שלום קרצייה, שלומי בסדר... ואיך את בצרפת? פגשת את אהובך?!"
"אוך סתום כבר דביל... לך כבר אל טליה ותביא לי כבר את אבא!" אמרתי
"אבבבבאאאאאאאאא מישהי מוזרה מצרפת רוצה לדבר איתך..."
"שלום נסיכה שלי מה שלומך?" שאל אבא שלי.
"היי אבא, רק התקשרתי להגיד שאני בסדר... תמסור ד"ש לסבתא ממני..."
"אוקיי... את בסדר נכון? איך המלון? יש איתכן מורה, נכון? מי זאת?" שאל אבי
"אהה....הכל בסדר, אבא.. הבית מלון פשוט משגע אבל אני חייבת לנתק..."
"תתקשרי מחר, בסדר, נסיכה?"
"כן אבא I LOVE YOU "אמרתי וניתקתי.
חייגתי לאורטל.
"הלו?"
"היי אורטל זאת אני..."
"אהה... ממצב? עידכון יש?"
"אהה כן אבל בלי תגובות!"
"טוב נו..."
"אוקי אז ככה...
1. מבחן במתמטיקה עוד שלושה ימים על פרבולות, משוואות ריבועיות, טרפז ומקבילית, באסה רצינית!
2. אני חושבת שאני מאוהבת בג'וש...
3. המבצע של 'ההפתעה המקסיקנית' עבר בהצלחה והם הגיעו לשלב 6!
4. אנחנו עושות עדכון חירום משלנו לסולם הנשיקות של ג'ורג'יה כי אנחנו מפחדות שבת-אל תגיע לשלב 8
5. נפרדתי מאלכס בגלל שהוא בגד בי.
וזהו .. ביי, חייבת לעוף..."
"אוקיי צ'או'" אמרה אורטל וניתקה את השיחה.
אורטל חזרה אל החדר ואמרה "טוב בנות הנה העדכון
1. הזוג המלכותי אלכס וליטל נפרדו בגלל שהוא בגד בה...
2. יכול להיות שליטל מאוהבת בג'וש
3. אלה מצרפת עושות עדכון סולם נשיקות חדש מחשש שבת-אל תגיע לשלב 8.
4. מרקוס ומוריה הגיעו לשלב 6 בסולם
5. אחרון חביב... יש להן מבחן במתמטיקה על פרבולות, משוואות ריבועיות, טרפז ומקבילית
"אהה... הן נדפקו עם המבחן במתמטיקה..." אמרה רות
"את טועה, רות. יש לכן את אותו המבחן בדיוק עוד שלושה ימים על אותו החומר..." אמרה נועה ארגוב שנכנסה לחדר לבושה בפיג'מה.
"מה?! אוף, לא!" אמרה רננה.
"אוף כן! עכשיו לכו להתארגן לשינה, קדימה, השעה 21:30"
~סוף פרק~
