מגן בעדי

הגב אל הדלת,

היא מתקרבת....

דפיקות עדינות, לבי לא רגוע

לפני סערה יש שקט ידוע.

לרגע מרפה אחיזה

ומיד היא פורצת ללא הודעה,

את כל ביתי הפכה,

ובלבי מהומה,אולי אסחף לתוכה.

צועקת בלחש, לוחשת בצער.

עוצמת עיני

מכוונת היטב את כל כוחותי

אן הרוח תישוב

אולי לאחור אולי לרחוב....

"בטרם אענה אני שוגג"

זועק בתוכי קול מלגלג.

ידי למרומים לדר שחקים

יוצאת בריקוד להמתקת הדינים,

נפש חיה, רוח ממללא,

פונה לנופח חיים בתפילה.

השקט חוזר

פני אל הדלת

והיא-  בפני נסגרת.