רגע של בוקר

צִינָתְ הַבּוֹקֶר הִסְתַנֵנָה 
מִבַּעַד לִזְגוּגִית הַחַלּוֹן,
נָשְׁקָה מְצְּחִי לְהִתְעוֹרֵר.

מַשָּׁק הַיְּקִיצָה נִיטָּע
בֵּין נִמְנוּם לְשִׁכְחָה
מֵחָדִיר רוֹמְמוּת
עִם תְּחוּשַׁת שִׁחְרוּר
בִּלְתִּי תְּלוּיָה.

כָּפוּת לְאוֹרְלוֹגִין עֲנָק 
מְפַלֵּס בְּיָד דִּמְיוֹן, 
נְתִיבִים בֵּין חָלָל וּזְמַן 
שֶׁרָצוֹן לָהֶם, מִשֶׁלָּהֶם.

מְנוֹפֵף כְּנֶגְדָּם 
בְּנֵס הָרְצוֹנוֹת שֶׁלִּי. 
דְּבָרִים שֶׁעֲדַיִין 
נוֹתְרוּ לִי לַעֲשׂוֹת,

לֶאֱסוֹף מִילִּים מִבַּעַד 
סִדְקֵי מַחְשָׁבוֹת,
לִגְרוֹס סְפֵקוֹת מִתּוֹךְ 
שִׁיר חָדָשׁ שֶׁטֶּרֶם נוֹלַד.

רַק אַחַר כָּךְ 
יִהְיוּ לְפָנַי כָּל הַחַיִּים, 
לִפְנֵי שֶׁאֶשְׁכַּב שׁוּב 
וְאֶעֱצוֹם עֵינַיִים .