דרוש נשיא במצב טוב: חלק 1 - בנק (המשך)

פרק 3 - השקעה בטוחה

 

 הסתובבתי וראיתי איש לבוש בצורה מוקפדת ביותר, לבוש כיאה לפקיד בנק בכיר או למנהל.

 "עם מי יש לי הכבוד?" פניתי אליו בסרקסטיות, שבדרך שהיא עברה ממני אליו כנראה איבדה מעוקצה.

 "סליחה, עוד לא הצגתי את עצמי - רוברטינו מטלונה, סגן מנהל הבנק לענייני השקעות."

"נעים מאוד - השודד." אני חושב שנדבקתי מגינונים המזויפים שלו וכמוהו קדתי קלות.

"כן, כן, כמובן. אבל הייתי רוצה לדעת במה תרצה להשקיע את כל הכסף הזה כדי שאתחיל למלא את הניירת המתאימה."

"אני כרגע שודד ואין לי שום כוונה להשקיע את הכסף הזה."

"מה זאת אומרת?"

"מה לא ברור כאן?" סבלנותי התחילה להראות סדקים, "אני שודד כסף כדי לקחת אותו איתי ולא כדי להשקיע אותו."

"אבל זה לא יכול להיות."

 השקט שנראה כאילו ירד על חלל הבנק לא היה מלא - שמעתי תקתוק של שעון על הקיר וחריקת עט של מישהו שכותב על הנייר. שמעתי גם את קול של נשימה כבדה של הסובבים. אבל חוץ מזה היה שקט.

 "מה זאת אומרת לא יכול להיות. בטח שיכול להיות, אני יודע יותר טוב ממך מה אני מתכוון לעשות."

"אני מתכוון שאסור לך להוציא את הכסף מהבנק." מיהר להסביר לי האיש.

 הקשבתי לשקט שירד מחדש על הבנק אבל הפעם הוא היה שונה - שמעתי קולות הנהון ראשיהם של האנשים מסביבי.

"אני מבין".

 בשקט, שחלקים ממנו התגלגלו אלי, יכולתי לשמוע צליל של שפתיים הנמתחות בחיוך. לא רק של סגן המנהל, אלא של עוד לפחות עשרה אנשים אחרים. כולם היו מאושרים שאני הבנתי. כולם, חוץ ממני, כי אני עדיין טיילתי ביער של חוסר הבנה.

 "אני רוצה לסכם – האם זה נכון שמותר לי לשדוד אך אסור להוציא את הכסף מחוץ לבנק?"

סגן המנהל לא הספיק לענות כי אישה משמאלי צעקה בשמחה, "בדיוק כך, אדון השודד."

"אבל למה? למה אסור להוציא את הכסף? רגע, ואם הכסף היה שלי, הייתי יכול להוציא אותו החוצה?"

"לא. שום כסף לא תוכל להוציא."

 עגלי זיעה התחילו להתעבות על מצחי. "אבל מה יקרה אם אוציא אותו בכל זאת? למשל בכוח?"

"אבל אסור לך. אתה לא יכול. אם תוציא את הכסף, הוא יחסר לבנק ואז מה נעשה?"

"ברור שאם אוציא אותו מהבנק הוא יחסר לכם, אבל זה הרי בדיוק כל העניין בשוד, לא?"

"מי אמר לך?" סגן המנהל נראה מופתע.

 הקשבתי לשקט, אך הוא נקרע כל הזמן על-ידי לחשושים של האנשים בבנק.

הרמתי את ידי בהכנעה, "בוא נתחיל הכל מהתחלה."

 מיד השומר צעק, "כולם לצאת מהבנק ולחכות לסימן ממני. עוד מעט נתחיל הכל מהתחלה, מהכניסה שלכם ועד השוד."

 "לא, לא לזה התכוונתי," צעקתי אליו, "התכוונתי שנתחיל את ההסבר מהתחלה. אנשים, אתם יכולים להישאר בבנק. אבל אנא מכם, תתעסקו בעניינכם, כך שאוכל לדבר עם סגן המנהל לבד. בסדר?"

 כמעט כולם נענעו את ראשם לשלילה. לא הייתה לי ברירה, אלא לוותר על הרעיון הטיפשי לדבר רק עם סגן מנהל והמשכתי,

"אם אסור להוציא כסף מהבנק, איך אנשים משלמים עבור הדברים?"

 חיוך רחב פילח את פרצופו של סגן המנהל, "אהה, זה מה שלא היה לך ברור. כעת אני מבין מה הייתה בעייתך. טוב, זה פשוט מאוד – כולם משלמים עם כרטיסי אשראי שלהם."

"אבל למה לא עם הכסף? מה רע בו?"

"שום דבר רע, פשוט אין לנו מספיק כסף בשביל כולם."

"האם אתה מתכוון שאין לכם מספיק שטרות לכולם?" לא יכול להיות שלכך הוא התכוון, אך טעיתי.

"בדיוק. כל השטרות שיש לנו נמצאים בבנק. אם נחלק אותן לאנשים, הוא בקושי יספיק לעשירית מהאוכלוסייה."

"אבל למה שלא תדפיסו עוד כסף?"

 כאן סגן המנהל הרצין, חיוך מר פצע את הפנים שלו, "אנו לא יודעים איך להדפיס כסף. שמענו שזה אפשרי, אך אנו לא יודעים איך לעשות זאת. לכן עברנו לגמרי לכרטיסי אשראי."

 שנינו שתקנו, כל אחד חושב על שלו - סגן מנהל על כך שלא יכול להדפיס כסף נוסף ושאולי יאחר היום לצהריים אם ימשיך לדבר אתי, ואני על כך שלא אוכל להוציא שטרות מהבנק, מה עוד שמתברר שאין להם שימוש של ממש.

"טוב, אז אני אפתח חשבון אצלכם ואכניס את הכסף הזה לתוכו. אתם תתנו לי כרטיס אשראי כדי שאוכל להשתמש בו מחוץ לבנק."

 סגן מנהל שתק. פנים שלו היו רציניים מאוד.

 "נו, מה הפעם?" שאלתי אותו, מרגיש שהבטן שלי מתהפכת בציפייה למשהו לא נעים נוסף.

"אי אפשר להכניס כסף שדוד לחשבון הבנק. מצטער."

 כאן כבר לא יכולתי והתפרצתי, "אז מה אתה מציע, שאני אחזיר את כל הכסף?"

סגן מנהל חזר לחייך, "בשום פנים ואופן לא. אתה יכול להשקיע אותו."

"להשקיע במה?"

"אבל בדיוק את זה שאלתי אותך עוד בהתחלה, לא?"

 כן, כך הוא התחיל לדבר איתי לפני כמעט עשר דקות. דיברנו ודיברנו וחזרנו לאותה נקודה בדיוק. אף פעם לא חשבתי ששוד יכול לזלול כל כך הרבה זמן.

 "טוב, תספר לי על אפיקי השקעה האפשריים. במה הם נבדלים."

"הם נבדלים בעיקר בשם. אבל אל תדאג, בסופו של דבר בכולם אתה תפסיד את הכסף," אמר בגאווה סגן המנהל.

"בסוף אני אפסיד את כל הכסף?" האם יש לי בעיות שמיעה או שכל כך חם כאן עד שמוחי מתחיל להמס?

"כמובן. אנו נדאג לכך, תהיה רגוע. הבנק מתחייב לכך."

"אבל זה שוד."

"כמובן. אבל בשביל מה נועדו הבנקים אם לא בשביל זה?"

 הרגשתי שכתפיי נשמטות למטה, לא היה לי כוח להמשיך את השיחה הזו שלא מובילה לשום מקום. רק כדי לא להישמע לא מנומס המשכתי, "אז למה אתם מרשים שישדדו אותכם?"

 כעת סגן המנהל הבין עד הסוף את חוסר הבנתי, הנהן והתחיל,

"תראה, לבנק אסור לשדוד את הלקוחות הרגילים שלו. כלומר, אסור לשדוד יותר מדי. כך שאם לנו היו רק הלקוחות הרגילים היינו מאבדים את כושר השדידה שלנו ואתו גם רישיון לעסוק בבנקאות. לכן אנו מרשים שישדדו אותנו, את הכסף ישקיעו אצלנו ואז נוכל ביתר קלות להתאמן על השדידה. חוץ מזה גם לשודדים יוצא מזה משהו טוב."

 כשאתה שוכב על אדמה, כל דבר, גם קטן ביותר, נראה לך גבוהה. זיק התקווה שהתעוררה בתחילת הדברים של סגן המנהל, כרגע הפך ללהבה גדולה שנסקה אל השמיים.

 "מה זה המשהו טוב שיוצא לשודדים?"

"הם יכולים להשתתף במרוץ לנשיאות."

 ושוב, כשאתה עומד ושוברים לך רגליים, אתה תמיד נופל למטה. מה השטויות האלו, אני - לנשיאות? דבר הכי שנוא עליי, אפילו יותר מלקרוא עיתונים. וזה מה שטוב בלהיות שודד? האם כולם השתגעו כאן?

 כנראה שכל מה שחשבתי כרגע הופיע אצלי על הפנים, כי סגן המנהל המשיך לדבר במהירות,

"או, אל חשש – להיות נשיא זה לא רע בכלל. זה למעשה אפילו טוב מאוד כי תוכל לקבל כמה שתרצה אשראי. אבל גם אם לא תגיע להיות נשיא, אולי תוכל להיות ראש עיר או ראש רובע או מנהל בנק. כל אחד ששודד בנק יכול לעבור קורס פוליטיקאים מתחילים ואז יכול להשתתף בכל הבחירות שמתקיימות אצלנו. כעת הכל תלוי רק בך."

 "שאני אבין, אם לא הייתי שודד בנק, האם הייתי יכול לרוץ לראשות העיר, למשל?"

"בטח שלא. אף אחד לא מסוגל לרוץ בבחירות אם אין לו שום ניסיון קודם."

"ולשדוד בנק מהווה ניסיון כזה?"

סגן מנהל נראה כאילו הוא מדבר עם ילד קטן, "כמובן, הרי בלי תכונה זו של יכולת לשדוד אחרים, איזה פוליטיקאי יכול לשרוד בתפקידו?"

 הרגשתי כל כך עייף שאמרתי לסגן המנהל שישקיע את הכסף ששדדתי בצורה שנראית לו הכי טובה וקמתי לצאת. עיניי נפלו על הפקחים של העירייה שעדיין החזיקו את מוטי. נזכרתי שהבטחתי להם שאשלם קנס מיד לאחר השוד ופניתי אל סגן מנהל,

"סליחה, אבל יש לי איזו בעיה - הבטחתי לשלם קנס חניה, אבל אין לי כסף."

"אה, זה לא בעיה. שכחתי להגיד לך - כל שודד רשאי, כל עוד הוא נמצא בבנק, לבקש מאנשים שיתרמו לו כסף."

"כלומר לבקש נדבה?" התפלאתי.

"אם אתה מעדיף לקרוא לזה כך. בכל מקרה, אם תרצה תוכל לנדב את האנשים."

"אבל מה אעשה עם הנדבות אם אני לא אוכל להוציא את הכסף החוצה?"

"תוכל להפקיד הכל בחשבון האשראי ואז תוכל לשלם את הקנס."

 "אבל אין לי לאן לשים את הנדבות", הערתי בשקט, אך לסגן מנהל הייתה תשובה מוכנה. הוא הביא לי אותה שקית שבה היה הכסף השדוד. לאחר שכולו הושקע, השקית נשארה ריקה.

לקחתי אותה והתחלתי להסתובב בין האנשים, "בבקשה תתרמו משהו לשודד המסכן".

 כנראה שאנשים כל כך אהבו את השוד שלי, שבסוף סיור הנדבות שלי בבנק הצלחתי להפקיד בחשבון האשראי אלף חמש מאות וארבעים לקק.

"תודה לכולם. אתם אנשים נהדרים." אמרתי לכולם בבנק, מחייך כי בכל זאת הצלחתי להשיג קצת כסף, או לפחות שווה ערכו.

סימנתי לפקח הגבוה שיתקרב אלי. הוא מסר לי טופס של קנס. אני העברתי אותו לפקיד. הוא הכניס אותו לחריץ של מכונה שעמדה על שולחנו והיא הוציאה צלילים של שלוש נקישות. אחרי זה הטופס נפלט החוצה, כאשר כעת הוא היה מוחתם לאות ביצוע התשלום. לקחתי את הטופס, תלשתי את חלקו של הפקח ומסרתי אותו אליו יחד עם חיוכי הרחב.

 "סיימנו, אדון הפקח?"

"בהחלט. יום טוב לך אדוני וחניה בטוחה."

 פניתי לסגן המנהל, "ותודה לך אדוני. נעים מאוד לעשות עסקים עם הבנק שלכם. וכעת אעזוב אתכם, ברשותך."

"או, את רשותי תקבל בלי בעיה, אך לא אוכל לתת לך לצאת ללא אישור שתעבור קורס פוליטיקאים מתחילים."

"אתה יודע, אני מבטיח לך שאעבור את הקורס," אמרתי לו בלי לחשוב אפילו האם אני באמת מתכוון לכך.

 "כן, אך הבעיה היא שפוליטיקאי שלא משקר, הוא לא פוליטיקאי, כך שאינני יכול להאמין לך וזה אומר שמכאן תוכל לצאת רק עם שני האנשים האלו", הוא הצביע על שני אנשים שבדיוק נכנסו לבנק, "שילוו אותך עד למקום של הקורס. היה נעים מאוד להכירך ונשמח גם בעתיד לעמוד לרשותך."

"אבל חשבתי שהקורס הוא ברשות."

"ברור שהוא ברשות. אבל ללא קורס לא יהיו לנו פוליטיקאים. ובלי פוליטיקאים יהיה משעמם מדי לחיות. לכן חייבים שאנשים יעברו את הקורס. אבל אל תדאג, הוא באמת ברשות".

"לא הבנתי, איך הוא יכול להיות ברשות אם מכריחים אותי לעבור אותו?"

 סגן מנהל לקח אוויר לריאות, חייך והוציא: "ברשות, כי אנו מרשים לך לעבור את הקורס הזה. הבנת?"

 אני הסתכלתי על שני האנשים שעליהם הצביע סגן המנהל. הייתי חייב להרים קצת את עיניי כדי לראות את זה שעמד משמאל לכל גובהו שקיפל בתוכו שני מטרים שלמים ובנוסף לא מעט סנטימטרים. להתווכח אתו נראה לי די דומה לוויכוח עם עמוד חשמל, לכן נאנחתי, אמרתי למוטי ללכת הביתה וסימנתי למלווים שלי שאני מוכן לבוא אתם.

 גם אם לא הייתי מוכן לכך, אני הייתי בדרכי לקורס פוליטיקאים מתחילים...

 ***

***

 צריך לציין שהנסיעה למקום הקורס אמורה להיות ארוכה ומשעממת מאוד ואין טעם שאפרט עליה יותר ממשפט זה. במקום זאת, כל עוד היא נמשכת, אני אספר לכם על שלושת האחרים...