חזרה ליצירות
שירים

ציור

נורית ליברמן | (24/08/2013 23:52) | 230 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
ציור
 
בראשית היו הצבעים, אחר כך ברא מהם אלהים את העולם.
לקחתי דַּפִּים חלקים וקופסה של צבעים
ויצאתי לגלות את תוֹאר הַגְּוָנִים וּלחפשׂ את מִכְחוֹל הבריאה.
עצמתי את עיני לראות את הדברים
ונתתי לידי לעשות את מעשׂה הָאֵל,
צִיָּרְתִי נופים שאינם ועשן וְאֶפֶר-כִּבְשָנִים ואת עמוד האש.
בִּשְעַת שקיעה אדומה רשמתי
צללים מִתְאַרְכִים על הַקִּיר וסופם אוֹבֵד מן העין.
נכנסתי אל תוך הַקֶּשֶת בְּעָנָן וְחֲפַנְתִּי בתוכי את גְּוָנֶיהַּ,
היה שם אדום, וצבעתי אִתּוֹ כְּתמים של פֶּטֶל על חולצה
ולב מְדַּמֵם.
בִּשְׂדוֹת חיטה צְהוּבִּים, בַּמַּקוֹם בו נפלו הפגזים,
צִיָרְתִי פְּרָגִּים אדומים
וּבְּבַר עַשֵן צבעתי את שִׂמְלַתָּה של רקדנית פְלָמֶנְקוֹ עַיֶפָה.
לקחתי תָּכוֹל של שמים ועת עומקו של הים
וצירתי תהומות ואגמים נסתרים, כמו דִּמְעוֹת געגוע
ותקוות שחלפו ואינן.
ערבבתי צְחוֹק צהוב עם לחישת הכחול,
ויצרתי את צלצולו של הירוק
את המיית הדשא בִּגְּדִילַתוֹ
ועינים ירוקות בְּפַנִים אבודים.
מָצַאתִי ספר שירים ישן
וּבֵין דַּפָּיו
צירתי תלתל שחור קשור בְּסֶרֶט סָגוֹל
וּפַנִים ריקים, שֶתַּוֵיהֶם נְמוֹגִּים בַּעֲרָפֶל -
זכר לאהבה שלא מומשה.
אספתי צללים שחורים ועטפתי בהם את גופה הדווי
של זונה קשישה,
שעומדת מתחת לְפנס הרחוב וּמְחָכַּה...
אחר כך נסיתי לִלְכּוֹד את הַגְּוָנִים של הלבן
ולא ידעתי שאין גְּוָנִים לַלָּבָן
הלבן הוא כל הצבעים כולם.
אחר כך נתתי את קופסת הצבעים לילדה קטנה
והיא צִיְרָה שמש צהובה ולב אדום -
מלא אהבה.

תגובות

חזרה ליצירות