כבר לא מרגיש באהבה

יש בך כל כך הרבה,

אני רגיש ללא מרפא,

לתנודות של חום וקור,

אני רגיש לחושך ולאור,

פעמים אני נשרף,

כולי כוויה ללא מזור,

ופעמים אני נחשף,

קופא, ואין מי יעזור.

מילים חדות כתער,

מחוללות הרים של צער,

חתכים בלב אוהב,

מדממים את הכאב,

לא תפירה תציל את המצב,

אולי חיבוק, אולי עכשיו,

הזמן פשוט ניגר,

כמו הדם,

ניתז למרחוק,

על החיים קורא תיגר.

אוסף של פצעים סגורים,

על עור גופי מסודרים,

סימנים וצלקות,

גלד עור, בין שערות,

זה מפני היה מדרון,

וזו מדלת הארון,

זה ממש האחרון,

מסמר או קוץ או סתם...

שברון.

שם יש חץ אלי הלב,

העצב בו מאוד כואב,

הכול דומם ומדמם,

לא נשאר אף מתקומם,

חיי כבים,

את המנועים אני דומם.

 כל הזכויות שמורות ©  משה ר. אזובי