אלעד

ממעמקי הלילה

אתה חוצה בי

גבולות שאף אחד לא ראה.

אתה מגשים בי

תאווֹת.

מטיף על דרכינו

ועל החושך בליבך שׁשֹוֹרר

בכלימה.

והייתי מציף אותך באור

כך אמרת, מבלי לחזור

הראיתי לך מהו

ברגשוֹת.

עד שההילה שבי תחל

דועכת למול עיניך

מראת האמת.

מילים ששלחת לעברי

עברו בי, החצים הבוערים

בלהבת אחרית הימים

שאהבה נפשותינו.

ולא נותר בי עוד, מלבד

הריקנות, לתת לך את חיי.

את הקליפה שנשארת מחליטת

ההוויה.

אאפיר למענך בכל דקה,

אתן עוד פיסה

ממני.

לכדי שתחלים מפציעותיך

וליבך יטהר

בחדווה.

אז ניפגש

כשגופינו שכוּבים

ונתמוגג לתהומות האשכבה.