נושא השבוע: נשים בעמדות מפתח ברמת ההנהגה המדינית
שלום לכולכם,
השבוע ציטטתי את גולדה מאיר בנוגע לשימוש בילדים לצרכים פוליטיים.
גולדה אמרה פעם כי רק כאשר הערבים יאהבו את הילדים שלהם יותר משהם שונאים אותנו- יהיה שלום איתם. בהחלט אשה חכמה...
כאשר קראתי את הציטטה הזו התחלתי לשאול את עצמי (ואגלה לכם סוד- לא בפעם הראשונה...) האם יכולה להיות משמעות פוליטית לעובדה שבראש המדינה עומדים גבר או אשה, מבחינת מקומה ומעמדה של ישראל בקרב קהיליית העמים.
מכיוון שאני עצמי אשה, אני מידי פעם משחקת בסימולציות מה הייתי אני עושה, או איך הייתי אני עצמי פועלת, אילו... לא פעם ולא פעמיים שאלתי את עצמי למה המדינה לא נוקטת צעד של "שברו את הכלים", לא מודיעה לערבים באופן הפגנתי שאנחנו יותר לא מדברים עם אף אחד עד שלא תגיע אל שולחננו הצעה כוללת, ואני מדגישה- כ ו ל ל ת, שכורכת את השלום עם כל המדינות ואת החזרת כל השבויים והנעדרים. יכול להיות שיצליח ויכול להיות שלא, אבל לא נראה לי שישראל נקטה אי פעם במדיניות כזו. אגב, בעולם העסקי זו מדיניות רווחת ביותר.
לפעמים אני חושבת דווקא להיפך, אולי היה נכון להתעקש שלב אחרי שלב, בבחינת טורקי טורקי, אבל כל עוד לא מת הטורקי הקודם- לא להתקדם לשום טורקי חדש. גם את זה לא ידוע לי שניסו.
ההרגשה שלי היא שכל חילופין שהיו עד עכשיו בשלטון הסתיימו בכך שהחדשים נכנסו בדיוק לעקבות צעדיהם של הקודמים להם, עד כדי כך שלעיתים תהיתי מי באמת היה שם קודם ומי עכשיו... מובן שבבחינה של האנשים הללו, שישותם הייחודית מיטשטשת תוך כדי תיפקודם הפוליטי היומיומי, אני תמיד ערה לכך שכולם, או כמעט כולם- גברים. גם אם מבליחה ביניהם מידי פעם אשה- גולדה, לימור לבנת, ציפי לבני- אלה בדרך כלל נשים חזקות, שעלייתן לצמרת התאפשרה תודות להתאמתן את עצמן, את אופיין ואת הליכותיהן לעולם הגברי. בפוליטיקה- אם אין לך ביצים גדולות (או ביצים בכלל) מוטב שלא תהיינה לך גם עיניים גדולות.
כאשר החלה התקשורת לבחוש במה שקרה תוך כדי המלחמה האחרונה מובן שהתהיות הללו שלי צפו ועלו שוב, והפעם ביתר שאת. שאלתי את עצמי אם אשה כראש ממשלה הייתה נותנת לבלגן הזה לפרוץ, אם לא היה נכון להבליג ולטפל בחטיפת החיילים באמצעים דיפלומטיים. מלחמה זה קצת כמו ניתוח, זה כואב ואפשר למות מזה או לצאת נכים. לפני חמש עשרה שנה, כשהייתי במצב קשה ביותר, הודיע לי פרופסור שבדק אותי שעלי ללא דיחוי להתקשר למחלקה מחר בבוקר ולקבוע תור לניתוח. תהיתי מה כל כך דחוף שאי אפשר לנסות קודם אמצעים אחרים רכים יותר. מובן שבסופו של דבר טיפלתי בבעיה בשיטה אחרת, לא קונוונציונאלית והיום יש לי גב בריא. אמנם רגיש, הרגישות שלי לא נעלמה, אבל איכות החיים שלי מצויינת. אילו נותחתי אז- הייתי נשארת בהרבה מובנים נכה ומוגבלת לתמיד. גם אז לא יכולתי שלא לחשוב שיתכן שאילו הרופא הבודק היה ממין נקבה, הנחרצות בה הופיעה הנכונות להשתמש בסכין לא היתה מופיעה כל כך מהר.
הבוקר שמעתי סיפור דומה מחברה שאביה, חולה הסכרת, עמד לפני כריתה של רגל. הם התעקשו לקבל דעה נוספת ונאמר להם שניתן להשתמש באישפוז בתא לחץ. הרופאים שלהם התעקשו לנתח. כשהם העלו את הנושא הרופאים עמדו על הרגליים האחוריות אבל כשהם לחצו להבין למה הם מתעקשים לנתח, ענו הרופאים ש"אין להם בבית החולים הזה תא לחץ". אתם מבינים? אומרת חברתי, זה כמו להגיע עם רכב שיש לו נזילת שמן, למוסך שבמקרה אין לו מתקן הרמה, ואז בעל המוסך מתעקש לבצע החלפת ברקסים שלמה כי אין לו מתקן הרמה שמאפשר לתקן נזילת שמן קטנה...
כן, שאלתי את עצמי האם אשה היתה מזדרזת כל כך לצאת לקרב? האם אשה היתה מפציצה באגרסיביות שכזו את ריכוזי האוכלוסיה בבירות ובערים אחרות בצפון לבנון? האם אשה היתה מחסלת בנחרצות שכזו תשתיות חיוניות לאוכלוסיה האזרחית?
בנוסף לשאלת היציאה לקרב עצמה, שאלתי את עצמי האם אשה היתה שוקלת יותר בחיוב הכרזה של מצב חירום, האם אשה היתה מביעה הזדהות רבה יותר עם האנשים הקטנים בצפון? האם אשה היתה מטילה יותר בקלות את הדאגה לחולים, תינוקות וקשישים על כתפי המדינה? האם אשה היתה פונה ביתר קלות לאוצר מאשר לתורמים הפרטיים למיניהם?
האמת היא שאין לי תשובות. אינני יודעת האם סדר העדיפויות הנשי, כחלק מסדרי השלטון, היה מתגלה כשונה באופן מהותי מסדר העדיפויות הגברי, אבל בכל זאת אינני יכולה להימנע מהתחושה שאולי, אולי בכל זאת הגיע הזמן לנסות?
בפועל, בניגוד למחשבה הרווחת בציבור, שהדרה של נשים מתפקידים בכירים נעוצה בחסימה שלהן על ידי הגברים, האמת היא שהחסם נמצא לדעתי (ובהתאם למספר לא מבוטל של מחקרים) בראשן של הנשים עצמן. לכן, במקביל לתהיות שהעליתי כאן, אני גם תוהה לא אחת מה אפשר לעשות כדי להקטין את השפעתו, או לבטל לגמרי, את החסם הזה בבנות שלנו, כדי שהן אולי תרשינה לעצמן להנהיג את הדורות הבאים.
מה דעתכם?
§ האם נשים, בשונה מגברים, היו עשויות לנהוג את המדינה לדרכים חדשות? אחרות מהותית?
§ האם יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי שייווצר יותר שוויון בדורות הבאים במה שנוגע לתפקידים הנהגתיים בכירים?
מחכה לשמוע מה דעתכם.
שבת שלום שקטה לכולכם מקיבוץ דן, יום שישי, ארבע אחרי המלחמה...
שלכם,
ביתיה.
