חזרה ליצירות
סיפורים

נווד המפוחית/אלכס מילמן

אלכס מילמן | (12/10/2013 02:51) | 91 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
וכמו כל יום, בשתיים וחצי בלילה, הוא ישב שם לבד עם המפוחית שהוא קנה בעת מסעותיו באירלנד, וניגן ניגון אחיד ועתיק. בניגון הזה היה סוד אפל שהעלם הבודד נצר בתוכו כבר הרבה שנים, אך רק המפוחית ידעה לנגן אותו בצורה מדוייקת כל-כך, כי כמו כל כלי מנגינה, גם לה הייתה נשמה וסוג של הכרות עם נוודים אשר מספרים את סיפורם בעזרת המוסיקה.
המנגינה שבקעה מכלי המבריק הזה, היתה חוצה לבבות ושוברת נפשות, באם היא היתה מושמעת בעת קונצרט של אנשי האליטה החברתית, אך הוא העדיף לשמור על נגינתו בסוד ורק הציפורים והארנבת שהחליטה לגור באותו בניין, הכירו את ניגונה.
באותה העת, כמו בכל יום חדש, חזרה לביתה האישה המבוגרת. אותה אשה אשר חלם עליה פעמים רבות, כאשר היה רואה אותה מתדפקת על דלתות ביתה שבשכונתו.
הוא לא הכיר אותה, לא באופן אישי לפחות, אך הכיר את דפוס התנהגותה הלא משתנה-
היא היתה באה, מדדה מצד לצד, נלי העקב שלה בידייה, וזמזום של חיוך שיכור היה בוקע מגרונה.
בכל פעם כזאת, היה הנווד מפסיק נגינתו, קם ממקומו ומלווה אותה לביתה.
בהתחלה, כשרק עברה לגור בשכונתו, לא ממש הבינה למה הוא עושה זאת ובהתחלה גם קצת פחדה ממנו, אך לאחר כמה פעמים, כשהבינה שאין הוא מתכוון לעשות שום דבר רע, היתה מקבלת זאת בהבנה ואפילו בהרגשה מוזרה כלשהי.
עברו להם השנים והעלם הפך לגבר, אשר שולט במפוחית כמו נהג מנוסה אשר שועט במכוניתו בכביש סלול. 
היא עדיין היתה עוברת שם, הוא עדיין היה עוצר ומלווה אותה לביתה, אך הוא המשיך לא לדבר בכל הפעמים הללו- כאילו משהו היה נצור בתוכו ולא נתן לו להשתחרר.
לבסוף, כשחזרה יום אחד לא שיכורה, וצעדי עקביה הסגירו אותה מרחוק, הבחינה בנווד המבוהל- הוא לא הבין למה היא אינה כתמול שלשום ומדוע זה היא לובשת את נעלי העקב שלה.
היא קרבה אליו, ובלחישה אמרה" הגעתי. תן לי ללוות אותך לביתך".
הם הלכו יחדיו, וכאשר הוא הראה לה את עולמו היא ידעה שזה הבחור שהיא חיפשה בכל מהלך חייה, בכל מסיבה וערב שיכורות שחברותיה ניסו לשדך לה מישהו באותה העת.

תגובות

חזרה ליצירות