סיפורים

פרק עשירי

תהנו בקריאת הפרק ה10...
 
 
פרק עשירי.

דינג-דונג.

נשמע קול הפעמון של משפחת ברוק באנגליה.

"מי זה?" שאל קול של בחור מבעד לדלת.

"חברות של ליטל" אמרו הבנות

"חברות של ליטל?!" חשב לעצמו הבחור ומיהר להסתכל בתוך החור שבדלת., "זה חבורה של ילדות בערך בגיל של ליטל אבל חברות שלה?! הן בישראל, לא?"

"הלו? יש שם מישהו?!" אמרה אורטל

"אוו, זאת שדיברה עכשיו נראית פצצה!!, טוב מוח שתוק, יכול להיות שהן רק שליחות של הוא עם האקדח שהיה אצלנו."

"יש כאן מישהו?" שאלה רננה.

"אממ.. כן, כן מה רצונכן?"

"אנחנו כאן במשגרת חילופי תלמידות, ליטל ביקשה שנמסור לכם ד"ש ומכתב קטן." אמרה אורטל.

"טוב חכו שנייה" אמר הבחור ופתח את הדלת.

"וואו, הוא חתיך,שיער שחור פחם ועיניים ירוקות טורקיז כאלו, בדיוק הטעם שלי, מעניין בן כמה הוא?!" חשבה לעצמה מור.

"ומי את?" נבהל בחור שראה את האישה המבוגרת שהייתה עם הבנות.

"נועה ארגוב, המורה שלהן מישראל" אמרה נועה ארגוב.

"אוקי, הן משקרות לי בפרצוף" חשב הבחור.

"אממ... אז אנחנו נישאר בחוץ עד הלילה?" שאלה נועה ארגוב וחשבה לעצמה, "איפה נימוסים שלו?! ככה להשאיר בחוץ אנשים?!"

"אהה מצטער" אמר הבחור , "כנסו, כנסו"

הבנות צחקו ונכנסו.

"אממ.. דיני נכון?" שאלה אורטל

"איזה קול יש לה, כזה חמוד ומתוק, והעיניים שלה כאלה חומות כדבש, והצחוק, איזה צחוק מהמם" חשב לעצמו דיני על אורטל.

"הלו? יש שם מישהו?" צחקה אורטל.

"אממ. כן," אמר דיני,"זאת אומרת כן,כן מה שאלת?" אמרה דיני בקול יותר עמוק.

"חחח... מה עובר עליו?!" חשבה לעצמה אורטל, היא חייכה ואמרה, "השם שלך הוא דיני נכון?"

"לא, האמת שמי הוא דין, ליטל אוהבת לקרוא לי דיני, אני לא יודע למה אבל המשפחה שלי אימצה את הכינוי הזה." אמר בקול נבוך.

אורטל צחקה.

"מה קרה? מה עשיתי?" שאל דיני.

"כלום, זה פשוט שיש לך את אותו מנהג כמו לליטל שכאשר אתה מתנצל את שם את היד מאחורי הראש." אמרה אורטל בחיוך.

"איזה ילדה מהממת, מוח שתוק ותפסיק לפנטז!" ציווה על עצמו דיני.

" טוב אז הנה המכתב" אמרה אורטל.
"דיני היקר. מליטל"

דיני היקר.

שמעתי על מה שקרה.

אבא סיפר לי.

אתם בסדר שם? מקווה שכן.

אני הולכת לספר לך משהו שאתה לא הולך להאמין לו, אבל זה נכון ואתה חייב להאמין.

אני חושבת שכדאי שתשב.

אני סוכנת חשאית, בית הספר שלי זהו סיפור כיסוי.

טוב בערך, אני לומדת שם אבל אני גם עושה כל מיני מישימות.

זוכר שבאתי אליכם בקיץ של כיתה ט' שלנו עם 4 מהחברות שלי?

טוב אז לא היה שום פרויקט קיבלנו מישימה שם, איזה טרוריסטים לך תבין אותם.

בקיצור הבנות שנותנות לך את המכתב הזה הן לא במסגרת חילופי תלמידות, זה גם סיפור כיסוי.

אני לא יכולה לספר לך מה המשימה שלהן הן פה אבל זה איכשהו קשור למה שקרה אצלכם בבית.

אל תגלה לאבא ואמא שלך, שמור את המידע הזה לעצמך.

ובקיצור עזור להן, בשבילי.

אוהבת.

בת-דודך האוהבת

            ליטל.

נ .ב בקש מאורטל בשבילי לשרוף את המכתב הזה אחרי שאתה קורא אותו!

"זהו זה, עופו מפה!" התעצבן דיני.

"אבל זה נכון" צעקה אורטל, "אתה חייב להאמין לנו"

"אתן עובדות עלי!!! זה לא מליטל!" אמר דיני בזעף.

"מה קרה?" שאלה נועה ארגוב

"תירגע!" אמרה אורטל, "זה נכון ואני יכולה להוכיח לך את זה!"

"זהו זה, אורטל מה קרה?" דרשה נועה ארגוב לדעת.

"זה המכתב הזה, אין לך בושה אפילו לעשות את עצמך כאילו שאת לא יודעת?! אישה מבוגרת?" אמר דיני בזעף.

"דיני אני מבקשת תירגע, אם לא תירגע יעיפו אותה, אתה אוהב אותה כאילו היא אחות שלך, נכון? כי היא אמרה לי שאתה שומר עליה בדיוק כמו על אחות שלך, פליז תירגע אחרת יעיפו אותה!" התחננה אורטל.

"עזבו אותי" אמר דיני ועלה למעלה , כנראה לחדרו.

"אורטל, תעני לי ולא אני..." נועה ארגוב לא הספיקה לומר את שאר המשפט כי אורטל אמרה, "תישארו שנייה פה, ליטל אמרה לי לעשות את זה."

אורטל עלתה במדרגות הבית,"חדר הכי שמאלי, אם אני זוכרת מה שהיא אמרה לי."

"דין?"

"מי הרשה לך לעלות לפה?" שאל דין בכעס.

* המכתב הוא באנגלית אך הוא כתוב פה בעברית. גם כל הקטעים בין דוברי האנגלית הם באנגלית אך כתובים פה בעברית.

"אני יכולה להוכיח לך, תראה" אורטל אמרה וזרקה אליו את תעודת התלמיד שלה.

"תעודת תלמיד?!, את באמת צוחקת עלי!" אמר דיני.

"לא תראה" היא התקרבה אליו והתיישבה במיטתו.

היא סובבה את הכרטיס הניחה את אגודלה על מלבן שחור ואז היא סובבה את הכרטיס והראתה לו.

Name: Ortal

 

Last name: Levin.

 

Position: secret apprentice agent.  

 

"עכשיו אתה מאמין?" שאלה אורטל.

"ס...סוכנת... חשאית?! את? וליטל?"אמר המום.

"טוב, כן" אמרה והסתכלה לו בעיניים.

דיני הסתכל לה בעיניים והיא הסתכלה לו בעיניים כבערך חמש דקות.

"טוב אממ... הם למטה שם. אז בוא נרד." אמרה בביישנות.

"אממ.. כן צודקת, צודקת בהחלט" אמר גם הוא.

"מזל שאין לי חוש הסמקה, אחרת הייתי כמו עגבנייה" חשב לעצמו דיני.

"אממ.. רק את הכרטיס שלי" אמרה וצחקה.

"כן, כמובן" דיני החזיר לה את הכרטיס והיא החזירה את הכרטיס למצבו הקודם.

"יאללה בוא נרד" אמרה.

"אהה... ליטל רצתה שתשרפי את המכתב, אז קחי אותו, אהה אורטל נכון?"

"כן" אמרה וחייכה.

"אוקי אורטל את עכשיו עונה לי, על מה הייתה כל המהומה?" דרשה נועה ארגוב לדעת.

"כלום, היא כתבה לו משהו אישי והוא חשב שהיא עובדת עליו" אמרה אורטל.

"היא לא אמרה על..." שאלה נופר .צ.

"לא מה פתאום, היא אמרה לו אלכס ועליה"

"אלכס, מה...איה!!!!" התערב דיני.

"אורטל למה דרכת לו על הרגל?"כעסה נועה ארגוב.

"זה היה בטעות." הצטערה אורטל צער מזויף.

"טוב אז מסרנו לו את הד"ש והמכתב, בואו נלך" אמרה נועה ארגוב.

"ביי דיני." אמרו הבנות יצאו.

"חכי, אורטל!" אמר דיני.

"מה קרה?" שאלה.

"אני רוצה לשמור איתך על קשר,  יש לך מסנג'ר או איי סי קיו? וחוץ מזה", אמר בלחש, "אני רוצה לדעת מה קרה לאלכס ולליטל."

"יש לי מסנג'ר אבל אני לא זוכרת אותו, אז תן לי את שלך" אמרה.

"אורטל, את באה?" שאלה נועה ארגוב מבחוץ.

"כן,כבר שתי שניות" אמרה אורטל.

"שנייה אני אחפש פה דף" אמר דיני.

הוא חיפש דף והוא מצא אחד על הרצפה.

"הנה, ואוו יש לזה את התמונה של המלכה, מעניין איך זה הגיע עלינו,טוב לא משנה" אמר דיני וקרע את הדף הוא לקח את החתיכה עם התמונה של המלכה וכתב:

To: Ortal

Din_b_@hotmail.com

 

From: dini

"תודה" אמרה אורטל.

"להתראות" אמר דיני.

"ביי."

אורטל יצאה החוצה ובעזרת מצית שהייתה מוכנה אצלה בכיס היא שרפה את המכתב על המדרכה רחוק מעייניה של נועה ארגוב ונתנה לחתיכות הנייר השחורות להתעופף ברוח להתפרק לאלפי חתיכות קטנות ושחורות.

 

 

 

 

 


שלושה חודשים עבר מאז ביקרו הבנות שבאנגליה אצל משפחת ברוק, הבנות שלא מצאו כלום היו נואשות והחקירה לא התקדמה.

והחקירה בצרפת גם כן לא בדיוק התקדמה.

"ג'וש מה הולך?" שאל מקס

"סתם חושב" אמר ג'וש.

"על ליטל?" שאל מקס.

"לא, מה? על מה אתה מדבר?"

"מה אתה מפגר? אתה גנוב, רואים את זה עליך ועליה, מה הולך איתכם תגידו?"

"מה?, אתה יותר מידי מבלה עם בת-אל."

"נגיד, אתה חייב לראות אותך ואותה."

"היי, מה קורה?" שאל אלכס.

"היי" אמרו ג'וש ומקס.

"יש חדש בנוגע לאחותי?" שאל אלכס בדאגה.

"אני הולך להגיד לך את אותה תשובה שאמרתי לך כל השלושה חודשים האלו, והיא: לא!" אמר ג'וש והלך מן החדר.

"מה עובר עליו?" שאל אלכס כשג'וש יצא מהחדר.

"עזוב, לוקח זמן להבין אותו" אמר מקס.

 

 

 

 


"יש משהו חדש בנוגע לדיאנה?" שאלתי בדאגה.

"ליטל אני הולכת לענות לך את אותה התשובה שעניתי לך כל השלושה חודשים הללו: לא,מצטערת" אמרה מזי.

דמעות עלו בעיניי.

ניגשתי אל המזוודה שלי והוצאתי משם את יומני.

"אני הולכת למעלה לחצי שעה בערך. אל תדאגו לי" אמרתי ויצאתי מחדר.

שמרתי את דמעותיי בעיניי וניסיתי בכל כוחי לא לתת להן לצאת.

ידעתי לאן רצתי ללכת.

למקום קסום, שליו, מקום שבו אני אוכל לראות הכול, לחשוב,לפרוק והכי חשוב להיות לבד עם היומן שלי.

עליתי במעלית לקומה הכי גבוהה וחיפשתי אולי יש שם עליה לגג או משהו.

כן הגג., המקום הכי שליו, משם רואים את כל היופי, השמיים, עננים עצים כבישים, מגדל אייפל.

"מצאתי" חשבתי , בסוף המסדרון מצאתי את הדלת וכשפתחתי אותה הגעתי אל המקום הקסום התחבאתי באיזו שהיא פינה, ישבתי ובכיתי, בכיתי וכתבתי ביומן.

 

Dear diary. (יומן יקר)

אני לא יודעת מה לעשות.

דיאנה נחטפה.

וכבר שלושה חודשים אנחנו לא יודעים מה קורה איתה.

אני דואגת,יומן יקר.

אין על מכתב החטיפה שום טביעות אצבעות.

בדירה לא מצאנו כלום.

טוב מצאנו, אבל דבר אחד שאין לו חשיבות.

מצאנו שתי ניירות עם התמונה של המלכה, אבל לא רשום עליו כלום, הנה הוא:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הנה,קיפלתי אותו בשביל שהוא לא יגמור לי את העמוד.

מכיוון שיש כאן שתיים הרשו לי לקחת אחד, ביקשתי רשות ממזי.

וזהו לא הצלחנו למצוא כלום.

 בדקנו הכול עם המכשירים של הסוכנות וכלום.

אני דואגת לה ולא יכולה לחשוב מה יהיה עם יקרה לה משהו.

וגם אני לא יודעת מה קורה איתי...

אני לא בטוחה, אבל אני חושבת אבל ג'וש גם הרבה בזמן האחרון.

לפני שבוע בערך קראתי את כל המכתבים שהוא כתב לי לפחות חמישה פעמים.

אני מחבבת את ג'וש?
 
...
 

ג'וש רץ כל הדרך עד לקומה האחרונה, הוא אהב לרוץ במיוחד במדרגות, מכיוון שאז היה חושב רק על הקושי של לעלות את אותן מדרגות עד הסוף.

כשהגיע לקומה האחרונה רץ עד לסוף המסדרון ומצא דלת פתוחה, הוא ראה את הנוף שהיה, את השמיים ונזכר איך הוא וליטל אהבו לטפס תמיד אל גג הבניין שלהם בניו-יורק.

הוא נכנס דרך הדלת והלך לכיוון הקיר הנמוך.

הוא נשען על הקיר ונאנח.

"מה קורה לי? אני חושב על ליטל כל כך הרבה בזמן האחרון, התחלתי לצייר את פנייה שוב ושוב ועל כל ציור שלה ישבתי שעות בשביל שהיא תצא מושלמת בדיוק כמו שהיא, אני חולם עליה בלילות, חולם על כך שאני והיא ביחד." חשב לעצמו ג'וש.

לפתע שמע קול של מישהו בוכה, הקול נשמע קרוב.

"זה קול של בת" חשב לעצמו.

הוא הלך בשקט לכיוון הקול וגילה את ליטל.

"ליטל?! למה את בוכה?" שאל אותה בהפתעה והתיישב לידה.

נבהלתי וסגרתי מהר את היומן שלי.

"אז, את באמת כותבת יומן" אמר בחיוך

חייכתי אליו ושתקתי.

"מה קרה?"

"כלום"

"כן כלום, ובגלל זה את גם בוכה? בגלל כלום?"

"טוב, אני טיפה מודאגת לגבי דיאנה, לא מצאנו שום דבר חוץ מהדף המטומטם הזה"

"אל תדאגי, אני בטוח שלא עשו לה כלום. אם היו עושים לה משהו בטח הם היו שולחים במכתב מטומטם כמו 'עשינו משהו לנסיכה בלע בלע בלע תעזבו את התיק!' המכתב הזה היה כמו המכתב הקודם, אותיות מעיתון אחד, שמראה שהחוטפים האלה הם לא יותר מחבורה של אנשים מפגרים שעדיין תקועים בגן."

צחקתי והוא הסתכל עלי.

"איזה צחוק חמוד יש לה והיא כל כך יפה" חשב לעצמו ג'וש.

"מה קרה?" שאלתי שראיתי שהוא מסתכל עלי.

"כלום" אמר הקים אותי על הרגלים והיומן שלי נפל הצידה.

"מה?" שאלתי שוב.

"סתם, תראי מה אנחנו מפספסים" אמר ושתינו הסתכלנו על השקיעה.

לאחר כעשר דקות כשהסתכלנו על השקיעה הוא חיבק אותי, ואני לא התנגדתי.

הסתכלנו אחד על השני עוד כמה דקות ואז זה קרה.

הוא התקדם לעברי שכמעט נגע באפי הוא נעצר, ליבי הלם בחוזקה, עצמתי את עייני והתקרבתי אל פיו.

שפתינו התרחקו רק לאחר כשתי דקות או אפילו יותר,כך לפחות הרגשתי.

נשארנו מחובקים, היה רגע של שק ומבוכה אך לאחר כשנייה צחקנו.

הלילה ירד.

"עכשיו הפסדנו" אמרתי.

"את מה?"

"לא זיכנו לראות את השמש יורדת , זה היה יכול להיות כל כך יפה, השמש יורדת ומגדל אייפל זוהר בהילה כתומה."

"כן חבל אבל חווינו משהו הרבה יותר יפה עכשיו, את לא חושבת?"

"אני לא חושבת... אני בטוחה." אמרתי ונישקתי לו שוב על שפתיו.

"וחוץ מזה מגדל אייפל יפה גם שמחשיך, הוא מכוסה באורות זוהרים."

"מחשיך! אולי לא! יהרגו אותי! אני חייבת לעוף" אמרתי בבהלה ולקחתי איתי את היומן ורצתי.

"חכי" אמר ג'וש ורץ אחרי.

שתינו הגענו במהירות למעלית וחיכנו.

"אני אלווה אותך עד לדלת החדר שלך וזאת לא בקשה!" אמר לי.

חייכתי והמעלית נפתחה.

הלכנו עד לדלת ואחזנו ידיים ושהגענו לדלת הוא נשק לי בפי, נשיקה קצרה.

"חכה" אמרתי ותפסתי אותו, "זאת לא נקראת נשיקה!, זאת נקראת נשיקה" משכתי אותו אליי נישקתי אותו.

הוא צחק ואני גם אני.

"זה חייב להישאר סודי, אני לא מספרת לאף אחת או אחד וכנ"ל לגבייך הבנת אותי."

"כן המפקדת!" אמר והצדיע.

"עמוד נוח" צחקתי והוא הלך לחדרו שלו ואני נכנסתי לחדרי.

"ליטל, סוף סוף התחלתי לדאוג!" אמרה מזי.

"איפה היית?" שאלה אותי הילה.

"במקום קסום, יאללה הלכתי להתקלח." אמרתי הלכתי אל המזוודה שלי שמתי את היומן בחזרה ,הוצאתי את הפיז'מה שלי ונכנסתי למקלחת.

בעוד המים החמים והנעימים ניתזים על גופי אני נזכרת בטעמה המתוק של הנשיקה שהייתי בעליית הגג, הרגע שלפני הכניסה לחדר והנשיקה האחרונה...

וחשבתי לעצמי, "העובדה שזה שמור בסוד עושה את זה מתוקה בהרבה יותר"...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סוף פרק.

 
נ.ב
אני הכי אוהבת את הסוף של הפרק בגלל הרומנטיקה....
בי תהנו אוהבת ליטל.

תגובות