מדלן הילדה שלא היתה ילדה

מדלן-הילדה שלא היתה ילדה

מדלן ,ילדה יפה, ילדה מיוחדת,

נולדה עשר שנים אחרי נשואי הוריה,

 למשפחת משכילים שדוגלים במצוינות,

אמא דוקטור לחקר המח ואביה פרופסור לפילוסופיה,

מיום שנולדה היתה מוקפת באומנות ומטפלות,

האחת רוחצה ומחתלת, השניה  אחראית על סיפור לפני השינה  ושיר ערש ,

השלישית ממונה על התזונה הנכונה שאחראית על הגדילה ועל פיתוח החשיבה.

כשהגיעה  לגיל שלוש, התחילו להגיע אל ביתם מורות מקצועיות מרובות ומגוונות.

המורה הראשונה התחילה ללמד את מדלן  קרוא וכתוב, בגיל 3 תארו לכם, וזה לא הכל, אחריה באה מורה לתנועה ומחול ,

ועוד אחת לשירה ונגינה על כינור.ואפילו מורה לשפות הגיעה והתחילה ללמד את מדלן צרפתית וספרדית..

בגיל ארבע התחילה לרכב  על סוסי פוני ו..אופניים,כמובן עם מורה מוסמכת,

.ובגיל חמש התחילה ללמוד לאחוז  בידה חוט ומחט, לרקום, לתפור ואפילו לסרוג..

ואז הגיע מדריך מיוחד שלימד אותה סייף, קליעה למטרה וחץ וקשת..

כך בילתה מדלן את כל זמנה בלימודים מלימודים שונים ומשונים.

כל שנה מורה חדשה, מקצוע חדש ומיומנות חדשה,

ומה עם שעשועי ילדים כמו כדור וקפיצה על חבל ובכלל?

 ומה עם חברות  ובובות?  ומה עם ילדות? מתי היא תהיה ילדה קטנה?

"חבל על הזמן", אמרה אמה, "זה בזבוז זמן" טען ,אביה,

יום אחד הגיעה אל ביתם דודה מיקה והביאה למדלן הקטנה עגלה ובובה,

הו,כמה  שמחה מדלן הקטנה,זו פעם ראשונה שהיא שיחקה עם בובה.

לכל מקום לקחה אותה, חיבקה וליטפה...

אבל, לא להרבה זמן, במהרה הבובה נלקחה, בפינת החדר בעגלה היא נשכחה,

ומדלן חזרה למשטר הלימודים.

הדודה מיקה שראתה איך מדלן עוברת ממורה למורה ,נדהמה, חיכתה  לאביה של מדלן וכשהגיע ,תפסה אותו ואמרה לו-שב, "אני צריכה לדבר איתך"- תגיד , מה אתם עושים למדלן הקטנה?

איזה עוול נוראי. מה ,אנחנו עושים? שאל , אתם לוקחים לה את הילדות שלה..אתה לא קולט? היא ילדה קטנה, היא זקוקה לחברת ילדים, לבובות ולמשחקים ולא רק  ללימודים....אני לא מסכים איתך, ענה האב וקם..

חבל על הזמן, היא בגיל שהיא  יכולה לקלוט  וללמוד הרבה,

 היא ילדה חכמה ואסור להפסיד זמן על שטויות,

ומתי מדלן תהיה ילדה? תענה לי ,..אני לא מאמינה..

הדודה מיקה כל כך כעסה שאפילו לא נפרדה ממדלן,כי אסור להפריע לה,

 היא באמצע שיעור צרפתית.

כך חיה לה מדלן הקטנה מינקות עד שגדלה,היא ידעה הכל רק לא איך להיות ילדה.

ידעה לשיר ולרקוד, לרכב על סוסים ולדהור, לתפור ולרקום ולדבר בחמש שש שפות, אפילו לאחוז בחרב ,לימדו אותה וגם לצוד, היא רק לא ידעה איך להיות ילדה.

סיימה אוניברסיטה בהצטיינות,קיבלה דוקטורט ועוד כמה תוארים על הדרך,

רק תואר על איך לחיות את החיים ,על באמת, לא השיגה,כי לא למדה באוניברסיטה של החיים.

לא לימדו אותה איך להיות ילדה, אישה ולדעת לחיות  גם את  חיים,הפשוטים,הרגילים,כמו אחת האדם.

וכשגדלה ,התבגרה ובגרה, רצתה להיות עצמאית אולי גם  להתחתן ,

יצאה  מבית ההורים המלומדים, רצתה לגור לבד, היתה כבר באמצע שנות השלושים ,אך לא מצאה חתן,גם לא זוגיות ,

היא לא ידעה להסתדר לבד ,לא היו לה חברים, רק מעט מאד ידידים רחוקים,מפה ושם בתקופת הלימודים באוניברסיטה

.רק אז, רק אחרי שעזבה את בית הוריה ועברה לגור לבד.היא הרשתה לעצמה להיות    ילדה,רק  אז ,היא הקיפה את עצמה במשחקי ילדות ובצעצועים 

והתחילה לשחק בבובות.. במקום עם בנים.