רק לחיות

 

היא יושבת בחדר הקטן, ברקע מוזיקת עולם וספר תהילים ביד. עיניה עוברות על שורות המילים הגדושות, בניסיון להבין מה היא קוראת. היא מרגישה שדרך קריאת תהילים, נפתחים שערי השמיים. בקשותיה העיקריות בחיים, הן רק להמשיך לחיות. בריאות, רק בריאות היא מבקשת. הקשר שלה עם הבורא, הוא קשר מיוחד. היא מפחדת לקלקל את הקשר עם בקשות של כסף, אהבה, אושר. היא יודעת שכל עוד החיים יימשכו, היא זו שתשיג את רצונות ליבה. רק לחיות.

 

והוא חולה. אהוב ליבה, היחיד שבאמת אי פעם אהבה, חולה. זו לא הפעם הראשונה שהוא נכנס לטיפולים ולניתוחים, אבל הפעם המצב נראה קשה במיוחד. הניתוח לא הצליח, והוא מדמם אל תוך עצמו.

 

היא מתחננת אליו בקול שבור, אנא, תתפלל, תרצה לחיות. והוא אומר שכל אחד חייב למות מתישהו, ושעכשיו הגיע הזמן שלו. היא בוכה ואומרת שיש ניסים בעולם, נכים התחילו ללכת ואנשים הבריאו ממחלות קשות. היא מנסה לשכנע אותו להתפלל, והוא בשלו.

 

גופה רועד, וליבה זועק. היא מפחדת רק מהמחשבה הנוראית... היא אפילו לא רוצה לחשוב על זה. הוא מתלוצץ ומבקש שהיא תכין אוכל טוב לשבעה שלו, ותכתוב הספד ראוי. היא מבקשת ממנו לא לצחוק על הנושא הזה, אבל יודעת שרק בעזרת הומור הוא מצליח להתמודד עם הבעיות.

 

היא מספרת לו שחלמה עליו. הוא מזכיר לה נשכחות. קולו נפסק מדי פעם, ואנחות כאב בוקעות מקו הטלפון. כואב לו, הוא אומר. הוא מדמם לתוך עצמו. היא מזדעזעת מהמחשבה ומנסה לשנות נושא, ללא הצלחה.

 

"את תבואי ללוויה שלי, נכון? יהיה די.ג'יי, הפעלות, ליצנים ושקיות הפתעה!". והיא מנסה להפסיק אותו, רק שלא ידבר על מוות. היא מפחדת לאבד אותו, את האיש שלה.

 

"אתה חייב לרצות לחיות" חוזרת ואומרת, "אחרת, אף נס שבעולם לא יעזור לך לצאת מהמצב הזה...".

"ואם אני ממש ארצה, אני אוכל גם לעוף?" משיב לה. היא מנסה להתעלם ממנו, להמשיך לשכנע, אך יודעת שאין הרבה טעם.

 

היא מספרת לו כל מיני דברים, מנסה לשמח אותו.

קולו נשמע מעט יציב יותר. היא שמחה, אולי השיחה עוזרת קצת.

 

היא יודעת שהיא לא תוותר עליו אף פעם.

היא תילחם על חייו, גם אם הוא עצמו לא יעשה זאת.

היא תקרא תהילים ותתפלל ותבקש את תפילות כל האנשים.

העיקר שיחלים. העיקר שיחזור להיות כמו פעם.

 

העיקר לחיות.