לֵב אָדָם

לֵב אָדָם

לבִּי 

וּשְׁבִילַיִךְ בּו,ֹ

נוֹטְפִים

הֶבֶל הֱיוֹתִי

וַאֲנִי חֲלוּלִים

מְחֻלָּל

שואף

מלא ראותי

אֵדֵים מבְּרִיאָתִי

ביֵּן בְּעָרוֹתִי

אֶתְבּוֹסֵס

וּפָנַיִךְ יִתְאַדְּמוּ

מוּלִי

ורדִים אֲדֻמִּים

יְהַדהֲדוּ רֵיחָם,

יְדַמְּמוּ קוֹצים

לאַשְׁלָיָיתִי

אֶתְיַיגֵּע

אפדה סגולתי

לנוחַ

אֲקַדְּשֵׁךְ בִּפְרוּטוֹת

וְאֶתְפַּלֵּל עָלַי,

עַל שְׁאֵרִית

לַחֲמִי.

גבריאל דבוש ©©©

©