כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ - וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב

כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ - וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב  / יהושע רוזנברג

בְּחַבְלֵי אָדָם מְשַׁכְתִּינִי, בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה

וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ

זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָי לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.

בְּיוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבֵּנוּ

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג הָיָה לָנוּ הַשִּׁיר

וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל,

וַיִּשְׂמָחוּ גַם חֲבֵרֵינוּ וּמִשְׁפְּחוֹתֵינוּ

כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה

וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם מֵרָחוֹק.

וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ,

בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה

בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן

אֵשֶׁת חֵן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד

וְאֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ

וַתִהְיִי אַתְּ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת

וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת.

אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ

אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדִי וּבְעַד בֵּיתִי

וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לי מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָי בֵּרַכְתָּ

וַנִשְׂמַח בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ

בם שָׁנִים שְׁנַיִם יָחַד,

שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה'

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח כִּי בָם חִיִּיתָנִי.

הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח

וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם - כִּבָּה נֵרִי

וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַבַּיִת

אָבַד קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר.