כי האדם עץ השדה.
רבות נכתב בעניין זה הן בשירה ,ספרות,הגות ופילוסופיה .
אך כאן אני בא לעסוק בהקשר השורשי הרוחני בין האדם לעץ השדה.
מקום זריעתו של הזרע באדמה כשם שמקום זריעתו של האדם במעי אימו ואי לכך משולה האישה לאדמה,מה אדמה מפרה אף זו מפרה,מה אדמה יציבה ועומדת איתן לזרע הנובט ממנה כך האישה הנה מקור יציב ואיתן להתפתחות הוולד היוצא ממעיה,מה הנבט הולך ומתחזק וסופג משורשיו הרכים הטמונים באדמה כך הוולד סופג ויונק ומתחזק מאימו,מה העץ שבגר והצריח ועדיין שורשיו טמונים באדמה כך האדם הולך ומתבגר וצומח ומשריש מאימו, קרי-כשאנו מזכירים שמו של האדם לייחוסו אנו אומרים פלוני בן אלמונית שכן מוצאו והשתייכותו ללאומיותו הנה אחר אימו. נקל להבין מדוע ההלכה פוסקת שיהדותו של אדם הולכת אחר אימו ולא אביו שכן שורשיו מאימו בלבד כעץ השדה ששורשיו טמונים באדמה כול זמן חיותו.
העץ כשמו מבטא צד זיכרי,לומר שיש בו את הכוח להזרעה כשם שהזכר באדם הוא המזריע,ומכאן נבין יתר את פעולת יצירתו של האדם על ידי היוצר ,שכן היוצר בחר ליצור אדם מן האדמה בלבד ולא משום חומר אחר שהיה קיים.האישה היא מקור ליצירה כאדמה אך ללא הזרעה הנה סטטית וכאן בא היוצר ונפח נשמת חיים באודה אדמה קרי-הזריע בה זרע שהיא הנשמה ומכאן שבכוחה של האדמה-האישה להצמיח,אני מייחס זאת שהאישה הנה מקור לבעלה לצמיחתו שבלעדיה אין הברכה שורה בו,ונכתב על כך רבות במקרא וברמז.
אומנם האדם לכאורה אין הוא מחובר למעשה באדמה אך הוא בעצמו-גופו הנו עפר מן האדמה שכן במיתתו בשרו הופך לעפר ממש,זאת אומרת שהאדם בגופו מחובר לאימו קרי-האדמה שהצמיחה אותו.
ישנן התקשרויות פסיכולוגיות ואי רצוניות שניתן להבחין בהם בקשר של האדם לאימו המבטאים באופן מעשיו שאינם ניתנים להסבר שכלתני,כגון: מדוע האדם ישן כאפרקדן-בתנוחה עוברית בדרך כלל או שרואה בבת זוגתו כדגם מובנה באישיות אימו או(על פי מחקרים ידועים) שגבר המתייחס ברוך ועדינות לבת זוגו בא ממוטיב של התייחסות רכה ועדינה כלפיו מצד אימו,ואני מדגיש ביתר את אימו על פני אביו שבעניין זה השפעתה של האם רבה יותר.כן עץ השדה שגידולו וצמיחתו תלויים הרבה יותר בטיב האדמה מאשר בטיב הזרע שנזרע,וכן שרוב העצים ענפיהם נוטים ושואפים לאדמה(ולאוו דווקא מכוח המשיכה שזה עניין גשמי פיזי כי אנו עוסקים כאן בפו השורשי הרוחני).עוד ניתן להבין בהקשר זה שהשלמות הנה כול עוד העץ מחובר לאדנה הנו שלם ומצמיח..ומשנגדע אינו מצמיח ואובד,כך הגבר הזכר עם האישה הנקבה כפי שהסברתי לעיל.שבלי אישה אינו מצמיח ואף למדתי שהאיש השרוי בלא אישה שתצמיח אותו שרוי בלא ברכה ונקרא פלגא דגופא-חצי גוף,וכפי שהזכרתי שבזכות האישה הגבר מצליח וכול השפע והאושר שזוכים לו הנו בגין האישה שכן דומה לו בעץ השדה שצינורות השפע שהעץ זוכה בהן לצמיחתו הנה בזכות השפע של המטר שהאדמה מקבלת תחילה ועל ידי כך מצמיחה את העץ,ולא פלא שבתלמוד מצויין זה ברמז שלא מובהר דיו "אוקירו נשותייכו כדי שתתעשרו" הוקירו את הנשים שלכם כדי שתתעשרו בכול שמקור צמיחתכם בא מהאישה..כלומר היוצר נותן את הברכה והשפע לאישה והיא אמורה להחזיק את המפתח להצלחתו של בן זוגה כמו שצמיחתו של העץ תלוייה בטיב האדמה.
מעניין שיישנו הקשר באותיות,אדם בא מהמילה אדמה כשם שאיש בא מהמילה אישה שכן היוצר ברא תחילה שמים וארץ והאדמה נבראה טרם היות האדם והאדם בא מן האדמה.למרות שבכתוב נראה על פניו שקודם נוצר האדם ואחר-כך האישה אך בסוד העניין האמת שהאישה נוצרה לפני האדם..הכיצד..? התשובה הנה בהבנת הרמז שניתן בכתוב.."ויקח צלע..ויסגור בשר תחתנה" למען הסר ספק ההתייחסות למילה צלע הנה דופן כמו צלעות הבית או צלע במשולש ולא צלע ממש בגוף האדם,לומר שהיוצר שברא את האדם יצר גם זכר וגם נקבה כגוף אחד כמו שהכתוב אומר "ויהיו לבשר אחד..ויקרא את שמם אדם",והאם יצרם באותו רגע..? לא..! האישה-הצד הנקבי נוצר לפני הצד הזיכרי שכן היוצר לקח עפר מן האדמה שהיא הצד הנקבי שכבר נוצרה והזריע בה זרע הנשמה ואת הצד הזיכרי והיו לאדם אחד ולאחר מכן הפרידם כדי שיהיו עזר אחד כנגדו..זה מזריע וזה מפרה,וכעת מובן מדוע האישה פטורה מרוב המצוות בגין שנוצרה לפני האיש וזכתה לשלמות יתר ממנו שממנה האיש נוצר,כן האדמה נוצרה לפני העץ ויש בה שלמות יתר מהעץ שהעץ יכול ליבול ובסכנה חיצונית מפגעי מזג האוויר וזקוק לשמירה יתרה..כך האדם זקוק לשמירה יתרה מהאישה ולכן ניתנו לו המצוות,מה שלא כן באדמה שאין היא צריכה לשמירה שהיא עומדת יציבה וחזקה בכול דבר ועניין ואיננה זקוקה למצוות יתר שישמרו עליה כי הנה שלמה יותר מהאיש.
אפשר עוד לדון בעניין ולהוסיף עליו כים..אולם בחרתי לתמצת את הדברים כדי הבנה בסיסית בהקשר השורשי הרוחני של האדם ועץ השדה.
תודה מראש לגלי על במת דיון פורייה ולכול באי האתר.
יום טוב לכולם.
