נושא לפינת התפוח השבוע ליום 4.2

שְׁבִיל תַּפּוּחַ הַזָּהָב

עוֹד נַפְשָׁם יוֹצֵאת לָשׁוּט

נְשִׁימָתָם כְּהַלְמוּת הַלֵּב.

אֶת נִיחוֹחַ נֵרְדְּ הַתּוּת

יִנְצְרוּ עִם כֹּל נִימַת כְּאֵב.

עַל נְחָלִים לְאִטָּם יִגְּשׁוּ

וּבְדִמְעָה נִגֶּרֶת עַל לֶחִי רַכָּה,

בְּנִימֵי עַצְבוּתָה הִיא נִדְהֶמֶת

אֵיךְ בְּעֵינָיו הָאַהֲבָה גְּדוֹלָה.

לֹא בַּת חֲלוֹף, אַהֲבָה-

מַנְגִּינָה הַנִּשֵּׂאת עִם הַרוּחַ.

בְּרִית זַכָּה,

פְּסִיעוֹת וְעוֹד כְּאֵב

בְּשְׁבִיל תַּפּוּחַ הַזָּהָב,

שָׁם הַלֵּב.

וּבִרְחוֹבוֹת- הָעֶרֶב הַקָּרִים,

כְּשֶׁמֵיתָרֵי לִבָּם נִרְעָדִים,

הוּא יָתֵד וְגַב,

הִיא שְׁבִיל וָדֶרֶךְ,

בְּיַחַד מַכִּים שָׁרָשִׁים.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי

תמונת ילדות

אני עדיין רואה אותו

היה כל כך יפה

לחיים אדומות וגוף קצת שמנמן

מאז פגשתי רבים כמוהו

אך את הראשון

לא שוכחים אף פעם.

     זה היה מזמן

     שנתיים אחרי המלחמה הגדולה

     ימים של מחסור

     חדר קטן

     באמצעו שולחן עץ גדול עמד

     ועליו נצבה וַאזָה ירקרקה

     בטן כרסתנית

     ופיה צרה.

ואז הוא הגיע

אדמדם ובטנוני הוא קרץ לי

כמו שרק הוא ידע לקרוץ

רציתי לגעת בו

ללטף...

"הניחי לו" רעם קולה של אמא

"המתיני לשבת"

אבל היום רק יום ראשון

איך יֶשֶב כאן על פיה

כל כך צרה

שבוע ימים?

אך מאחר ולא ידעתי

טעמו של זה

לא ידעתי למה לערוג.

     ביום השבת

     נטלו אבא לַזֶּה

     סובבו

     ליטפו

     וחתך -

     ארבעה חלקים שדודים

     נחו על השולחן

     וַאֲנִי נטלתי אחד

     נעצתי שיניים

     נגסתי נגיסה

     אבא ואמא בהו בי

     חיוך על פניהם מונח

     ו...

מרקם קמחי נורא

וטעם מריר מוזר

מלאו את פי

הוֹרַקְּתִּי

ירקתי

וברחתי

זו הייתה הפגישה הראשונה שלי

עם תפוח.