שמים ולב -שיר לפינת התפוח

שמים ולב -שיר לפינת התפוח  / משה ר. אזובי

בשמי התכלת הקרירים,

לא נראו התמרורים,

כבו כל סימני הרמזורים,

נשיאים נעים בלא מאמרים,

ולא לובשים, שריון של אבירים.

לב רגיש שתר כעיט,

מתבונן לעומק, תוך חדרי הבית,

נועץ עיניים לקצות מרחק,

מתאם תחושות, רגעי משחק,

זיכרונות, מעת הדחק. 

ברוּם מעוף, עיטם דורס,

אופק נח, אינו כועס,

הכחול באפור קצת מפרכס,

הר בפני ענן עוד מתרפס,

כמעט גן עדן של שגרה,

כמו שקט, שסוער בבעירה.

טרף, שהופיע מאי שם,

עיטם פורש, מלוא אויר נשם,

סחרור אל מי נהר, תפיסה,

חיים אל רגע של גסיסה, 

מקור ירד, לטעם נגיסה.

שמים לא אומרים דברים,

רק בשחור הלילה מדברים,

כשכוכבים לא מסתתרים,

קוראים בלב, בשפת ההרהורים,

ערים,

בלילות של שימורים.

 כל הזכויות שמורות ©  משה ר. אזובי