שולי ולולי סיפור ילדים

שולי ולולי

שולי היתה ילדה מלאה בדמיון,

יש אומרים  שהיה לה עודף מהדמיון,

היתה לה חברה דמיונית בשם לולי,

היא אהבה אותה מאד והיתה מדברת איתה ומספרת לי סיפורים ומעשיות

 וכן על מה שקורה לה בבית הספר, שולי , ילדה שקטה, מופנמת  ןלא  חברותית ביותר, לא היו לה חברות ,אז פשוט מאד, ברחה לעולם הדמיון שלה,עולם עשיר שיש בו הכל מכל כל,

פיות ,קוסמים, ענקים וגמדים ושפע אגדות שהמציאה עליהם ואותם סיפרה ללולי שלה.

אמה היתה מודאגת מאד ובשיתוף פעולה עם המורה  שלה בכיתה –ב" ניסו לשדך לה ילדות שישחקו איתה, אמא שלה היתה מתקשרת  לילדי הכיתה ומזמינה אותם אליהם הביתה מכינה להם מטעמים  ופעילויות שונות ביחד עם שלי, אך כלום לא עזר ,שולי אהבה להיות לבד,

וכששאלו  אותה אם נעים לה להיות לבד,היא,  טענה שהיא לא לבד היא עם לולי,

איך נראית לולי אף אחד לא יודע ולא בטוח ששולי יודעת,

שולי שמה לב שהמבוגרים לא מבינים, אז היא פשוט הפסיקה להזכיר אותה בפניהם,

וכך היא עוד יותר הסתגרה בתוך עצמה ולא שיתפה אחרים בעולמה.

יום אחד היא חזרה הביתה מבית הספר והיתה כולה זורחת וזוהרת,

הוריה שהיו במקרה שניהם בבית,שמו לב שמשהו עבר עליה,משהו טוב,

היתה כמו הילה מעל ראשה..שלום חמודה,קיבלו את פניה בחיוך וחיבוק.

שלי מיד סיפרה שהיא ראתה אותו..את מי ראית? שאלו.

 "ראיתי מלאך עם כנפיים גדולות לבנות והוא חייך אלי",,

ראית מלאך? ואיך את יודעת שהוא מלאך שאלו ההורים פה אחד..

אני יודעת, הוא דיבר איתי ואמר גם שיקח אותי לטיול בשמיים,

פה היתה כבר אמא שלה מודאגת ..ואיך בדיוק יקח אותך לשמיים , חמודה,? שאלה אמה.,

יש לו כנפיים גדולות , הוא ירכיב אותי,אחזיק אותו חזק ויחד נעוף..

חמודה שלי..את לא יכולה לעוף בשמים והמלאכים –הם רק בתוך השמיים  לא רואים אותם מבחוץ. אבל אני ראיתי אותו,בכתה שולי ורצה לחדרה,,,

היא היתה ממש עצובה ,למה הגדולים לא מבינים..אבל, אולי הם צודקים וזה לא היה מלאך?

אז מה זה היה? שולי לא הבינה כבר מה ראתה, היא היתה מבולבלת, רצתה שזה יהיה אמיתי. עצמה את עיניה ונמנמנה ואז היא  נרדמה..ופתאום משהו מושך אותה למעלה ,עוד למעלה והמון למעלה..

והיא עולה ורוכבת על ענן, נשכבת כמו במיטה ,מכוסה בשמיכת עננים לבנה כשלג..

והיא מביטה סביב ורואה המוני עננים ,ועכשיו הענן שלה מנמיך והיא עוברת מעל יערות  והרים,

רואה חיות שונות ומשונות ואז עפים מעל הים הגדול ושם היא רואה דולפינים מנפנפים לה לשלום בסנפירים שלהם..איזה עולם מדהים,חושבת שולי ומביטה  סביבה לראות כמה שיותר,

היא רואה שלגים ואסקימוסים, רואה אינדיאנים ושחומי עור, סינים ויפנים ,"איזה יופי איזה כייף לי ככה לעוף ולראות עולם" אומרת לעצמה שלי..

ועכשיו הענן מרים אותה גבוה יותר ויותר ,"אולי אני אראה גם מלאך"-חושבת שולי..

מענין איך הוא נראה, היא תוהה,מרחוק היא שומעת   את שמה.

.האם המלאכים קוראים לי? חושבת שלי.

 איך הם יודעים את שמי?  ושוב,  שולי..שולי..קומי,

ואז..ארוחת הצהרים מוכנה, לאט פוקחת שולי את עיניה,

 לרגע היא לא יודעת איפוא היא ."איפוא הענן שלי?.."היא תוהה

אבל אמא כבר עמדה לידה ואמרה לה-קומי חמודה,,

ורק אז היא ראתה שהיא במיטה שלה.

היא לא סיפרה להוריה דבר ממה שראתה, היא ידעה שהם לא יאמינו לה,

רק לחברתה הדמיונית,לולי, היא סיפרה בלילה מתחת לשמיכה.

אבל עברו השנים, שולי גדלה ולאט לאט היא רכשה כמה חברות טובות ,