המדברת ומבינה בשפת
בעלי הכנף.
ציפורה , כך
קראו לה הוריה ולא ידעו מה יעשה לה השם
הזה.
עוד בהיותה
תינוקת ידעה לצייץ, אלו היו ההברות
הראשונות שלה,
ציוץ כמו של
ציפורים, ההורים, שושנה וחזי גרו במושב בצפון, כך שקולות הציפורים לא היו זרים לה.
ציפורה, ציפי בפי כל, וציפציפ בפי הוריה,
למדה להקשיב
ולחקות את סוגי הציפורים מגיל צעיר מאד.
למדה להבדיל
בין בעלי הכנף השונים לפי הציוץ שלהם ולפי משק הכנפיים.
יום אחד
בהיותה כבר כבת ארבע שמעה ציוץ מצויץ ועצבני ממקור של ציפור הירגזי- "אני לא
אוהב את השם שלי זה ממש מרגיז אותי שקוראים לי ירגזי",
ליטפה אותו
אימו הירגזית וצייצה לו , "אל תשים לב אליהם, הביט כמה אתה יפה וציוצך נעים,
אני אקרא לך גזי, טוב, חמוד ונשקה לו במקור.
נרגע הירגזי
ועף לו משם למרחבים.
הביטה ציפי למעלה ואמרה: ירגזי יקר ,גם אני לא אהבתי את השם שלי ,
אבל למדתי לאהוב אותו בזכותכם ציפורים מקסימות.
ויום אחר בדרך
חזרה מבית הספר שמעה שיחה בין שני עורבים-
קרא האחד בקול קרוע-"הייתי רוצה להיות צבעוני או לפחות לבן, נמאס לי הצבע
השחור,היונה הלבנה כל כך יפה ובגלל הצבע שלה היא מסמלת שלום ומה אני? ערב, חושך"
כך הקשיבה
ציפי וחשבה :גם אני שחומת עור ואין לי בעיה עם זה,אמרה לעורב:נכון שאתה שחור אבל
אתה חמוד מאד ,ציפי היתה בטוחה שהעורב הבין אותה כי ציפצוץ של שמחה נשמע ממקורו.
ציפי גדלה והתבגרה והמשיכה לשמוע ולהבין שפת
ציפור ועוף.
היא החליטה
שהיא רוצה להיות צפרית.
למדה לבד, למדה מהציפורים, ולימים הלכה ללמוד
בחברה להגנת הטבע, צפרות , תלמידה טובה ושקדנית היתה ,סיימה את לימודיה בהצטינות והפכה את זה למקצוע,
לימים היתה למורה ללימודי צפרות,
היא לא לימדה
בשיטות מקובלות,היא לימדה להקשיב ולזהות ,
ולגלות רגישות לבעלי הכנף.
בזמן הפנוי
שלה היתה ציפי הולכת ליער או לחורש יושבת בין העצים ומקשיבה לחבריה הציפורים שכה
אהבה.
פעם אחת
נזדמנה ציפי ליד ציפורי דרור שעמדו על חוט חשמל, שמעה ויכוח בין הדרורים,דרור אחד
קטן רצה לדעת למה הוא נקרא דרור,כל אחד מהדרורים נתן לו סיבה אחרת, הדרור הקטן היה
מבולבל,
לחשתי לו
:"דרור, אתה ציפור החופש ולכן שמך דרור" בבת אחת נשתרר שקט, ואז ציוץ של
תודה והדרורים עפו להם משם.
יום אחד ישבה
על ספסל בשדרה ושמעה שיחה מענינת בין יונה
לבנה לעורב השחור,
אמר הערב
ליונה: "את יודעת,יונה, אני מקנא בך מאד, את לא צריכה לחפש אוכל ,אנשים
דואגים לכם, וחוץ מזה רציתי להגיד לך שאת
יפה מאד ,הייתי רוצה גם להיות לבן
כמוך","מה"? ענתה היונה כלא מבינה, "אתה מקנא בי למה?"
כי את לבנה ואני שחור", אותך כולם
אוהבים ואת סמל לשלום,
אז מה? מה
יוצא לי מזה שאני סמל, כולם מצפים ממני כל הזמן להיות יפה ונחמד, ודי נמאס לי,
הייתי רוצה להיות ציפור רגילה ולא סמל.
והאמת? "אני חושבת שאתה דוקא נחמד ומענין".
ציפי הקשיבה
כלא מאמינה, "אני יודעת שלציפורים יש רגשות ,אבל, שהם מקנאים ,לא הייתי מנחשת
לעולם, מזל ששמעתי את השיחה שלהם."
חשבה ציפי והמשיכה
להקשיב.
אמרה היונה: "עורב ,אתה רוצה שנהיה חברים? נעוף יחד ויחד נחפש אוכל
לגוזלים שלנו, מה אתה אומר?
"רעיון
נהדר, אשמח להיות חבר שלך ,אבל את לא פוחדת שידברו עליך?"
שאל
העורב, מדברים עלי ואומרים שאני ערמומי" "לא איכפת לי"
ענתה היונה, בוא נעוף יחד ונמצא מקום להקים שובך לגוזלים שלי..
אני לא יכול לבוא איתך ,את בונה שובך ואני בונה
קן וזה לא אותו דבר,
זה אותו דבר
,ענתה היונה, זה בית וזה בית רק השם שונה,,
עפו להם העורב
והיונה וציפי נשארה יושבת וחושבת על השיחה ששמעה.
וכך כל פעם
שהיה לה מעט זמן היתה מתישבת מתחת לאחד
העצים ומקשיבה לשיח הציפורים,היא למדה מהם המון.
ציפי נישאה וקיבלה את שם המשפחה עפרוני,
נולדו להם שלושה ילדים וכולם כמובן עם שמות של ציפורים,
יונה, דרור
ופשוש. אילה
