שירים

שביל החיים

אני צועדת במישור רחב,
במקור,
הוא ללא סלעים,
ללא ירידות,
וללא מכשולים.
מכאן,
אני יכולה רק להשתפר.

אבל מסיבה לא מוגדרת,
אני ממשיכה לשים לעצמי סלעים בדרך,
מורדיה גם גשם,
שחס וחלילה לא יהיה לי נעים.
והכי חשוב,
אני תוקעת לעצמי סכין בבטן,
שגם יהיה לי קשה להמשיך ללכת.

הרבה דמויות חולפות על פני,
חלקם מתעלמות ממני,
חלקם מנסות לעזור לי.
אבל חלקם,
ודווקא הם שהכי חשובים,
תופסים את הסכיו שבבטני,
ומסובבים אותה בכוח,
לפגוע בי עוד קצת.

ועכשיו,
אני מבינה,
אני לנצח אמשיך להיות,
דמות,
צולעת,
בודדה,
עייפה,
רעבה לחברה,
עם סכין שתקעה בעצמה,
באמצע שביל החיים.

תגובות

גלי צבי-ויס / דמות צולעת / 29/03/2014 07:19
את מוכשרת יקרההסתכלי � / 29/03/2014 12:54
זיגי בר-אור / לתגובתך. / 29/03/2014 13:35
יצחק אור / הבחירה / 29/03/2014 17:18
נורית ליברמן / אכזבה מאנשים קרובים ש� / 29/03/2014 19:49