המטריה האדומה

המטריה האדומה.

יום אחד הייתי מעט עגמומית ומעוננת, החלטתי לצאת לטייל בחיק הטבע,

הגעתי לגינה מטופחת ונעימה, עם פרחים  והרבה אנשים מטילים ונהנים.

ישבתי שם על ספסל והסתכלתי  סביב, ראיתי ילדים משחקים,

ראיתי מבוגרים משוחחים  וקשישים מנמנמים בשמש על הספסלים,

היה יום כל כך יפה ,ישבתי ושקעתי בהגיגים.

לאט לאט התרוקנה הגינה מהמבקרים הרבים,

 כולם הלכו חזרה  לבתים  ,נשארתי כמעט לבד בין הספסלים, המתקנים והפרחים,

הסתכלתי למעלה לשמיים, הם היו כל כך בהירים ואז פתאום ראיתי אותה, עפה בין העננים ,

מטריה אדומה,גדולה , עם  כוכבים   כחולים וידית גדולה.

 המטריה התחילה לרדת למטה ,הגיעה עד אלי ונשארה תלויה באויר ממש לידי כאילו אומרת לי קחי אותי, הושטתי את ידי לתפוס אותה אך היא תפסה אותי, אחזתי  בה בשתי ידי אך היא  הרימה  אותי למעלה כאילו רצתה להגיד לי דבר מה או להראות לי משהו.

 עליתי איתה , עפנו לרחוב עם בתים משותפים,

חשבתי  שיהיה נחמד להציץ בחלונות ולראות איך אנשים וביחוד ילדים  חיים בבתים השונים.

ביקשתי מהמטריה להתקרב לחלונות, לשמחתי הרבה היא הבינה ועשתה  בדיוק מה שביקשתי ממנה.

 כך עמדתי באויר ליד חלון והסתכלתי פנימה ,ראיתי:

תינוק יונק משדי אמו בשקיקה, ואימו מביטה בו בהמון אהבה.

ובחלון אחר ראיתי  אמא צעירה  משכיבה ילדה קטנה לישון ומזמזמת לה שיר ערש,

ובעוד חלון ראיתי , אב יושב על מיטה ולידו שני ילדיו והוא מקריא להם סיפור,איזה יופי, חשבתי,

המשכתי להתעופף עם המטריה האדומה מחלון לחלון ואז ראיתי ילד קטן לבד במיטה צורח עד אפיסת כוחות ,אך אף אחד לא ניגש אליו, אמרתי למטריה ,עצרי רגע, אלך להרגיע את הילד,

נכנסתי פנימה מהחלון ,ניגשתי לילד וראיתי אותו ,ילד יפה  אך מוזנח מאד,  מלוכלך ורעב, הלב נחמץ,

החלפתי לו חיתול , הכנתי לו בקבוק, האכלתי אותו ,הוא נרדם ואני יצאתי משם, ברקע היו כל הזמן  צעקות של מבוגרים ששכחו  שיש להם ילד קטן. היה לי עצוב.

המשכתי לבית אחר ,עברתי מחלון לחלון והסתכלתי פנימה, ראיתי ילדים ישנים בשלווה וילדים אחרים חסרי מנוחה, לזה הנחתי ממתק, לשני הכנסתי מוצץ לפה, לשלישי החלפתי חיתול ולאחר הכנתי בקבוק,

כך עבר עלי כמעט כל הלילה, ביקשתי מהמטריה לקחה אותי הביתה, אני עייפה ,אמרתי,

לקחה אותי עד ביתי, הורידה אותי והתעופפה משם, לאן? אינני יודעת,אולי היא עוד תחזור אלי ואולי לא,ימים יגידו.

ירדתי והלכתי לישון,הייתי  כל כך עייפה עם זאת עם המון סיפוק.

והמטריה האדומה ? היתה מופיעה מידי פעם ,לוקחת אותי כל פעם לסביבה אחרת, כל פעם לבית אחר.

לילה אחד ראיתי מהחלון זוג לאחר החופה, מביטים זה בעיני זו בהמון אהבה, חשבתי לי-מי ייתן ואהבה זו תשכון לנצח במעונם.

בחלון אחר ראיתי אישה זקנה מאד בודדה, אמרתי למטריה חכי לי מעט, אני אארח לה לחברה,

נכנסתי פנימה,ירדתי  והתישבתי לידה, אחזתי בידה, היתה היד קרה,,ליטפתי אותה, "אני כל כך בודדה", אמרה ונרדמה.

המשכתי בנדודי בחלונות , ראיתי תינוקות, ראיתי אימהות ואבות מטפלים בילדים,

ראיתי גם ילדים מוזנחים ועצובים ,אך גם הרבה דברים יפים.

מידי פעם   היתה המטריה מגיעה אלי ,יורדת וכאילו מושיטה לי את ידיתה.

כך הסתובבתי בחלונות  וראיתי  הרבה אנשים, נשים וילדים בביתם, בחדרם,

 לפעמים המראות היו קשים ולפעמים היו יפים  אותם הכי אהבתי

וכל זה  בזכות המטריה האדומה.." מטריה יקרה , אל תשכחי אותי,

קפצי לביקור מידי פעם וקחי אותי איתך לטיול.

"אני מודה לך  מטריה שהראית לי איך אנשים אחרים  חיים,

ואפשרתי לי לעזור מידי פעם למי שזקוק לעזרה.