השבוע הזמינו אותנו הילדים שלנו לטיול ביפו,  

ישבתי  ממש ליד קו המים, צפיתי בים ובגלים, במזח ובסירות 

ואז התבשל אצלי הסיפור הבא.

אני והים-

שמי  נחשון ואספר כאן על מעשה שהיה או לא היה.

תרצו תאמינו לא תרצו אל..

כשהייתי צעיר,אחרי הצבא, נסעתי עם שני חברים טובים שלי  לאי רודוס ביוון,

שכרנו חדר בבית מלון ממש נושק לים, התמקמנו והחלטנו להשכיר סירה ולשוט בים.

נכון יותר החברים שלי החליטו גם בשבילי.

אני  אוהב מאד את הים ,אבל רק להביט בו,לא  להיכנס אליו,הכי הרבה זה לטבול רגליים כשאני ישוב על כסא. 

עם זאת   אני פוחד ממנו מאד, תמיד פחדתי מאז שהייתי ילד ,

בגלל הפחד שלי לא למדתי אף פעם  לשחות.

לא רציתי להצטרף אליהם, העדפתי לשבת  בחוף עם ספר ופשוט לנוח ולהשתזף.

אך החברים שלי לא ויתרו לי והצליחו לגרור אותי איתם  לסירה.

הסירה היתה די גדולה, יציבה ונראתה בטוחה.

לקחנו שתיה ,אבטיח  וכריכים,שמנו מוסיקה ויצאנו לדרך.,

אני,קודם כל לבשתי חגורת הצלה, החברה צחקו עלי אך לא הסכמתי לצאת בלי-

פחדתי מאד, בקושי נשמתי ,רק התחילה הסירה לשוט חטפתי מחלת ים,

החברה נהנים עם בירה ביד ומוסיקה רועשת  שהשתלטה על הסירה ,

הם התחילו להתנועע לקצב המוסיקה ולא שמו לב איך הים החליף את צבעיו ושינה  את פניו,

גלים גבוהים החלו מתנפצים על דפנות הסירה, הסירה התחילה להתנדנד מצד לצד,

עוד רגע ומתהפכת, והם לא מרגישים אפילו, כאילו שקועים בתוך חלום,

התחלתי לצעוק להם,הלכתי וסגרתי את המוזיקה ורק אז אפשר היה לדבר איתם.

אנחנו טובעים, אמרתי להם ,שימו מהר חגורות הצלה, הם לא האמינו לי.

ישבתי בצד, גם אני כמו הים החלפתי צבעים, קיבלתי  סחרחורת ,והקאתי  את נשמתי בים הגדול,

וראיתי איך  הדגים מתקרבים לאכול את מה שהוצאתי,איכס.

הסירה התחילה ממש לרקוד ופתאום בא גל ענק והפיל את החבר שלי שוקי,למיים,

מיקי התחיל לצעוק, שוקי נפל, הצילו, אך לא היה אף אחד מסביבנו, כנראה שהתרחקנו יותר מידי מהחוף,

היינו לבד בים והים סוער, מיקי..חיפש ומצא גלגל הצלה וזרק אותו למים ,יד נעלמה כאילו משכה את הגלגל והוא נעלם ,מסתבר שזה לא היד של שוקי, אני לא רואה בעיניים, לא יודע לשחות, פוחד פחד מוות, אבל  לפחות עם  חגורת  הצלה.

מיקי אתה יודע לשחות קפוץ למיים ותנסה להציל אותו אמרתי למיקי חברי..

אני לא יכול,ענה לי, מצאתי עוד גלגל ,הפעם  השארתי אותו מחובר בחבל לסירה מצד אחד וזרקתי אותו למים כשאני צועק-שוקי ,שוקי. תפוס, אך שוקי לא נראה במים,נעלם כאילו בלע אותו הים. ..

הסירה המשיכה להתנדנד, ואז  בא עוד גל גדול והפך אותה,שנינו נפלנו למיים, אני עם מצופים התחלתי לצוף ולהסחף בים,לא יודע לאן, מיקי נלחם עם המים אך לא יכול להם ,הוא נעלם מתחת לגלים, התחלתי לבכות,מה אני עושה עכשיו? נצמדתי בכל הכוח לגלגל שהיה מחובר עדיין לסירה. נשכבתי עליו וחיכיתי,

לא יודע למה או למות או להינצל,  מרוב יאוש התחלתי לדבר לאלוהים-"בבקשה תציל אותי, אני רוצה להגיד להורים שלי שאני אוהב אותם, אני רוצה להקים משפחה ,  אם רק תציל אותי ,אני מבטיח להשתדל הכי בעולם להיות אדם טוב יותר, לתרום ולעזור לנזקקים, בבקשה אלוהים תעשה שלא אמות, אני צעיר מידי,לא הספקתי לעשות כלום עם חיי" ,התחלתי לבכות, לא יכולתי להציל את החברים שלי, לא יכולתי לעשות כלום.

אחרי זמן רב,שנדמה לי כנצח, הים שקט, עליתי לסירה שהתהפכה  לבד,כנראה מכוח הסערה ואולי הגלים הפכו אותה, התחלתי לרוקן אותה מהמים בעזרת דלי שמצאתי שם, שעה ארוכה עבדתי, רוקנתי  ורוקנתי עד שהסירה היתה יציבה פחות או יותר. מה עכשו?  החברים שלי טבעו ואני שלא יודע לשחות ניצלתי איך אני ממשיך מכאן? איך אשרוד ואני לבד בלב ים?

הורדתי את החולצה הלבנה  שלי עשיתי ממנה דגל ותקעתי בגוף הסירה,קיוויתי שמישהו יראה ויציל אותי.. אני לבד בכל הים הגדול הזה ,אף אחד אפילו  לא יודע שיצאנו לים כך  לא יחפשו אותנו.

נשכבתי בתוך הסירה ונרדמתי, אני לא יודע כמה זמן ישנתי,התבלבלו לי הימים והלילות, בלילה היה קור אימים וביום השמש הכתה עלי ללא רחמים,

ואז, פתאום הרגשתי חבטה בדופן הסירה וזה העיר אותי, פקחתי את עיניי, לרגע לא ידעתי איפוא אני, הייתי תשוש לגמרי ומיובש, התיישבותי ואז ראיתי שהסירה נתקעה בסבך שיחים,הגעתי ליבשה,יש, ניצלתי..

ירדתי מהסירה ,קשרתי אותה איכשהו בשיח שהיה שם והתחלתי לשוטט מעט ולחפש לי משהו לאכול ואולי אמצא אנשים,לא היה לי כח לצעוק אז פשוט הלכתי והלכתי, התרחקתי מהסירה,מהחוף ומהים,

נכנס לתוך יער,הפחד התחיל להזדחל בתוכי ועלי כמו נחש..אין עלי כלי נשק, מה יהיה אם אתקל בחיות טורפות..מצאתי עצי פרי קטפתי וישבתי לאכול,אחרי שהתאוששתי מעט החלטתי לחזור לחוף,קטפתי עוד פרות שיהיה לי לאחר כך.  בהתחלה לא מצאתי את הסירה, הסתובבתי סביב עצמי ,לקח המון זמן עד שהסירה נגלתה לפני, שמחתי,אני רוצה  לנסות להכין לי מחסה ללילה, ולהדליק  אש, חשבתי,

אולי מישהו יראה את העשן ויבוא.

.אספתי עצים, ניסיתי להדליק אש,אבל איך  מדליקים  בלי גפרורים? אז נזכרתי באיזה סרט שראיתי, התחלתי לחכך ענף בענף, לאחר מאמצים רבים נדלקה אש קטנה, הוספתי זרדים, יש אש יופי. עכשיו מחסה, אספתי ענפים גדולי והתחלתי לחבר בסיבים שהיו מחוברים לשיחים הגדולים שהיו סביבי,

לאחר כמה שעות עבודה ומאמץ גדול , מה עוד שאני די חלש ,הצלחתי לעשות מחסה בין כמה עיצים..

אכלתי עוד כמה מהפירות ונשכבתי  .מהר מאד נרדמתי.

לא יודע כמה זמן ישנתי אבל קמתי מאושש, שטפתי את עצמי  בים, אכלתי פירות, שיפרתי את המחסה ויצאתי לסקור את האי. הלכתי לחפש עוד פירות מאכל,, ככך עשיתי כל יום, כדי לשרוד וגם להישאר שפוי העסקתי את עצמי בעבודות שונות,

יום אחד נכנסתי לעומק האי ואז ראיתי בקתה עשויה מענפים כמו שלי..לא יאומן אולי עוד מישהו נסחף לאי הזה?  עברה מחשבה בראשי ואולי...

לא יכול להיות..התקרבתי לבקתה שהיא יותר כמו מחסה..ראיתי סימני אש..התקרבתי עוד והסתתרתי מאחורי שיח, רציתי לראות של מי ומי נמצא שם..

כעבור כשעה ,הרי אין לי שעון, רק הערכה, ראיתי שני בחורים מזוקנים ובעלי שיער פרא מתקרבים ובידם צייד, ניסיתי להתקרב עוד קצת ,צמרמורת אחזה בי,היתכן שאלה החברים שלי?

קראתי בשקט-מיקי.מיקי..ואז שוקי, שוקי..הם הפנו את פניהם לכיוון שלי..אז הרגשתי שזה הם,

החברים שלי, צעקתי את שמם שוב ושוב ופתאום שניהם ביחד קראו-נחשון,נחשון, זה אתה?

כן, צעקתי בכל הכוח, זה אני ..רצנו אחד לקראת השני, התחבקנו ובכינו מאושר ושמחה.

שלושתנו ניצלנו.. לאחר שנרגענו מהמפגש ,הם סיפרו לי שלהקת דולפינים עברה שם אחרי שהסירה התהפכה, כמעט טבענו, כריש בא לקראתינו וכמעט טרף אותו ואז ראינו אותם,להקת דולפינים.

.אני,סיפר  שוקי קפצתי על גב הדולפין הראשון  תוך כדי שאני צועק למיקי  קפוץ על גב דולפין, מהר, ואז לחשתי לדולפין-"תציל  אותי בבקשה"  והוא כאילו הבין,רחשים נשמעו מלהקת הדולפינים,כאילו מעבירים הודעה מאחד לשני, הם שחו משם בכל המהירות כשאנחנו על גבם , והובילו אותנו לאי הזה.

מאז אנחנו פה. ואתה? שאלו, איך ניצלת? אני? "בזכות המצופים ששמתי עלי וגלגל ההצלה שזרקתי למיקי".

טוב מה עושים עכשיו? איך יוצאים מהאי הזה? שאלתי את מיקי ושוקי.

"נבנה סירה גדולה ,נצייד אותה בפירות ומים ונצא לים". ענה שוקי.

רבותי הסירה נמצאת והיא במצב טוב" אמרתי וחייכתי להם .

יופי אז בואו נלך אלי הביתה, יש לי מחסה מצוין שם נמצאת הסירה.

קטפנו המון פירות מכל סוג שמצאנו.

שוקי ומיקי שהיו כבר ממוחים בציד, צדו כמה חיות ,צלינו אותם וייבשנו בשמש

 ובינתיים הכנו את הסירה להפלגה.

כשהכל  היה מוכן יצאנו לים הפתוח וקיווינו לנס.

לאחר כשבוע בים הפתוח, עברה לא רחוק מאיתנו ספינת דייגים ,נופפנו להם בבדים לבנים ממה שנשאר מהבגדים שלנו..לשמחתנו הרבה הם ראו אותו, התקרבו אלינו,הסברנו להם לאן אנחנו צריכים להגיע ושנסחפנו בים, קשרו את הסירה לספינה שלהם ולקחו אותנו לחוף ששם נמצא המלון שלנו.

הפכנו לאטרקציה ,אף אחד לא האמין שנשארנו בחיים אחרי שלושה חודשים ,

מיד התקשרנו להורינו בארץ, שהיו בטוחים שטבענו בים.

השמועה התפשטה באי  ועיתונאים  הגיעו לראיין אותנו..

הורינו שלחו לנו כסף וטסנו הביתה.

.זה סוף  ההרפתקה שלנו עם הים  ופה הסתיים גם הרומן שלי עם הים.

   שום כוח שבעולם לא  גרם לי יותר  לשנות את דעתי ולהיכנס שוב לים.

המשכתי  לאהוב את הים מרחוק