שירים

הנץ הגביה עוף לקראת ערביים, חוצה את פסי הדם של האופק. צעדתי מהסס, אט אט נגלית במעלה הרחוב, תחילה ראיתי את עינייך - כה חסרו לי - אחר, כתפייך הרכות, שדייך העולים ויורדים ממאמץ המעלה, הסריג שנח ברישול על גופך, מכנסי הג'ינס הכחולים, האהובים עלי, הדוקים לגופך הטוב ועיניי, כלות.

המדרכות היו רטובות עדיין מגשם, באוויר עמדה צינה של סתיו, מבלי משים החשתי את צעדיי, מנסה לשחזר ולשנן את מילות הפתיחה עליהם עמלתי הרי חלף זמן כה רב. התקרבנו, המרחק בינינו לא עלה עתה על מספר פסיעות, עצרתי, המתנתי, ראיתי את השאלות בעיניה אחר, עמדה מולי, כמו מהססת ובאחת רצתי לקראתה בניגוד גמור לכל תוכניותיי הקשוחות פורש כנפיים וקולט את מלוא קומתה בחיקי בחיבוק עז וממושך ולא יכולתי לעצור את הדמעות עת דמעותיה שלה נגעו בשפתיי.

"חלף זמן כה רב", לחשה, הנהנתי, חוזר ומחבקה בעוז.

ידענו, מבלי אומר כי לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור. חרב הזמן אכזר היא, אך לא רצינו לוותר על הרגע.

אחזנו ידיים שעה ארוכה, לוגמים אט אט מהקפה החם, מביטים איש בעיני רעהו מבלי להרפות. ליטפתי את פניה, עברתי על מתארם אשר חסר לי זמן כה רב, אצבעותיי ציירו על מצחה את השיר שאהבנו THE FIRST TIME EVER I" KISSED YOUR LIPS".

זמזמנו ביחד, מסרבים להיפרד, נוגעים עוד ועוד. מעת לעת פרצי צחוק של מבוכה חזרה ואמרה לי:

"מעולם לא שכחתי,

אני עדיין אוהבת, אתה אישי

גם בנדריי לאחר

אתה אהובי, אתה האיש".

צמרמורת עברה בגווי, ליבי בכה, חייכתי לעברה, תוהה היכן טעיתי, מדכא את רצוני להפשיטה באחת.

זכרתי, גופה המתנגן כרומנסה ספרדית, קטיפת שדיה העירומים מבעד לאריג הדק, חלקת ירכיה, משי שיערה, הרכות הנפלאה בה קיבל גופה את גופי כאותה רכבת המאטה אט אט לתחנת אהבה, היותה חמדת חיי ויותר מכל חיוכה, חיוך עיניה.

תיאטרון חיי פרוש קרוע, ניצבים בו חיי וחירותי, כאבי, אהבותיי, תשוקותיי. תרמילי עמוס לעייפה, ארץ נדריי להכעיס, מביט בדלתות הנפתחות ונסגרות חליפות, מראת חיי.

עתה ירדה כבר החשיכה, הרחוב נצבע באור הפנסים הצהוב, ידענו עת ללכת,

ידוע ידעתי, לא אראה אותה עוד שוב, לעולם.

ניגשתי לשלם את החשבון.

חשבון חיי.

לא הסבתי מבטי.

הלכתי.

יצחק אור.

תגובות