שירים

לפני שנים רבות היה הדבר

לפני שנים רבות היה הדבר.
היתה לי מחנכת-
ופוקסמן היה שמה.
משקפיים עבות מסגרת
ופנים חמורות הבעה.

פחדנו ממנה.
מקולה העבה.
מהאופן בו אמרה
ירושולים.
מאחורי גבה קראנו לה פוקסמן,
ואחותי וחברותיה-
כמה שנים מאוחר יותר-
פשוט כינו אותה
"פוקי".

ויום אחד
היה גשם בחוץ,אני זוכר-
היא פנתה אלינו
ואמרה:
"אני מבקשת שמהיום 
לא תקראו לי המורה,
אלא-
"המורה רחל".

ודממה רבת גיחוך-
פרשה כנפיה על הכיתה.
ואף אחד מעולם לא קרא לה
"המורה רחל".

ודוקא עכשיו,
לאחר שנות דור-
כפליים בעצם-
נפרצו חומות הניכור.
שלי.
אליה.

כי גם לרוך העצור שבלב-
היתה זכות
לפרוץ את חומותיו,
ואז-
לא הבנתי.

שלום לעפרך-
מורתי רחל.


תגובות