בית

זהו ביתי מגבו וחלונותיו

שתי עיניים מציצות בי

שבה אליו

חובק בשתי זרועות חומותיו

ואני טובעת בינן

-בכל יום בו מותר.

לפעמים אפשר שענפים מוסטים לצדי

בקלות גופי נשען אל שיחים

כאוהב המשיב קרבה ושני פרחים

נצמדים לבגדיי בין השאר.

ובכניסה בצו השער אני משילה

זיעת התרגשות מגומגמת

אוספת בגומייה שיער נפרע

לובשת נוחיות מביכה ומתנערת 

מקשיי הבעה.

מי היה מאמין שבכל שיחה אחרת

אחסיר

דווקא מן המילה