ילדה עם מזוודה

סיפורה של ילדה עם מזודה .

על רציף בנמל, ישבה ילדה קטנה,לבדה ולידה מונחת המזודה שלה.

מזוודה קטנה, אדומה ויפה ובה כל עולמה.

וגם סוד קטן טמון  היה במזודה , שאותו לקחה עימה.

 ישבה והביטה בים, ולא ידעה מה צופן לה העתיד מה מחכה שם לה מעבר לים.

 גליה,קראו לילדה, היא  כבת חמש שנים, צנומה ובישנית, זוג צמות שחורות  משתלשלות משני צידי פניה היפות.

יתומה מאם שלא מזמן הלכה לעולמה והשאירה אותה לנפשה.

אביה  שהיה ימאי נעדר מהבית לימים ארוכים , ולא ידע  מעכשיו מי יטפל בקטנה באותם הימים.

לכן,החליט להעבירה למשפחת אמה  בארץ רחוקה, שנמצאת מעבר לים-

"אני לא יכול לבד לגדל אותה", כך אמר ועשה.

ושוב הילדה הקטנה הושארה לנפשה, להתמודד לבד עם העולם שמסביבה.

 ילדה חמודה גליה, וכן, היא נקראה על שם הים  שאביה כה אהב, ושט בו בספינה בענייני עבודה .

 מאז מות אמה ,היא מסוגרת ועצובה ומרגישה מאד בודדה.

עם אביה אין לה שיחה כי הוא התעטף בשתיקה כמו בשמיכה אטומה.

בנושא הנידון, אין לה  מילה  , זה  המצב ,כבר הוחלט, אז מה  יש לה להגיד ומי ישמע?.

ארזה במזודה הקטנה,  מעט  בגדים, את בובתה היקרה אותה קיבלה מאמה ליום הולדתה, לפני שנה, וכן ספר אחד אהוב במיוחד על -גליה ומתנת הים- כי אבא אמר לה, לא לקחת הרבה חפצים, הכל יש שם.

 היה קשה לגליה להיפרד מדברים וממקומות מוכרים.

היה  לה  קשה להיפרד מזכרונות  מימים אחרים כשעוד אמה היתה בין החיים.

ישבה גליה עם המזוודה האדומה לידה וחיכתה לאביה שיבוא לקחת אותה.

זמן רב היא  חיכתה וכאשר בא ,יחד עלו על הספינה שתיקח אותם למרחקים,

שם אביה ישאיר אותה בידי קרובים שאותה כמעט לא מכירים.

 למי בדיוק תימסר גליה עם המזוודה, היא עוד לא יודעת ממש, היא רק יודעת ששוב תיעזב והפעם, ע"י אביה ותגור  אצל קרובים שהם כמעט זרים.

 אצל מי ואפוא, זה היא  תגלה  אולי בהמשך המסע ואולי רק כשתגיע לשם..

ובנתיים גליה  מרגישה כל כך לבד וחושבת על אמא שלה ועל מה יהיה מחר.

ההפלגה היתה ארוכה , הים סער וגעש ולעיתים קרובות היתה ההפלגה  קשה.

היא בקושי אכלה ולשמש כמעט לא יצאה,  היתה לה הרגשה ממש רעה.

עברו  עשרה ימים והספינה הגיעה ליעדה.

גליה עם אביה ירדה  מהספינה  ולא שכחה לקחת בידה את המזוודה האדומה.

אביה שאל אם היא צריכה עזרה בנשיאת המזוודה- 

לא,  ענתה גליה  בבהלה,

" את המזוודה רק אני מחזיקה".

 הרי יש בה סוד,אך את זה היא לא גילתה,

[אפילו לא לי חברתה הטובה שמרחוק אני  מלווה אותה במסעה].

אביה חיפש את  הרכבת המהירה כי רק היא מגיעה לעיירה שבא גרה משפחת אמה.

וכשהגיעו בריצה הרכבת כמעט זזה, ברגע האחרון נחלו הצלחה והתישבו בתא במנוחה.

הנסיעה היתה ארוכה, גלית כל הזמן הסתכלה מהחלון כדי לא להפסיד את מראה הנוף  שמסביבה .

לאחר מס שעות הרכבת עצרה בחריקת בלמים מרעישה, וגליה שבנתים נרדמה, התעוררה כשאביה קרא בשמה.

קומי, הגענו. אמר לה אביה. גליה קמה, התמתחה .

לקחה ביד את המזוודה האדומה,  שבה טמון סודה יחד עם עברה, וירדה  עם אביה מהרכבת 

בתחנה חיכה להם  כבר  נציג מהמשפחה עם כרכרה רתומה לסוס.

ואחרי רגע  ליד הרכב  ישב אבא שלה וגליה ישבה מאחור

והמזוודה בידה. 

הכרכרה לדרך יצאה, דיו, דיו, הסוס פתח בדהרה ודי מהר הדרך  הסתיימה והגיעו  ליעדם, לבית שמהיום והלאה יהיה  הבית שלה.

אך גליה לא הרגישה כך. מהרגע שנכנסה הרגישה זרות, אומנם קיבלו אותה  בחמימות אך מעבר לזה הרגישה קרירות.  היא היתה עייפה ורעבה. חיכתה שיציעו לה ארוחה ומיטה ובמקום זה היתה  בין המבוגרים פטפטת שקראו לה שיחה. גליה התישבה ליד אביה על הספה ולא עבר זמן רב ונרדמה עם הלכלוך שעל בגדיה ועם הרעב.,

בבוקר התעוררה על מיטה זרה ולא זכרה איך הגיעה לשם.

לאחר שלושה ימים אביה נפרד ממנה ואמר לה" תהי  ילדה טובה.

 כשאסתדר אבוא לקחת אותך" נתן לה נשיקה חטופה ויצא משם במהרה,

אפילו לא הביט אחורה וגליה .עמדה וראתה אותו הולך ומעיניה זלגו דמעות,

הרגישה שלא במהרה תראה אותו שוב.

סבתא קראה לה לשיחה ואמרה  לה איך היא צריכה להתנהג ומהם חוקי הבית.

ומחר,הוסיפה הסבתא" את תלכי לבת הספר, אני מקוה שתסתדרי ולא תעשי לנו בושות.

גליה הקשיבה ולא ענתה.רק רצתה לחזור לחדר ולהיות לבד עם עצמה.

עם המזוודה שלה שהכילה את החיים שלה ואת סודה שעד היום לא נגלה לאיש מלבדה..

מקוה שתהנו מהסיפור שלי