לעוף

הנטל על שִכְמָה רָבַץ,

כמו כיפת השמים

על כתפיו של אַטְלַס,

וְכַמוֹהוּ בְּאִיפּוּק נשׂאה סִבְלָה.

בקשה להסירו –

זֶאוּס לא נתן לה.

שטחה תַּחֲנוּנֶיהַּ בפני יקיריה

בִּקְשָה שיושיטו לה יד.

הם הפנו לה גבם,

אנחנו זקוקים לשמים ממעל,

אמרו לה.

רצתה לְמִצְעַר כמו סִיזִיפוּס להיות,

לדחוף את סלע סבלותיה בְּמַעֲלֶה ההר

וּכשיתגלגל בַּמִּדְּרוֹן –

תוכל לנוח מעט.

כשכשלו בִּרְכֵּיהָ בַּמַּעֲלֶה,

בקשה שיעזרו לה

לשוב ולדחוף את האבן הכבדה,

היא גם שלכם – אמרה.

משכו בִּכְתֶּפַם

זו הבעיה שלך – אמרו לה

והשאירו אותה לבד.

הושטתי יד

וכמו אַכִילֶס תמכתי בשמים בשבילה,

שתנוח מעט.

במעלה המדרון

שמתי יתד מתחת לְאֶבֶן סבלה,

הניחי לה – אמרתי.

לקחתי את ידה בידי

והובלתי אותה, קלה כנוצה,

במעלה ההר.

נשׂאתי אותה אל כיפת השמים,

כעת את יכולה לעוף –  

אמרתי,

זֶאוּס מרשה.