בלדה לאהבה מאוחרת

מה לך בתי

כי עינייך פלגים

וביתך הדור ונאה

ועולליך יפים וגדלים

הו אמי,

מה לך אומר,

על עלומיי פסחתי כבר

נעוריי קצרים היו

כי בעבור נזיד עדשים נמכרו

מה לך אמי, כי יפלו פניך

למה זה תבכי יום וליל

ראי, הלא ניצנייך פרחו

ניחוחם מבשם את חייך

העלי נא חיוך על שפתייך

ילדתי יפתי,

כי את תזכרי עלומייך

גם בגשם זלעפות

כשנרטבת עד לשד עצמותייך

השחת לי

אמי

ממטרה שאת הפרח בגן השקתה

הרטיבה אותי, וחיוך על פניך בתי

מה לך אמי כי חוורו פניך

ואין עוד הסומק

רובץ בלחייך

הן גדלו גוזלייך

והאירו ימייך

העלי נא בדל חיוך על שפתייך

ילדתי יפתי מאור עיניי

אורם חמים ורך

והוא נר לרגליי

האם תזכרי את ימייך

כשדמעות ניקוו בעינייך

והרטיבו את דששמלתי

וידי ניחמה

דמעה מעין יבשה

עד סדק בלב התאחה

אמי

 האם אין מילת נחמה

לך אוכל לתיתה

בעבור חסדייך

בעבור צל צילו של חיוך על שפתייך

בתי יחידתי,

 לך הם חיי

אך לא תדעי מה עובר עלי

וליבי לא שלי עוד

ממני נגנב

ולא היה לי כזאת בימי עלומיי

ועתה זה פקדני

יפה וכואב

איך עוד לך אשיח

על עינייני הלב

ואת, ילדתי, לא תביני אותי

וגם דמעה מעיניי לא תמחי

רק דברייך יהדהדו במוחי

הו אמי, מה זאת תשיחי

תמו נשלמו עלומייך

ועתה בבוא ימייך

מוסרת את ליבך

כמו בעולם את לבדך

ילדתי אהובתי משוש חיי

נפלה החלטה

אסכר פי ודי

כי תש כוחי נחלש

וליבי נקרע בין ישן לחדש

ואת אהובת ליבי

לא תזכרי עיתותייך

ואיך שמחתי לך כשפרפרייך

חגו בתוכך ומעליך

ולי כלל לא תמחלי

ורב ניסיונך והלא תדעי

שהלב בתוכנו שוכן

אבל שם הוא רק מתגורר