על פניו-לפינת התפוח של עליזה זאבי-דומה ושונה

על פניו

ראיתי אותה פוסעת בבטחה אל הפודיום

שערה הבהיר הארוך מטלטל מצד אל צד

בקצב צעדיה הבוטחים.

עיניה התכולות מביטות אל מאה וחמישים הצופים

שבאו לשתות בשקיקה את דבריה על הגשמה עצמית.

מושלמת

כאן מתחילות רגליה החטובות, שם נגמרות

ואחר הגיע חיוכה המביע שביעות רצון מהווייתה

עד שבאו המילים שניפצו מחד, חיברו מאידך.

אני נרגשת לעמוד כאן למולכם מנסה לעצור את הרעד,

כל חיי נאבקת בפחד הקהל, גדול בפחדים האנושיים

שנים כה רבות נלחמת במשפט ההוא שכתבו לי בספר הזיכרונות:

המשיכי להיות נחמדה כפי שאת

דברים משתנים, גם יופי וחוכמה מגיעים לא פעם.

נחמדה? אמרתי לעצמי, זה הכל? והיתר חלום, שאיפה.

והיא הביטה אל החשש, אל הפחד, אל עיני כולם.

רקמה אחת, זה כל מה שיש

התבונן, צלול לעומקים-ותראה את אשר לא ראית קודם.