קולך כדממה

זהו לילה קודר והחושך נכנס
רק היא וצילה שנגלה מפנס
גם רוח קרירה עוד רחוב לעבור
ופסיעות נמרצות נשמעות מאחור.

חיש לופתת תיקה מזרזת תנועה
מפלסת דרכה ברחבי השכונה
אף מבט לאחור בלי לראות מי האיש
מגבירה צעדים ועוברת לכביש.

אך פתאום לפיתה וגופה משתתק
כף יד על הפה, אין אוויר וחונק
טלוויזיה דלוקה מדירה מרוחקת
אז אותה הוא גורר והיא נאבקת.

הוא גדול מימדים והיא חלשה
צעקות חנוקות נשמעות לחישה
מתנשף מעליה מתפללת לחיות
שהכול יגמר לא רוצה להיות

בלי סימן רחמים בלי רצון לעדנה
שרוי בעוצמה וחסר תקנה
ננעץ בה כתער בפצע חשוף
מנתקת כל רגש ותחושה שבגוף.

ופתאום מימין שני אורות וצופר
טנדר אדום ואזרח מבוגר
בשניות התרומם לו הזר ונמלט
דמעותיה כמו ים הן זורמות באחת.

גם תלונה במסוף ובניית קלסתרון
לא הובילו לתפוס את אותו הבריון
שאותה לעיתים מבקר בחלום
וגורם לה לרעוד ולחוש גיהנום

חוויה מצלקת ומאז אין גישה
ההווה מנוכר, העתיד בלי תחושה
החיים נפסקו ואבדה החירות
השמחה צללה במעמקי העצבות.

וכשכבר לא כואב והמוות מתוק
ואין איש בעולם שאיתו לחלוק
פתרון אחרון אין כבר מה להפסיד
זה סכין שחותך בשתיקה את הוריד.

והדם הניתז עד איבוד הכרה
בלי סימן, בלי תמרור, בלי נורת אזהרה.

קץ החיים
ומוות אכזר
הקול הדומם
ובלב רק נותר-

געגוע.