בֵּן נוֹלַד - שִׁיר נוֹלַד

מְיַלֶּדֶת מוֹלִיכָה אוֹתִי

בְּבִטְחָה לַחֲדַר הַלֵּדָה.

שִׂמְחָה בְּקוֹלָהּ:

אַתְּ נֶהֱדֶרֶת   - הִיא מִתְלַהֶבֶת לִי.

רֹאשׁ יַלְדִּי בּוֹקֵעַ מִתּוֹכִי  -   אֲנִי לוֹחֶשֶת.

עוֹד טִפָּה תִּלְחֲצִי  - הִיא מְעוֹדֶדֶת.

כְּאֵב חַד מְפַלֵּחַ בִּי עֹנֶג שֶׁבִּפְלִיאָה.

הִנֵּה הוּא מוּלִי בְּיָדֶיהָ הַטּוֹבוֹת.

צְחוֹק פּוֹרֵץ מִגְּרוֹנִי

מַרְעִיד חֶלְקֵי הֲוָיָתִי.

תּוֹדָה מִזְדַּמֶּרֶת  בְּלִבִּי

עַל חַיִּים חֲדָשִׁים מְתוּקִים.

גַּם אֲנִי נוֹלֶדֶת מֵחָדָשׁ.

תִּינוֹקִי מְחַיֵּךְ אֵלַי

בִּלְחָיָיו שְׁתֵּי גֻּמּוֹת חֵן.

אֲנִי קוֹרֵאת לוֹ רוֹנֵן:

שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה מִתְרוֹנֵן

וּמַרְנִין אֶת כָּל הַפּוֹגֵשׁ בּו.

אֲנִי חָשָׁה דְּמָמָה עֲמֻקָּה

חוֹבֶקֶת כָּל, מְמַלְּאָה יֵשׁוּתִי  

הַמּוּרֶמֶת וְצוֹמַחַת אֶל עַל

כְּמוֹ "צַמֶּרֶת גְּשוּמַת עַפְעַפַּיִם" (אלתרמן)