ראשית חיי החדשים
בשלהי 1996 ישבתי
לי במשרדי, אי שם בתל אביב. אשתי עזבה את הבית ואני נשארתי מפוחד מן החיים ובעיקר
מנשים. ידעתי שעלי להתגבר. עשרים שנה, לכל אורך נישואיי, משכתי בעיה מינית, עליה
לא העזתי לדבר עם אף אחד. איכשהו אני ואשתי, דאז, למדנו להסתדר עם העניין. ידעתי
שכעת כשאני יוצא ל"שוק" עלי לתפקד אחרת.
כאמור ישבתי במשרדי ועלעלתי בעיתון יומי. מודעה קטנה צדה את
עיני:
מטפלת מקצועית בשפיכה מהירה
(שיטת רייקי) טלפון - - - - - - - - -
בשיטת רייקי
|
הלב שלי החסיר כמה פעימות... המודעה הזו בשבילי, משהו בה תפס
אותי. טלפנתי מלא פחדים וחששות. אישה חביבה שהזדהתה בשם סנדרה ענתה לי והזמינה
אותי לביתה, שהיה לא רחוק ממקום עבודתי.
קבעתי איתה בו ברגע, לפני שפחדיי ירחיקו אותי ממנה.
שיתפתי את ליה, שותפתי
למשרד והיא עודדה אותי לצאת לדרכי.
"שי אל תחשוש, אתה אמיץ, אתה חתיך, אתה חזק, אתה חכם, צא
לדרך. "עזבתי המשרד והלכתי אל הכתובת שקיבלתי. הלכתי צעדיים ועצרתי צעד,
פסעתי שעל והיססתי. למרות כל היסוסיי ופחדיי, ליוותה אותי ההבטחה שהבטחתי לעצמי: "אתה
לא נסוג, אתה הולך אל תוך הפחד." אודה ולא אבוש, הפחד היה בעצמותיי, הפחד שכן
בי וכמעט שיתק אותי. אני, שמעולם לא ידעתי אישה אחרת בעשרים שנה האחרונות, הולך
לדבר על הבעיה שלי בחופשיות עם אישה זרה, אשר כנראה גם תיגע בי. וואהו הפחד היה
גדול, אך הייתי נחוש לנצחו.
פעם קראתי באיזשהו ספר פתגם שעזר לי באותו רגע: "חייך
יתרחבו או יצטמצמו על פי הפחדים שלך." כאמור חששתי, אך המשכתי לצעוד.
תוך כמה דקות הגעתי
לכתובת שקיבלתי. ראיתי בית בן ארבע קומות, בקרבת רחוב דיזנגוף שבתל אביב. שמתי את
הפחדים בצד ופעלתי כאוטומט. עליתי לקומה הראשונה וצלצלתי בפעמון הכניסה, הלב שלי
פעם, רעש ורגש. את הדלת פתחה אישה יפה, בעלת שיער שחור גולש ועיניים ירוקות. היא האירה
לי פנים. במבטא אנגלו סקסי אמרה: "שלום שי, מה שלומך"? ואז הוסיפה
ואמרה: "איזה פנים יש לך: כל כך יפים, כל כך שלווים." ואני אתוודה
בפניכם. לא הייתי רגוע ובטח שלא שליו, למעשה הייתי נסער ונרגש, אך איכשהו כנראה
שהפנים שלי שידרו אחרת. סנדרה, כפי שקראה לעצמה, חייכה אלי ופתחה את דלת
הדירה בפני. דירה רגילה למדיי. סנדרה נגעה בכתפי והובילה אותי לחדר טיפולים. הייתי
מתוח ולחוץ. החלטתי לפתוח בשיחה כדי לשבור את הקרח שאיים לעטוף את ליבי.
"סנדרה, מהיכן המבטא שלך, את מדברת עברית, אך אני שומע בתוכו מבטא אחר."
"נכון אתה צודק, גדלתי באנגליה וכרגע אני בישראל, יש לי משפחה ושני ילדים.
אני עובדת בישראל וגם בלונדון, כמטפלת בשפיכה מהירה." שאלתי עוד כמה שאלות
וסנדרה השיבה בנחת. הייתי רגוע יותר. "שי, כפי שהסברת לי בטלפון אתה סובל
משפיכה מהירה, התוכל לתת לי קצת יותר מידע." "כן" אמרתי. "כל
חיי הנישואים שלי לא הצלחתי למשוך זמן ולהתאפק עם אשתי, חצי דקה, וגמרתי." "אויי"
פלטה סנדרה. "אני אעזור לך. הגד לי, איך תפקדת עם נשים אחרות בעבר"? גיחכתי
במבוכה. "סנדרה אנחנו מדברים על 20 שנים אחורה, אולם לא זכורה לי בעיה מיוחדת
עם נשים אחרות לפני הנישואים שלי."
סנדרה חייכה אלי,
ביקשה שאתפשט ואשכב על מיטת העיסוי שלה, "אני יוצאת ואחזור עוד דקה או שתיים." "הייתי נבוך והתביישתי, אך החלטתי שאם
הגעתי עד הלום שום דבר לא יעצרני. פשטתי את בגדיי ושכבתי על המיטה על גבי. בום,
בום, בום הלב שלי דפק. סנדרה חזרה אל החדר. שוב חייכה אלי. והחלה להעביר את ידיה
מעל גופי. "שי, אני עושה לך רייקי ומכוונת אותך לשלווה ומרגוע, הייה נינוח,
לא אגע בך, עד שתהיה מוכן."
הייתה לי זקפה
חזקה, סנדרה כמובן הבחינה בכך, אך המשיכה להוליך את ידיה באוויר ומעל כל חלקי
גופי, תוך כדי כך מלמלה מילים סתומות באנגלית. בשלב מסוים לאחר כעשרים דקות. סנדרה
החלה לגעת בי ואמרה: "שי, עכשיו הגענו לחלק המעשי, אני אגע בך בגוף שלך, אתה,
אל תאיץ אותי לשום מקום, אל תתרגש אל תקפוץ." ואכן כך היה. שעה ארוכה הלכו
ידיה על גופי, נוגעות בחזה, נוגעות בפנים, ברגלים ומדי פעם רפרוף קל על הזין.
כהרגלי, רציתי שמיד תיגע בי ואגמור עם הלחץ שלי. סנדרה הניחה כף יד על מצחי ואמרה:
"הרגע! יש לנו זמן." סנדרה מרחה קרם על ידיה, ריחו היה מוכר לי. היא החלה
לאונן לי, אך ביקשה ממני: "שי, לאט לך, כל פעם שאתה רוצה לגמור, עצור אותי
מלגעת בך." לא אלאה אתכם/ן יותר מדי, אך אספר לכם/ן שעצרתיה חמש פעמים. סנדרה
צחקה ואמרה:"שי, אין לך שום בעיה, הכל בראש שלך. עכשיו אמשיך ואאונן לך ותוכל
לגמור. דקה קצרה לאחר מכן, פרקתי עצמי בתוך הידיים הנפלאות שלה. צעקתי וצרחתי שם
ללא חשש..
סנדרה ליטפה את
ראשי, "שי, היית מקסים, אתה בסדר גמור." שאלתיה עוד כמה שאלות טכניות.
קיבלתי "שיעורי בית".
אחר כך, יצאה מן החדר, התלבשתי והייתי מאושר. יצאתי אל הסלון
שלה. סנדרה ביקשה שאשאר, רצתה לדבר קצת. שוחחנו על החיים שלה ושלי. היא ביקשה עצות
בתחום עיסוק נוסף שהיה לה והבטחתי לעזור. דיברנו אפילו על עסק משותף. הנחתי על שולחנה
600 שח (כפול ממה שביקשה) ויצאתי אל עולם אחר. השמש ראתה אותי וחייכה, האנשים
ברחוב צחקו. הרמזורים היו ירוקים ואלוהים קרץ אלי מבעד לתכלת השמיים.
חזרתי למשרדי,
חטפתי את ליה משולחנה וצעקתי לה: "עשיתי את זה." ליה ביקשה לדעת פרטי
פרטים וחוותה איתי את כל שעברתי. חיבקה אותי ואמרה: "שי כל הכבוד, אתה יוצא
לחיים האמיתיים."
נפגשתי עם סנדרה
עוד פעמיים. היינו כבר חברים. סנדרה סירבה לקחת כסף, אך אני התעקשתי לתת לה.
בפגישתנו השלישית, סיימנו די מהר את שלב הטיפול ומשם ישר לסלון לשיחה ארוכה על
החיים, בעיקר על החיים שלה.
סנדרה סיפרה לי על חייה
כעולה חדשה בישראל ועבודה כמטפלת מינית, סיפרה על מטופלים שלה ועל החיים הכפולים שהיא
מנהלת באנגליה ובישראל. גם בלונדון יש לה קליניקה ומטופלים רבים. סנדרה דיברה על
הישראלים הפתוחים יחסית ועל בריטים הסגורים והמבוישים. לסנדרה היה חלום: הקמת בית
ספר לדרמה, התנדבתי לעזור לה, אך איכשהו לא הצלחנו להתקדם מעבר לשיחות סרק בנושא. לימים
הקשר דעך, השיחות התמעטו והיא טסה לאנגליה...לא ראיתיה שוב לעולם.
על פי המלצתה, רכשתי
כמה ספרים העוסקים בטיפול מיני ועשיתי שיעורי
בית. למעשה עבדתי על גופי כדי להשיג שליטה, כפי שלימדה אותי.
אימנתי את המוח שלי ויצרתי בו התניה חדשה. ניתקתי את הקשר בין
מגע לגמירה, בין אוננות לאי שליטה בשפיכה. זכרתי את הניסויים של פאבלוב* והכלבים
שלו ונהגתי כמוהו – חיזוק ההתניה שאני שולט בזין שלי ולא הוא שולט בי.
חודש לאחר מכן
נפגשתי עם בחורה נחמדה, יצאנו כמה פעמים והגענו למיטה, שם בפעם הראשונה מזה עשרים
שנה הצלחתי לשלוט בעצמי...
תודה עצומה לסנדרה,
אישה יקרה, שמסעה האישי התנגש במסעי ובעזרתה השתנו חיי.
כן, כך החל מסעי האישי בעולם החדש שאליו הופלתי....
שלא תעזו לא להעז...
זיכרו! הפחד הוא סוהרו של הלב.
* התניה קלאסית
- התניה קלאסית (או התניה פבלובית) היא מושג מרכזי בפסיכולוגיה הבהביוריסטית, המתאר תהליך למידה שבו
גירוי ניטראלי נלמד המעורר אצל אדם או בעל חיים תגובה רפלקסיבית, שקודם
ללמידה לא התעוררה, וזאת בעקבות הופעתו בסמוך לגירוי בלתי-מותנה המעורר את התגובה
הרפלקסיבית באופן מולד.
מושג זה נטבע על ידי המדען הרוסי איוואן
פבלוב,
בעקבות סדרת ניסויים שביצע על כלבים.
