עד תהמי יונה.

שקיעת אתמול סמוקה ספקנית

עלתה בוקר מאירה חייכנית

מסך מלבב שצבעת לי אתמול

ורוד היום עם קורטוב של כחול.

נסיכה נמה, יפות פנייך

זהב מוארות בהנץ החמה

עונג אמש מרכך את תווייך

העירן חרש אצבעי מחליקה.

עורך נעור, קט רטט וזיע

אך גופך שבע עדיין סורר

ידייך פרושות, מסרן מרגיע

בטנך רכה, גווך מתעורר.

נשען לאחור, המתן וזוכר

איך מפני נעורים נדחק רוגע

להבת אהבים כה פזיזה למהר

חשה מכדי להעניק שובע.

אך עתה ברבות עלי שנותיי

חכמה, מענק מתת אהבה,

סודות ונתינה מלווים פעמיי

באורך רוח, עד תהמי יונה.