אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 110 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 10/10/1951
מורה ומחנך 45 שנות ניסיון בהוראה וחינוך. מלמד בבית ספר תיכון אנה פרנק בקיבוץ סאסא גמלאי של רשת אורט ישראל וקדימה מדע. בוגר הטכניון במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בתחום המכונות. מתמחה בתכן מכני. אוהב לצייר ולכתוב שירים מגיל 17
E-Mail:
אזור מגורים: כרמיאל
תאריך כניסה אחרון:
07/06/2020 12:24:15

 
נושא: חיוך!.

 

העלה לדיון:
יקי דסא.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
סתם נערה - כמעט הסוף - שמואל כהן סיפורים (30/6/2020-05:05) 31 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

לקראת הסוף

באתי להיפגש איתה, והפעם היא לא נשענה על המעקה .  קראתי לה , היא גם לא הופיעה. עמדתי מהורהר .

"כדאי לעלות" חשבתי . אזרתי אומץ ועליתי. נקשתי על דלת ביתה, וחיכיתי. אחותה פתחה לי את הדלת, והסתכלה בי בפליאה.

"היא הלכה לחברה, והיא תכף תחזור, תיכנס " – אמרה. 

נכנסתי בהססנות מה והתיישבתי על הספה בסלון של ביתם.

"אפשר להציע לך משהו לשתות?" – שאלה . 

"לא תודה " עניתי .  הרגשתי מחנק ויובש בפה .

"בעצם אפשר כוס מים" – אמרתי.

חצי שעה חיכיתי. ואז היא הגיעה. כשראתה אותי, חייכה בפליאה.

"אתה מחכה הרבה זמן? אני נורא מצטערת" .

"העיקר שבאת" - עניתי .

"רוצה לראות את אלבום התמונות שלי?" – שאלה.

"למה לא , בשמחה ". – עניתי .

ישבנו צמודים , היא החזיקה את האלבום על ברכיה , וסיפרה את הסיפור של כל תמונה ותמונה.

לבסוף שלפה תמונה מתוך האלבום, ונתנה לי אותה .

"קח, ותשמור זאת למזכרת ממני" – אמרה.

החלטנו לרדת לטייל . שוב אותה שדרה , שוב אותם רחובות. הלכנו מחובקים . הרגשתי מאושר.

"אתה יודע " – אמרה . הבטתי בה בסקרנות.

"אני נוסעת בקיץ ללמוד בארצות הברית , לכן מוטב שניפרד" – אמרה מבלי להניד עפעף.

נדהמתי.

הורדתי את ידי מכתפה, והיא כאילו צנחה בכבדות . בדרך חזרה לביתה ניסיתי לשכנעה לא לעשות זאת.

רציתי שתישאר איתי . רק איתי. לא הצלחתי . הבנתי שזה הסוף.

"מוטב שניפרד כעת " – אמרתי.

"כן, גם אני חושבת כך" – אמרה.

אחזתי בידה . כמה רציתי לאמצה באותו רגע אל ליבי.

"להתראות !" – אמרה .

"אתה לא כועס, נכון? "

גיחכתי לעצמי.

היא  הסתובבה, ונופפה בידה . נופפתי  בידי, עד שנעלמה במעלה המדרגות אל ביתה.

כשנעלמה  פניתי לחזור, וחשתי מועקה.

התחלתי לרוץ, ורציתי לברוח מהסיפור, ממנה , ממני.

" לא , זה לא אמיתי , זה יעבור, זה חלום רע" – אמרתי לעצמי .

התחלתי לרוץ כמו מטורף. רצתי באותם שבילים, באותה שדרה . הרוח הצליפה על פני .

הבנתי שהכל אבוד. ידעתי שאיבדתי את מי שחשבתי שתהיה אהבת חיי.

נשארו הזיכרונות. זיכרונות על נערה יפה שהייתה לי.

החיילים, שאיתי בחדר, נשארו פעורי פה .

"ואוחד סיפור " – אמר אחד מהם. הסתכלתי עליו. שתקתי.

" אתה תמצא מי שהיא אחרת, שתאהב אותך באמת". ניסה  חייל אחר לנחם אותי.

" אני יודע "- אמרתי .

"אבל את הסיפור אשמור למזכרת, אכתוב אותו במחברת השירים שלי". אמרתי לעצמי.

הסוף מחר..


חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות הנסיעה / גלי צבי-ויס 30/6/2020
  ללא תגובות תמונה למזכרת / יום טוב צבי 30/6/2020
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית