שְׂדוֹת יָם בַּלַיְלָה

בְּרֶגַע שֶׁל שְׁקִיעָה

אֶל מוּל  

גַּלֵּי הַיָּם הַמּוּאָרִים

אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת

הִיא שׁוֹלַחַת מַבָּטִים

 שֶׁל אַהֲבָה.

הַמַּרְאֶה עוֹצֵר הַנְּשִׁימָה

עוֹטֵף אָז אֶת הַלֵּב

בַּיָּם שֶׁל גַּעֲגוּעַ.

הִיא חוֹלֶמֶת 

עַל אָהוּב לִבָּהּ

שֶׁאֵינוֹ עוֹד לְצִדָּהּ.

רוּחַ עֶרֶב מְלַטֶּפֶת

עוֹד רֶגַע 

וְהַשֶּׁמֶשׁ נֶעֱלֶמֶת

אַךְ הָאַהֲבָה

לְאָהוּב לִבָּהּ

עֲדַיִן בְּלִבָּהּ בּוֹעֶרֶת.

שיר אהבה מרגש אל השקיעה בשדות ים כתבת אביה יקרה . אל מול האור המאיר את הגלים מתגברים אז הגעגועים  ברגע של שקיעה לקולו הצרוד של האהוב שאיננו עוד.

לך כרגיל כתבתי שיר בהשראה.

נקווה לימים טובים יותר.

שמוליק

זכית וגרה קרוב

השמים בצבע ארגמן בעת שקיעה מקבלים את פניך על חוף הים. שם צצים ההרהורים על הזמן החולף, על החיים עצמם והעדרו מורגש בעוצמה יותר מתמיד. נוגה שירך ונוגע. 

.

הוֹ. 

הצטמררתי, כשהגעתי לסוף השיר. 

... לא אקלקל במילים אֶת הַרְגָּשָׁתִי, רק אומַר לךְ 

תודה רבה-רבה-רבה, אביה אהובה, משוררת יקרה לי מאוד. 

<לב>

רבקה

---